ביום שישי האחרון, לאחר שריצה שש עשרה שנים ומחצה, השתחרר מהכלא חגי עמיר, אחיו של רוצח רבין - יגאל עמיר, ואני לא יכולתי שלא להשתעשע לפחות קצת ממצעד הדמעות שליווה את שחרורו מהכלא.

בעיני, במציאות שבה רוצחים 'רגילים' יוצאים הרבה יותר מהר ורבי מחבלים עם דם על כל מילימטר של גופם יוצאים על פחות, להתרעם על שחרורו של עמיר לאחר שנים כה רבות, כאשר לא הוא רצח, כאשר לא נכח במקום הרצח, וכאשר אין שום ראיה שידע בכלל על כוונת אחיו לרצוח (*), זה פשוט מגוחך. תוסיפו לזה את העובדה שהוא לא זכה לחנינה, לא לקיצור של יום ואפילו לא לחופשה אחת קטנה, ותבינו שמי שזועק "חמאס" כנראה לא באמת מאמין במערכת המשפט הישראלית "הקדושה".

נכון, רצחו לשמאל את המשיח, אבל הלימון הזה כבר מיצה את עצמו. להמשיך ליילל על שחרורו של חגי או להמשיך ולזעוק על כל דבר שאחיו מקבל בכלא (**) לא יביא שום שינוי או תועלת, חוץ מאשר כותרת נוספת בעיתון. רוצים לעשות משהו מועיל באמת? תפסיקו עם הרחמים העצמיים וחוקקו עונשי מוות והחמרה בעונשי המינימום.

מה שכן, כשחגי עמיר יוצא מהכלא ומכריז שהוא אינו מביע חרטה ושהוא גאה במעשיו (מה שלא יהיו?), אין דבר שאומר את זה יותר מאשר חולצה של נייקי.

באותה מידה הוא כבר יכול היה לצאת כשהוא לבוש כך:

(* ולהיפך, הראיות מראות שלא ידע)

(** הידעתם? בסתר מושבו בבידוד השב"ס מתיר ליגאל עמיר לנשום!)

אני במקום החברה המלכותית הייתי נעלם: בעקבות חיסולו של אוסמה בין לאדן מודיע הנסיך הבריטי הארי לחברתו צ'לסי דיווי, שהיא הבאה בתור...

סליחה אם זה נשמע שאני מזלזל, אבל אם אלו המים שהאמריקאים והאירופאים שופכים מהאוויר בכדי לכבות את השריפות בכור היפני המשתולל, מה הפלא שהם לא מצליחים לעצור את הבעירה וההיתוך?

רעידת האדמה ביפן? ספין של קדאפי, אבל הוא לא הראשון.

ביפן מזרימים מי-ים לתוך הכור הגרעיני הפגוע בכדי לצנן אותו.

כנראה פספסתי משהו, אבל הצונמי לא הספיק?

ב-NRG פרסמו ש-140 בני אדם נהרגו בהתפרצות כולרה. מאחר וממחלות מתים או נפטרים, אבל בדרך כלל לא נהרגים, אני יכול רק להניח שההתפרצות היתה כל כך מהירה - שגל ההדף שנגרם ממנה הביא למותם של האנשים הללו. מצד שני, ועם כל הצער על מותם, אני לא מצליח להחליט מה יותר עקום - השימוש הלא נכון בשרש ה.ר.ג, או העובדה שמישהו הכניס ל-Wiktionary - תחת המלה "נהרג" - את המלים המקושרות - מת, נרצח, ונפתר...

NRG:

Wiktionary:

גל ההתאבדויות שוטף את חברת Foxconn Technologies, המייצרת את מכשיר ה-iPhone עבור Apple. במסגרת הגל קפצו עד כה 11 עובדים מבניינים שונים, והמספר עולה (או יורד) ללא הפסקה.

התופעה הנ"ל מטרידה כל כך את פוקסקון, שהם החלו להחתים את העובדים על התחייבות שלא להתאבד, ואני צופה שעובדים שיפרו את התחייבותם זו יענשו במגוון דרכים, החל בשלילת ימי חופש, וכלה בשלילת ימי מחלה והפסקות צהריים.

בעקרון, אני יכול להבין את האנשים האלה, שאינם מוכנים לשאת את האייפון על מצפונם, אבל מעבר לכך, התופעה הזו מעוררת בי געגועים למשחק Bouncing Babies הנוסטלגי, אי שם בראשית משחקי ה-Arcade הביתיים, ונראה לי שחברת פוקסקון ראויה ל-Remake על שמה... משחק שכזה, אם היה מתורגם לאייפון, בוודאי היה נקרא iFall, אילולי נתפס כבר השם ע"י אפליקציה של אנדרואיד...

הכותרת, אגב, מתוך השיר I've Just Seen a Face, של הביטלס...

כל כך הרבה בדיחות עוסקות בנטיה של הפולנים לשבת לבד, בחושך, ולהיות בטוחים שאף אחד כבר לא צריך אותם, שנראה שהפולנים ממש הפנימו את הרעיון, ומבינים שאולי בסופו של דבר המוות (שלהם, לפחות, וביום כמו היום - במיוחד) הוא לא משהו כל כך נורא...

אני חייב לקבל את הרעיון הזה, אחרת אני לא מצליח להבין איך מופיעה כתבה הנושאת את הכותרת 'מתאבלים בארה"ב על האבידה הפולנית' ("Mourning Poland's loss in the US") ובכתבה עצמה מופיעה מעדניה פולנית הנושאת את השלט "Happy End"...