יונתן חיים לנדא נולד לפני שנה, אח לליאת, ובן לוונדי ועופר לנדא.

לאורך השנה האחרונה התחלתי פעם אחר פעם לכתוב פוסט שיבשר על לידתו, וכדרכי  בכל הנוגע לדברים הגדולים והחשובים - יש לי כל כך הרבה דברים לכתוב, והפוסט לעולם אינו מגיע לכדי פרסום. מכאן לשם חלפה שנה, ובשבוע שעבר כבר חגגנו ליונתן יום הולדת, שזה הקש האחרון שאפשר עוד היה לשבור, ולכן הנה אני יושב וכותב על יונתן, ולמה הוא קרוי כך.

בברית של יונתן סיפרתי מה הביא אותנו לבחור בשם יונתן חיים.

סיפרתי שיונתן קרוי על שם יהונתן קפלן, בן דודו של אבי, והוא קרוי על שם חיים גרונם לנדא, אביו של אבי, סבא שלי.

את יהונתן קפלן לא הכרתי. כמו שלשת אחיו שירת בצנחנים, וכמו שניים מהם - אבנר ויוסי - נהרג בגיל צעיר.

אבנר נשרף למוות בתאונה בקיבוץ תל-קציר ב-1959, ויוסי, שהיה איש צנחנים וסיירת מטכ"ל, נהרג במרדף בבקעה ב-1969.

יהונתן היה איש מוסד שהיה מעורב במבצעים שגם מתוך המעט מאד שידוע לי עליהם - אני יודע שהם שינו את ההיסטוריה. ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים הוא חזר לארץ מחו"ל, שם היה מוצב במסגרת תפקידו במוסד, ובמלחמה נהרג מירי צלפים.

כאמור, את יהונתן לא הכרתי, אך מתוך הסיפורים ששמעתי לאורך השנים, ומתוך מכתבים והקלטות ששמעתי, גדלתי בידיעה שמדובר היה באדם מסור, יסודי, ואחראי באותה מידה שהיה בנאדם רגיש, אוהב שירה וטבע, ואוהב חיים.

סבא שלי נולד ברוסיה של המהפכה הקומוניסטית. את אבא שלו שלחו לסיביר "באשמת היותו רב", והסבא שלי - בהיותו נער בן 13 - ברח מרוסיה ובדרכים עקלקלות הגיע לארץ ישראל, בכדי שיוכל ללמוד תורה. בארץ ישראל הוא נשא לאשה את מינה פרנק, בתו של הרב צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים. בשליחות איגוד הרבנים ד'אמריקה הגיע סבי לארה"ב, שם פעל לגיוס תרומות ולהצלת יהודים, פליטים מאירופה.

סיפרתי בברית שמאז שאני זוכר את עצמי וזוכר את הסבא שלי, אף לא פעם אחת ראיתי אותו מתעצבן, כועס או מרים את קולו. סיפרתי שעל אף שסבא שלי היה שקוע כולו בעולם התורה, הוא תמיד שאל אותי אם למדתי משהו חדש בנושא שכבר אז, בגיל 10, 11, 12 הייתי שקוע בו - עולם המחשבים. לבר המצווה שלי הסבא והסבתא שלי נתנו לי כסף ואמרו שהיו רוצים שאקנה בזה משהו "בשביל המחשב". 20 שנה עברו ואני לא אשכח את העובדה הזו, שהם - שגם היום נראים לי קצת "מעולם אחר, מזמנים אחרים" - רצו שאשקיע במחשב שלי, כי זה עניין אותי, כי זה משך אותי, וכי הם נהנו לראות אותי נהנה. באופן לא כזה מפתיע, את אותה פתיחות, סבלנות, שלווה, חיפוש מתמיד אחרי ידע, רצון ללמוד וללמד, אני מוצא היום גם אצל אבא שלי.

כשנולד יונתן, ולמעשה הרבה לפני כן,  ידעתי שאם יש משהו שאני יכול להנחיל לו, בתקווה לגדל אותו כבנאדם טוב, בנאדם חכם, או פשוט "בנאדם", ידעתי שאני יכול - וצריך - להתחיל בהנחלת שני השמות האלו - יהונתן וחיים. שמות שמציינים מבחינתי תשוקה לחיים מחד, ותשוקה למשמעות מאידך. דבקות בעקרונות מחד, וכבוד לאחר מאידך. חיים ללא מגבלות מחד, אבל חיים בגבולות מאידך. שמות בשיחד מייצגים מטרה ואמצעי: יונתן חיים. י' נתן חיים.

בינתיים יונתן הולך בתלם המיוחל. הוא מצחיק בטירוף מחד, ושקט ורגוע מצד שני, הוא מתעקש למשוך לי את העכבר והמקלדת מהידיים, אבל מרגע שהם בידיו הוא מסוגל לשבת זמן ארוך ולהקיש בהם שוב ושוב. הוא מתרוצץ בבית, מסתער לכל דלת פתוחה (וזה לא משנה אם זו דלת של חדר, של הבית, או של המקרר...), אבל יושב בשקט ואוכל כל כך יפה, שלפעמים אפשר לשכוח שהוא שם...

יונתן שלי, אני אוהב אותך מאד, ושמח מאד שיש לי אותך!

 בתקווה שיום אחד תקרא את כל זה - מזל טוב, ועד 120 שנים של אושר!

ובגלל שהזנחתי את יונתן עד היום מעל דפי הבלוג הזה, הנה מקבץ תמונות "מהשנה שחלפה"

ולמעוניינים - פה ופה ניתן לראות תמונות מיום הנצחה שקיימנו לאחים אבנר, יוסי ויהונתן ביום העצמאות שעבר (התשס"ט, 2009).

הערב, במסגרת התוכנית "מבט שני" המשודרת בערוץ 1 (21:45) תשודר כתבה על אבנר, יוסי, יהונתן ועמירם קפלן, בני דודיו של אבי, ששלשה מהם נהרגו בנסיבות שונות ומיוחדות, בנסיבות ישראליות וטרגיות.

לתשומת לבכם.

בהזדמנות הקרובה אני אשתדל להוסיף פרטים...

כששמעתי שהמחשבים קרסו במהלך הפריימריס של מפלגת העבודה, התגובה הראשונה שלי היתה שזה פשוט מעורר רחמים להתמודד על מקום ברשימה שאפילו המחשבים לא חושבים שהיא רלוונטית, ואילו התגובה של אבא שלי היתה תהייה האם האשמה היתה במחשב או בכבל.

בשלב זה התחילו הדיבורים על תאריך חלופי, ואז הוחלט לקיים את בזבוז-הזמן-והכסף פעם נוספת בעוד שמונה ימים. ההחלטה על תאריך זה עוררה זעקה מצד המוסלמים, שאמרו שלא ראוי לקיים את ההליך בחג הקורבן, טענה שאינה ברורה כלל ועיקר, בהתחשב בזה שאם יש משהו שחברי הכנסת של מפלגת העבודה אוהבים לעשות יותר מכל - זה לתפוס להם קורבנות ולהחליף את ראשי המפלגה...

מה קרה, מיסטר היידר, האוטו משך יותר מדי ימינה?

(הקרדיט נתון כולו לאבא שלי )

פתחתי את "וואלה" ועיני רפרפו בחטף על הכותרת "בכיר בחמאס ישוחרר למען הצלת...", וחשבתי לעצמי שאמנם אני מתנגד לחילופי השבויים המטורפים שמתקיימים פה בממוצע מדי שנתיים, אבל המדינה כמדינה תומכת במהלך ולכן סביר להניח שיהיו מוכנים לשחרר גם בכירים בחמאס כדי להציל את גלעד שליט...

ואז עיני קלטו את שהלב סירב להאמין: "בכיר בחמאס ישוחרר למען הצלת אבו מאזן". לא גלעד שליט. אבו מאזן.

אותו אבו מאזן שבעברית קורא לשלום, ובערבית (כי אנחנו הרי לא מבינים ערבית) קורא לג'יהאד.

אותו אבו מאזן שרוצה להרוג את כולנו, או לפחות לזרוק אותנו לים כמסורת אש"ף.

את אבו מאזן אנחנו מנסים להציל.

גלעד שליט? שירקב... הרי גם ככה הוא כבר היה אמור לסיים את שירותו הצבאי, וממילואים הוא בטח יקבל פטור לשנים ארוכות כמי שביצע "מילואים בתנאי קבע", אז שום תועלת לא תצמח ממנו - ומי שאין בו תועלת - אין בו צורך.

אצלנו הגברים נקראים בשמם שלהם. אהוד אולמרט, אהוד ברק, בנימין נתניהו.

אצל הערבים הגברים נקראים על שם בנם הבכור: אבו מאזן, אבו עלא, אבו זיאד.

אצל הערבים - אדם אינו "גבר" עד שיש לו בנים.

אצלנו כנראה שום דבר לא יעשה אותנו "גברים" אם אנחנו מוכנים לשחרר רוצחים ואנשי טרור בשביל להציל... רוצחים ואנשי טרור.

ובנימה אופטימית זו נסיים בשיר:

"שנה טובה לדוד גיבור

אשר על המשמרת

ולכל חייל אשר נפל בשבי

איתך בוכה ליבי..."

ארגון "עדאלה" עתר לבית המשפט המחוזי בנצרת בשם וליד דקה, שהורשע בגין חברות בחוליית המחבלים שחטפה ורצחה את החייל משם תמם ז"ל, בדרישה לאפשר לו להתייחד עם אשתו. לדברי דקה ולדברי הארגון, ככל שעובר הזמן פוחתים הסיכויים שאשתו של דקה תוכל להרות באופן טבעי, ולכן אסור להמשיך ולדחות את האפשרות של בני הזוג ללדת.

כפי שכבר כתבתי לגבי המו"מ על גופות החיילים וכפי שכתבתי בעבר לגבי יגאל עמיר - בעיות כאלה היו נמנעות אם היו מוציאים להורג רוצחים במקום לבזבז עליהם את כספי הציבור (מה שנקרא - "אנחנו"). מרגע שעשינו את הטעות ואפשרנו לרוצחים שכאלה להמשיך ולזהם את כדור הארץ בעצם קיומם - אין לנו שום זכות למנוע מהם הבאת ילדים לעולם, ואפילו יהיו אלה המפלצות הגדולות ביותר (ההורים והילדים שייולדו גם יחד.

בקיצור, גם מי שמבדיל בין יהודים וערבים (ואפליה כזו קיימת לשני הכיוונים) - לא יכול להרשות לעצמו למנוע ממחבל את האפשרות להביא ילדים לעולם, בטח לא מרגע שהותר הדבר ליגאל עמיר או לכל רוצח אחר. וכן - אפשר לטעון שיש מקום להבדלה בין בני אדם, אבל רוצחים הם רוצחים - והם כולם גם יחד הוציאו עצמם מכלל "בני האדם".

בכל מקרה, יבוא היום שגם את ארגון "עדאלה" נגרש מהארץ, אבל עד אז - עתירתם בנושא וליד דקה צריכה להתקבל - ונסיים בתקווה ש"ייתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם - ברכי נפשי את ה', הללויה." (תהילים ק"ד, ל"ה)

וסתם פרט טריוויה קטן: הכותרת הינה חלק מהפסוק "פוקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים" שמובא בכמה הקשרים בתורה, ושמשמעותו שהבנים ישלמו את מחיר פשעם של אביהם", אבל השורש פ.ק.ד שבתחילתו מובא בהקשרים אחרים בתנ"ך במובן של הריון, לדוגמא - "וה' פקד את שרה" (בראשית כ"א, א')

תגידו שזה לא הדבר הכי חמוד(ה) שראיתם כבר המון זמן!

הרבה זמן אני מחכה לכתוב את הפוסט הזה. מה זה הרבה - המון. ה-מ-ו-ן-ן-ן-ן.

שנים, וזו אפילו לא הגזמה.

אבל זהו, אני יכול לכתוב את זה, וזה כנראה אחד הפוסטים המאושרים ביותר שהועלו בבלוג זה, כנראה הכי מאושר מאז הפוסט הזה, ובכל מקרה זה בוודאות אחד הרגעים המאושרים בחיי כי בערב שבת, בשעה 17:00, וונדי ילדה לנו בת בכורה, קטנה ומתוקה, ששמה ליאת ומשקלה 3.335 ק"ג.

הלידה הייתה ארוכה ולא קלה בכלל, אבל "לאם ולתינוקת שלום" ברוך השם, וכל שיש לי לעשות הוא לומר הרבה תודה לאל, ולהוריד את הכובע בפני וונדי שהייתה מאד מאד אמיצה ומאד מאד חזקה בשעות הקשות...

אה, יש לי עוד משהו לעשות - לספק לכם תמונות, אז הנה...

אה, וכמו שחברי רועי מתעקש לומר - אם אני עופרניקוס, אז הבת שלי היא... עופרניכּוּסִית?

בלעדי למערכת ישראלים באפילה: אולמרט מכחיש כי מכר את ביתו לבכיר סעודי!

(ושוב, הקרדיט לאבא שלי )

למי שתהה אי-פעם מה זה "מיתת נשיקה", שיסתכל עכשיו איך גוססת הקריירה הפוליטית של שר המשפטים חיים רמון.

(הקרדיט לאבא שלי )