היו לא מעט אנשים שבתגובה לפוסט הזה שאלו איך זה שאני "מוכן לקבל" את התנהגותם של אוהדי בית"ר שהשתוללו בעת שנעשה ניסיון לקיים דקת דומיה לזכרם של רז חג’ג’ ושגיא אור, ועל הדרך גם להזכיר את רצח רבין (ותודה ליואב).
התשובה היא שאני לא מקבל את התנהגותם של אותם חוליגאנים, אני פשוט מכניס את ההתנהגות הזו לפרופורציות תוך שאני מביא בחשבון את העובדה שמדובר בחוליגאנים, ויותר מזה - אני מביא בחשבון את העובדה שמדובר בישראלים, ונראה לי שצמד המקרים הבא יבהיר את הנקודה שלי:
בשבוע שעבר נסעתי ברחוב כלשהו בעירי רחובות. לכביש הנ"ל שני נתיבים, והימני שבהם משמש (גם) כחניה.
מאחר ואני מכיר את הבעיתיות שבנסיעה בנתיב השמאלי הנובעת מהמכוניות החונות, נסעתי בנתיב השמאלי.
כאשר התקרבנו לרכב החונה הראשון, משאית במקרה זה, הרכב שהיה לימיני (בנתיב הימני) ניסה להאיץ ולהידחף לפני, אולם מכיוון שהוא לא הספיק להידחף, הוא נאלץ לבלום בלימת חירום - על מנת שלא לפגוע במשאית החונה - תוך שהוא שובר שמאלה וכמעט נכנס בי. המשכתי בנסיעתי והוא נכנס מאחורי ומיד לאחר שעבר את המשאית חזר לנתיב הימני שם הוא "גילה" (שוב) מכונית חונה ושוב ניסה להידחף לפני וכו'.
כאשר הגענו בסופו של דבר לרמזור, היה זה לאחר שלש פעמים שהבנאדם - גבר כבן 55 - ניסה להידחף לפני, שלש פעמים שהוא בלם בלימת חירום, ושלש פעמים שהוא כמעט נכנס בי, ולכן הוא הגיע לרמזור כשגאוותו פגועה, דעתו חמומה ובתנועות יד נסערות סימן לי לפתוח את החלון:
"איך אתה נוהג?!" הוא קרא לעברי תוך שהוא מחווה בידו לעבר הפגוש האחורי, שם מודבק הסטיקר הארור - "ראית שאני הולך להיכנס במשאית! למה לא נתת לי להשתלב??".
"איך אני נוהג?" שאלתי בחזרה - "קודם כל אתה לא מאותת, וגם אם כן - אני לא חייב לאפשר לך להידחף לפני!".
"קשה לי להאמין שאתה אמריקאי" הכריז האדון הנכבד, כנראה על סמך המבטא שלי שנוטה לבלבל אנשים גם כאשר אני מדבר עברית, ואני עניתי "זה כי אני באמת לא אמריקאי - אני ישראלי מסריח כמוך!"
בשלב זה הנהג החביב הבין כנראה שהוא מסוגל להתמודד איתי מילולית בערך כמו שהוא מסוגל להתמודד איתי על הכביש (כלומר, הוא לא) ולכן הסתפק בהוצאת אצבע משולשת וסינן "Asshole". בשלב זה התחלף האור ברמזור, ואני שמחתי מאד לפנות ולראות אותו ממשיך ישר, ובכך פוטר אותי מנוכחותו.
מקרה זה לבדו, לדעתי, מבהיר מדוע אין לי ציפיות תרבותיות מישראלים, אולם הבטחתי צמד מקרים ולכן אוסיף שכעשרים דקות מאוחר יותר האטתי במעבר חציה על מנת לאפשר למישהי לעבור. ברכב שמאחורי נהג מישהו כבן 35, והוא - בראותו שאני מאט - צפר בהיסטריה למרות שהיה מרוחק ממני בכ-10 מטרים, ולא הייתה לו בעיה לבלום בזמן (בטח לא אם הוא נוהג במהירות המותרת). כאשר ראה שאני לא מאיץ, הוא חתך ימינה וניסה לעקוף אותי תוך שהוא מאיץ בפראות, וכך כמעט דרס את הולכת הרגל שלמענה עצרתי במעבר החציה.
בשלב זה יהיה מי שיגיד "נו, גברים", אז רק לצורך האיזון אני אוסיף שכאשר התקרבתי למעבר החציה נסעה לפני מכונית הנהוגה ע"י אשה אשר בכלל לא טרחה להאט לפני מעבר החציה, למרות שניתן היה לראות בבירור את האשה המנסה לחצות.
ואגב, כמה ימים מאוחר יותר עברתי ברחוב המוזכר במקרה הראשון, ושוב עמדה שם המשאית, ושוב ניסה מישהו לחתוך אותי מימין (והפעם גם הצליח, כי הייתי מספיק חכם להאט מראש כדי שלא ייכנס בי).
והשורה התחתונה? המדינה הזו מוצפת בבהמות בדמות אדם.
נכון, לא כולם כאלה, ויש גם אזרחים טובים ושומרי חוק ואדיבים ומתחשבים.
נכון, כולנו רוצים לחשוב ש"אנחנו לא כאלה" - אבל אנחנו פשוט מוקפים בבהמות, ולפעמים גם אנחנו עצמנו נוהגים ומתנהגים ככה, ולכן כאשר אנחנו פורצים בזעקות אימה כיצד ייתכן שאנשים אינם מכבדים דקת דומיה, עלינו לשאול כיצד זה ייתכן שהם אינם מכבדים את רצונם שלא יעשנו לידם, וכיצד הם אינם מכבדים את החוק, אינם שומרים על חוק שעות המנוחה ומרעישים בלילות, וכיצד הם נדחפים בתור או מרימים את קולם על מישהו "שלא מבין שיש להם רק משהו אחד" ולכן עשרים הקונים שהגיעו לקופה לפניהם צריכים לחכות.
בקיצור - בכל פעם שאנחנו תוהים איזה זה שאנשים מתנהגים כמו בהמות, עלינו לשאול את עצמנו: מה עשינו אנחנו היום כדי לרסן את העדר? 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
