העיתון הלבנוני אל-אכבר פירסם באתר שלו רשימה של "הפלסטינים שנהרגו במתקפה המתמשכת של ישראל", כאשר שליש מאותם הרוגים מסומנים בתוך "לא ידועים" או "לא מזוהים", וזאת למרות שהאתר מקפיד לעדכן את הרשימה בכל יום, ולמרות העובדה שרבים מאותם (חסרי) שמות נוספו לרשימה לפני שבועיים ויותר. אז כאמור - שליש. 1/3. 33%.

שליש לא מזוהים זה אחוז בלתי יאמן במלוא מובן המלה והוא פשוט מגוחך, במיוחד כאשר במקביל הרשימה כוללת שמות רבים שמופיעים פעמיים - הדבר מעיד על רשימה פיקטיבית, לא רצינית, שכל מטרתה היא להפליל את ישראל. אז מילא זה שהנבלות בחמאס וסייעניהם עושים את זה - זה לא חדש - אבל זה שהעולם מקבל את המספר המספרים האלה כתורה מסיני, וזה שישראל אינה זורקת אותם לכל הרוחות - זה פשוט ביזיון! איפה משרד החוץ בכל הסיפור הזה, ואיפה שר החוץ שלא פותח את הפה אם זה לא נוגע לטאיפ "הכלב" ארדואן?

העברתי את הרשימה הזו לקובץ אקסל ואם מישהו מעוניין אני יכול לשתף אותו, אבל בינתיים - קבלו כמה דוגמאות:

585. Yasmin Ahmad Abu Mor, 25, was killed in Rafah.
773. Yasmin Ahmad Abu Mor, 27, succumbed to his wounds in an Egyptian hospital and died.

450. Samar Osama al-Halaq, 29, was killed in the same attack (in al-Ramal)
384. Samar Osama Khalil al-Hallaq, 29, was killed in al-Shujayeh.
about an hour ago · Like

350. Osama Khalil al-Hayyah
351. Khalil Osama al-Hayyah

1618. Moussa Yassin Abu Naqira, 22, was killed in the same attack.
1632. Moussa Yaseen Abu Naqira was found in Kuwait Hospital.

752. Amir Adel Siyam, 9, was killed in Rafah.
754. Amir Adel Siyam, 13, was killed in Rafah.

1056. Ayman Adnan Moussa Shaker, 25, was killed in Central Gaza.
1083. Ayman Adnan Moussa Chokr, 25, was killed in the same attack (in al-Wista)

1034. Azza Abdel Karim Abdel Haman al-Falit, 44, succumbed to her wounds in an Egyptian hospital.
1085. Azza Abdulkarim Abdulhaman al-Fleit, 44, succumbed to wounds in an Egyptian hospital.

353. Fahmi Abdel Aziz Abu Said, 29, was killed in al-Wista.
405. Fahmi Abdel Aziz Sa'ed Abu Said, 29, was killed in al-Shujayeh.

בקיצור, אני צנצנת אם ברצועת עזה נהרגו אלף אזרחים (או פחות), ונכון שחבל על כל חף מפשע שנפגע, אבל אם כל הרוג משמש אותם כנשק - אז גם על המספרים האלה חשוב להילחם.

כשיו"ר "הבית היהודי" ברחובות, אמיתי כהן, הודיע שהמפלגה תרוץ יחד עם "אגודת ישראל" בבחירות המקומיות ברחובות, הגבתי מיד בספקנות, כשלא ממש ברור לי על סמך איזה מצע משותף אפשר לרוץ ומה בכלל התועלת. הוסבר לי שמטרת המהלך הוא פירוק החזית המשותפת שהציגו המפלגות החרדיות האשכנזיות יחד עם ש"ס, כאשר כעת "אגודת ישראל" (החסידית) חוברת ל"בית היהודי", ו"דגל התורה" (הליטאית) חוברת לש"ס.

לקח עוד קצת זמן והליכה ברחובות רחובות, ואמת גדולה בהרבה טפחה על פני.

איחודים ופירודים פוליטיים הם לרוב עניין של תועלת הדדית, מיידית, וקצרת מועד, אבל כשאני חולף על פני שכונות חרדיות ורואה שלטים של "טבג" (שילוב של "טב" של "הבית היהודי" ושל ג' של "אגודת ישראל") אני לא יכול לחשוב לעצמי על חרדים, שאחרי שנים שמספרים להם על "הציוייינים" שמנסים להחריבם ולהורסם, הלכו ותלו את השלטים האלה על בתיהם, ובעצם "הכניסו הביתה" את "הבית היהודי". הכניסו הביתה מפלגה ציונית. הכשירו את "השרץ". אולי לזמן קצר, אולי רק לרגע, אבל "הנזק" כבר נגרם - וגם אם מדובר בתהליכים ארוכים, לפעמים של צעד-קדימה-שניים-אחורה - הם תהליכים שמביאים איתם שינוי חשוב, שינוי הכרחי. יותר מזה, אני מאמין שנציגי המפלגה החרדית לא היו מעזים לבצע מהלך כזה אילולי הרגישו שיש בציבור שלהם לגיטימציה למהלך שכזה, דבר שכשלעצמו מעיד על שינוי השקפתי בהתייחסות ל"גויים עם הכיפה" שגרים סביבם.

אז לא, זה בטח לא יקרה מחר, אבל העולם משתנה, וזה כולל את העולם החרדי. בין שזה בגלל קיצוצים, חקיקה או "גזירות", בין שזה מתוך הבנה שדרוש שינוי, ובין שזה אפילו בגלל רצון בשינוי - השינוי פה, ואף שקשה מאד לנבא לאן התהליכים האלו יובילו אותנו, אפשר לקוות שהכוונה מתאימה והרבה סבלנות יביאו אותנו לעתיד טוב יותר, עתיד של שותפות ועבודה משותפת. 

שיהיה לנו בהצלחה, ושבת שלום!

צודקת המדינה כשהיא אומרת ש"לישראל זכות עקרונית למנוע כניסה חופשית של זרים", אבל זוהי אמת חלקית ביותר, וקטנה מכלל חלקיה. לישראל אכן זכות למנוע כניסה חופשית, אבל בכל הנוגע לפליטים, הזכות הזו אינה קיימת והיא בטלה ומבוטלת אל מול חובתה - המוסרית והחוקית - של המדינה לקלוט את הפליטים.

הקמת הגדר היתה מהלך טוב, ראוי, חכם ושקול. הוא הביא ישראל למצב בו "כניסה חופשית" אינה קיימת, ולא ניתן להסתנן באופן חופשי. הקמת הגדר מאפשרת לישראל לעצור את השטף - ולהפוך אותו להליך מסודר, במסגרתו נבדקת זהותם של המגיעים, והם מופנים למחנות עקורים - או לשדה התעופה. הקמת הגדר היתה צריכה ליצור מצב בו ישראל עצמה יוזמת את הטיפול בפליטים המגיעים לשטחה מחד, ומנגד מסננת את מהגרי העבודה - שחלקם בקרב המגיעים גדול מאד.

לישראל אין זכות - מוסרית או חוקית - שלא לקלוט פליטים. אין זה אומר שצריך לתת להם אזרחות, סל קליטה, ולשלוח אותם לגור בצפון תל-אביב, אבל זה בהחלט אומר שצריך לשכן אותם בתנאים ראויים, לספק להם מזון, שתיה וטיפול רפואי, והמהדרין מוזמנים גם לתת להם עבודה על חשבון העובדים הזרים שמגיעים לישראל מדי שנה, ומשמנים את כיסיהם של קבלני כח אדם למיניהם.

יהיה מי שיטען שלישראל אין את המשאבים לקלוט פליטים שכאלה, ואחזור על מה שכתבתי ב-2008 ואומר שטיעונים כאלה הועלו גם נגד הצלת יהודים בשואה. יהיה מי שיטען שקליטת פליטים תפגע בצביון היהודי של המדינה, ואני שואל איזה צביון יהודי יש למדינה שמסרבת לקלוט פליטי חרב - וכן, לא כולם, אבל רבים מהם מגיעים ממקום סכנה. יהיה מי שישאל "מה נעשה איתם" וכבר עניתי על זה למעלה - הם יכולים להחליף את הפועלים הזרים שאנחנו מייבאים לישראל בהמוניהם מכל העולם - וגם משכנינו ביו"ש.

ובקיצור: הקמנו גדר, עצרנו את השטף - עכשיו הזמן לפתוח את הדלת.

לפני 20 שנה (*), אי שם ב-1992 הנשכחת, השתתפתי בהפגנה בירושלים. מסביבי עמדו כ-2000 איש, מספר שאני זוכר כי הוא עגול, יפה, וכי היה מעל ומעבר למה שציפו המארגנים, כי למרות שאני לא זוכר מה היה המאורע הספציפי שהביא לקיום ההפגנה, אני כן זוכר שהיא אורגנה "מעכשיו להערב". מה שאני עוד זוכר מההפגנה, וכנראה שלא אשכח בקרוב, זה את האלימות שהפגינו השוטרים: כחולים "רגילים", יס"מניקים ומג"בניקים, כלפי הנוכחים.

היינו, כאמור, כ-2000 איש, מרוכזים בכיכר כלשהי (פריז, אולי?) וסביבתה. היו שלטים, היתה כריזה, היו הרבה משפחות עם ילדים. אני זוכר שהמשטרה הזהירה אותנו מראש לא לרדת לכביש, אחרת הם יבטלו את ההיתר שניתן (וניתן) לקיום ההפגנה, ואני גם זוכר שמעבר לכך שנזהרנו מאד לעמוד בדרישה - היה גם קשה לרדת לכביש בגלל מכוניות שחנו באזור, ובגלל שלל הניידות והשוטרים שריתקו אותנו למדרכה.

אבל מה שאני זוכר בעיקר זה את הסוסים.

אני זוכר איך פתאום הגיעו המוני שוטרים על סוסים, ומהר מאד כולם דיברו על זה ש"היס"מניקים הגיעו". לא הבנתי את זה מה זה אומר, עד הרגע שבו המוני השוטרים הרכובים הסתערו עלינו, תוך שהם מכים לכל עבר באלות, וסוסיהם רומסים "גברים, נשים, זקנים וטף". אחד הנבלות ניסה להכות אותי, אבל הצלחתי לחטוף לו את האלה, ואני רוצה לחשוב שהוא נבהל, כי הוא לא נשאר להילחם עליה.

אנשים, כמובן, ניסו לצלם את התפרעות השוטרים. טלפונים אז לא צילמו שום דבר, ובשביל תמונות היתה צריך מצלמה, ולכן לא היו הרבה כאלה בנמצא, אבל אנשים ניסו לצלם. כל מי שזוהה כמצלם הפך למטרה לשוטרים, שכמובן דאגו להסיר מראש את תגי השמות. אחד המצלמים עמד לידי, וכדי "להסתיר את הראיות" הוא העביר לי את המצלמה. הוצאתי ממנה את הפילם והחזרתי לו אותה, כך שהשוטרים אמנם החרימו לו אותה - אבל לפחות לא השמידו את הראיות.

בשלב כלשהו פשוט התפזרנו, תוך שאנחנו רצים-בורחים מהשוטרים. מישהו צעק "בואו לבית הנשיא" ואני זוכר שרצנו כמו משוגעים עד שהגענו לצומת ליד משכן הנשיא, שם קלטנו שלשוטרים שרדפו אחרינו חוברים שוטרים נוספים מכל כיוון. התחילו לזרוק חבר'ה לניידות, לא בעדינות רבה, ואני זוכר את עצמי רץ לתוך חצר, מטפס על גרם מדרגות, וקופץ לחצר מתחת, משהו כמו שלשה מטרים, שם התחבאתי עד שלא שמעתי יותר צעקות. לא מעשה של גבורה, אבל לא משהו להצטער עליו, כשהאלטרנטיבה היא להיות צעיר, חמום מוח, ומסובך בצרות מעל הראש.

אני זוכר איך למחרת חברים שלי - אלו שלא ניסו או לא הצליחו לברוח - חזרו עם סיפורים על המכות אותן חטפו מהשוטרים - ואת החבלות שתמכו בסיפורים האלה. אני זוכר איך בתקשורת, בשמאל, וסתם אנשים "לא מעורבים פוליטית" דיברו על כך שהתפרענו, שתקפנו את השוטרים, ועל איך - בסופו של דבר וגם בתחילתו - הגיע לנו לחטוף מכות.

אני תמיד חוזר אל ההפגנה ההיא, אל ה"מסקנות" האלה, בכל פעם שאני שומע על אלימות של שוטרים. אני עדיין לא חושב שזה לגיטימי כששוטרים תוקפים אזרחים, כשהם עוצרים אותם ככה סתם כי הם ניסו להפגין באופן חוקי ודמוקרטי, אבל אחרי כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה מקרים בהם שמעתי שאני או אחרים "דרשנו את המכות" - איכשהו זה נורא קשה לי להאמין כשמישהו מספר שהרביצו לו סתם.

(*) מעט מאד משפטים גורמים לי להרגיש כל כך זקן...

רון מיברג כותב ש"מקבץ שיקולי הדעת וההתנהגות המביכה של מדינת ישראל ממרר את חייו" בארה"ב. הוא מספר ש"אפילו האקס-פטריוטים החריפים ביותר מתקשים להגן בימים אלה על נמל הבית הסוער... מתקשים, לעתים עד כדי תבוסה ניצחת, להגן על שיקול הדעת של המושלים במולדת."

כראיה לדבריו, מזכיר מיברג אירועים כמו אלו הנוגעים לאנטישמי המודרני נועם חומסקי, או האנטישמי הקלאסי גינטר גראס. הוא מזכיר את "ההנחתות שמוריד נתניהו על אובמה" ומתעלם מההשמצות של אובמה על נתניהו. הוא מזכיר את פניתו של פרס לאובמה בנוגע לפולארד, ומתעלם מכך שארה"ב כבר שיחררה מרגלים (רוסים ואחרים) חמורים יותר בעונש פחות, והמחיר הפוליטי שישלם נשיא אמריקאי על חנינה שכזו, בניגוד למה שמנסה מיברג לטעון, הוא מינורי. לסיום, כמובן, מקנח מיברג בסא"ל אייזנר, שקפץ לו הפיוז, והיכה תומך טרור שבא להפריע לפעילות צה"ל.

אז כן, יש אנשים שקשה להם עם הדברים האלה, אבל יכול להיות שאני גר באמריקה שונה מזו בה גר מיברג. באמריקה שבה אני גר, להיות ישראלי היה ונשאר נושא לגאווה. בארה"ב שבה אני גר, אנשים בכלל לא מתעניינים ב"מצב החסה בשטחים". הפיקציה המתקראת פלסטינים אינה נושא לדיון, לא נושא בחדשות, ואם תפתח CNN, NBC, FOX NEWS, או כל תחנה אקראית אחרת, הרבה יותר סביר שתשמע על איזה הוריקן, טורנדו, או הבחירות המתקרבות. הבחירות בארה"ב, כן?

במשרד האמריקאי בו אני יושב, כמו שכבר ציינתי, ישראל היא מושא להערצה. פיתוחים, המצאות, חידושים. כאדם דתי חובש כיפה, קל לזהות אותי כיהודי, והדבר תמיד גורר התעניינות. באוטובוס בו אני נוסע מדי יום לעבודה אנשים תמיד שמחים לדבר על ישראל וכמה היו רוצים לבקר בה. בקניונים ניגשים אלי אנשים ושואלים אם ישראל באמת יפה כמו בתמונות. כשמישהו כבר מדבר על המצב הבטחוני, זה לרוב כדי לדעת אם המצב באמת השתפר משמעותית, או שסתם לא מדברים על ישראל בחדשות. ואם מישהו כבר מספיק מעודכן במה שקרה עם אייזנר והנבלה מדנמרק, וזה לרוב דרך פייסבוק ולא דרך הטלויזיה, הרי שכל השאלות מסתתמות ברגע שאתה מזכיר לבנאדם שמדובר באזרח זר, חבר בארגון המתנגד לקיומה של ישראל, שקיבל אישור להיכנס, ואת האישור הזה ניצל כדי להפריע לפעילות צבאית. זה בערך השלב שבו השואל עובר לתהות מדוע איפשרו לו להיכנס, או לחליפין - מדוע לא יורים בהם, והאם ישראל מתרככת.

מיברג אומר שישראל יוצאת לא טוב מהאיומים על איראן, מחד, ועל "הבכיינות" מול המטס מנגד. "גרסה דוחה במיוחד של הקוזאק הנגזל" הוא קורא לזה. רק שמיברג כנראה לא מבין שמה שאתה יכול לעשות מול האויבים שלך (להלן: איראן), אתה לא תמיד יכול לעשות מול אזרחי מדינות ידידותיות (להלן: המטס), ולכן ישראל כן יכולה לפעול מול איראן, אבל נאלצת לבקש שיתוף פעולה מידידותיה, או המתייימרות להיות ידידותיה.

ובעצם, השאלה היא כנראה לא האם מיברג מסוגל או רוצה להגן על ישראל מול שכניו, אלא כמה הוא משוכנע בעצמו. כן, יש תקלות, וכשקצין מאבד עשתונות ומכה מפגין - אלים ככל שיהיה - זו תקלה מבצעית, אבל לא (בהכרח) תקלה מוסרית. וכשאמריקאים רואים שוטרים אמריקאים חובטים בהם על חסימת כבישים או "התנחלות" באיזה פארק, הם מבינים שאפילו בישראל - "המדינה הכי מוסרית בעולם" - קורה שחובטים באיזה דביל שהרבה יותר נוח לו להתמודד עם קצין ישראלי שיתן לו מחסנית בראש - במקום להתמודד עם קצין סורי שירוקן לו את אותה מחסנית בראש, ולכן גם די קל - אם אתה רק מאמין בזה בעצמך וגם יודע קצת היסטוריה - שישראל ממש לא עושה משהו שלא נעשה בעבר, או אפילו משהו ראוי לגינוי. אתם יודעים מה? יש מצב שאפילו בדנמרק, ערש הולדתו של "הקוזאק המוכה", יבינו איך קורים דברים כאלה.

לא, זה לא תמיד קל, אבל זה בטח יותר נכון מאשר להתחזות לצרפתי. ואם מיברג פתח בטלויזיה האמריקאית, אני אסיים בציטוט שכבר הבאתי כאן - אף הוא מתוכנית אמריקאית - "פרשיות סמויות" (Covert Affairs): כאשר אני ווקר (פייפר פראבו) אומרת בפעם הבאה הם צריכים להיפגש בריביירה הצרפתית, ואייל לוין (עודד פהר) עונה לה שהחופים בתל אביב יותר טובים. כשהיא שואלת "באמת?", הוא עונה לה "הכל בישראל טוב יותר..."

באשמת עידו קינן נחשפתי ליוזמה שמנסה להריץ טל שניידר, ובמסגרתה - לקראת הבחירות המקדימות שתקיים "קדימה" בעוד כשבועיים, היא מקווה לערוך בשבוע הבא סקר בקרב מתפקדי קדימה, כדי לגלות "לאן מנשבת הרוח הפוליטית של 96 אלף מתפקדי קדימה", כדבריה. מאחר וסקר רציני זה דבר רציני ודבר רציני בדרך כלל דורש מימון, שניידר פנתה לקהל הגולשים בבקשה לשאת בעול הפיננסי, ועד כה תרמו אנשים שונים סכום מצטבר של 700 ש"ח, וגם זה לא הולך ברגל.

ועכשיו השאלה היא: למה זה טוב? 

כשאתה מתמודד בבחירות אתה רוצה לדעת מה "עובד" על הבוחרים, אלו נקודות הם זוקפים לזכותך, מה לרעתך, ואיך הקמפיין שלך משפיע עליהם. כשאתה עיתונאי אתה רוצה... מממ... למלא עמודים בעיתון או לשפוך על הקוראים - בעיתון או ברשת כמה שיותר אינפורמציה שאתה לא צריך ליצור בעצמך. כמו תוכנית ריאליטי שבה המשתתפים עצמם יוצרים את התוכנית ואתה רק את המעטפת, רק בלי המשתתפים עצמם ועם הצבעות שלא קשורות ל-SMS. אבל כשאתה אזרח מן השורה שהוא במקרה גם בלוגר - למה אתה צריך את זה? למה לך להוציא זמן וכסף כדי לדעת מה אנשים יצביעו שבוע או שבועיים מאוחר יותר?

ואל תגידו לי שסקרים זה חלק מהדמוקרטיה, כי סקרים הם קוטלי הדמוקרטיה, בדיוק כמו שהפחד הוא קוטל הבינה. סקרים הם אחד החסמים העיקריים בפני שינוי, שינוי שיכול לבוא רק אם אנשים יצביעו למה שהם מאמינים בו, ולא למה שהסקרים קובעים שיש לו סיכוי לעבור את אחוז החסימה. בכלל, לטעמי צריך כבר מזמן היה לאסור פרסום סקרים בנוגע לבחירות - פנימיות או כלליות. לגיטימי שמתמודדים או מפלגות יערכו את הסקרים - אבל צריך לאסור עליהם לפרסם את התוצאות. שיסקרו, שיקראו, שיהנו - וישמרו את זה לעצמם.

ואם הפוליטיקאים לא מוכנים לבזבז כסף על הסקרים האלה... למה שאזרח יהיה מוכן לעשות זאת? אתם יודעים מה אפשר לעשות עם ששת אלפי, שמונה מאות ותשעים השקלים שהגברת שניידר רוצה לבזבז לכם על סקר שאף אחד אחר לא רוצה לעשות כי "הם מ-פ-ח-ד-י-ם"...?

תמהני, אבל בהתחשב בזה שעד כה גויסו כבר 700 ש"ח אולי אני לבד בתמיהתי.

אולי כדאי לעשות סקר ולראות לכמה אנשים הרעיון נשמע הגיוני...? 

ח"כ שאול מופז אמר היום ש"חוק גיוס לכולם יושג בהסכמה או שלא יושג כלל" והוא צודק. חוק גיוס חובה לא יושג עד שנסכים על כך שמי שבוחר לא לשרת למרות שהוא כשיר לכך מבחינה רפואית, לא יקבל שום דבר מהמדינה לה הוא מסרב לתרום את חלקו.

הוא צודק גם כשהוא אומר ש"קו דק מבדיל בין הכרעת הרוב להכנעת המיעוט", אבל טועה כשהוא מנסה לערבב בין הדברים, כי לחובת הנשיאה בנטל קשר להכנעת המיעוט אלא רק למוסריות, מוסריות שמקימי המדינה ידעו שצריך לעגן בחוק שירות ביטחון, אותו חוק אותו מנסים אנשים וגורמים שונים לעקוף דרך חוק טל. מאותה סיבה חוק טל פסול לא רק בגלל שהוא מנסה לפטור, למעשה, את החרדים משירות - אלא באותה נשימה גם מכך שהוא מתעלם מהערבים, ולפיכך "מניח" שהם פטורים משירות לכתחילה.

ח"כ וילף לטעמי הולכת בכיוון הנכון כאשר היא מדברת על ביטול התמיכה ב"קבוצות לא ציוניות", אולם עצם קיום המדינה מהווה תמיכה פיזית באותן קבוצות, כאלה שיודעות לחבק את אויבי ישראל - אבל לא היו שורדות יום תחת שלטונם "המיוחל". כל זמן שהצבא והמשטרה שומרות על בטחונם של אותם "אנטי מציאותיים" אי אפשר לומר שהם אינם מקבלים תמיכה מהמדינה.

אם מדינת ישראל רוצה להבטיח שוויון בנטל היא צריכה:

1. לקבוע גיל סף אשר כל מי שצעיר ממנו, בריא בגופו ובנשמתו, וטרם התגייס יהיה מחויב בגיוס בין אם הוא חרדי או ערבי.
2. לקבוע תאריך אשר עד אליו כל מי שכלול בסעיף א' יהיה חייב בגיוס, ועד כמה שאפשר - המעוניינים ישולבו במסגרת יחידות הומוגניות.
3. לקבוע שכל מי שינסה להתחמק יגויס מיידית וישולב ביחידות רגילות, מעורבות, או כל יחידה שתזעזע את עולמו של הסרבן.
4. לקבוע שנגד סרבנים קיצוניים יופעלו אמצעים קיצוניים משלילת הטבות לכל החיים, ועד להוצאת ילדיו (אם וכאשר) ממערכת החינוך המועדפת עליו העברתם לבתי ספר ממלכתיים - שם ילמדו מה המשמעות של לחיות במדינה ולהיות חלק פרודקטיבי בה.

אם ישראל רוצה לדאוג לעתידה, היא צריכה להתחיל היום, או למעשה - היא היתה צריכה להתחיל לפני ששים שנה ויותר. כל יום שעובר רק הופך את השינוי לקשה יותר - ואת הצורך לגדול יותר. כשכולם ישרתו - כולם גם יוכלו לשרת פחות - ואז יגדל השוויון, יגדל הפריון במשק, ויקטן הפילוג.

הגיע הזמן להודיע על שירות לכולם, ומי שאינו מוכן לשרת בצבא - תמיד מוזמן להעביר את שירותו הצבאי/אזרחי בעבודת בניין, תוך שהוא עוזר לבטל את הצורך בפועלים זרים - ועל הדרך גם לתרום להורדת מחירי הדיור...

הדרישה של המל"ג מיאיר לפיד פשוט חצופה: לדרוש מלפיד לסיים תואר ראשון לפני שהוא פוצח בדוקטורט זה שערורייתי בערך כמו לדרוש שילמד ללכת לפני שהוא מתחיל לרוץ, או אפילו לדרוש שיהיה ח"כ לפני שהוא מתמודד לראשות הממשלה.... אה, מממ, רגע...?