השבוע, ובהמשך לאינספור כתבות בעבר, פורסמה ב-YNET כתבה המראה את פנחס מחדון, נכה המנסה לעלות לאוטובוס עם כיסא הגלגלים שלו, תוך שהוא נתקל בבעיות טכניות הנובעות בעיקר מחוסר רצון של הנהג לעזור. הוידאו מראה איך עם קצת רצון טוב, נוסעת באחד האוטובוסים ניגשת, פותחת את הרמפה המובנית באוטובוס, סוגרת אותה בחזרה לאחר עלייתו של מחדון, והאוטובוס ממשיך בנסיעה.

אז נכון שמדובר בבעיה כשמדובר באוטובוסים הצפופים והגבוהים שנוסעים בקווים הבינעירוניים, ונכון שלא תמיד ניתן להתקין רמפה שכזו באוטובוסים (וגם זה נתון לויכוח), אבל אם כבר התקנתם רמפה - למה לא לבנות אותה עם מנוע מובנה שירים ויוריד אותה באופן מכני, בלי לדרוש מעורבות של נוסעים אחרים, ובלי להיות תלויים ברצונו הטוב ובכאבי הגב של הנהג?

הוידאו הקצרצר הזה שצילמתי אתמול מראה, כדוגמא, איך הדבר עובד בארה"ב...

(קישור לוידאו, למקרה שאתם לא מצליחים לראות אותו פה: http://www.youtube.com/watch?v=LTWITwRAJ6w)

אבי אהרן נולד שלשה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים, אל תוך האופוריה של ישראל החזקה, של הביטחון הצבאי והאישי, אל האמונה שלכל תעלול יש מחיר, ושלפעמים המחיר אינו חייב להיות פרופורציונלי למה שהניע אותו. אותו אבי גם גדל בצל מלחמת יום הכיפורים, שהניעה בעצמה את המטוטלת מהצד הגאה והבטוח אל הצד המדוכא והשבור, זה שיוביל אנשים מסויימים לפסיביות - ואחרים, להבנה או החלטה שאין להם על מי לסמוך אלא על עצמם, ושהישרדות נקנית במעשים.

את התובנה הזו, שבשביל כבוד צריך לעבוד, הוא מייחס לאין ראנד שפיתחה את פילוסופית האובייקטיביזם "תחת ההנחה שתכלית האדם היא לחיות את חייו כיצור גיבורי, כלומר כיצור שמבין את המציאות, חי לפיה ומפעיל אותה כדי לחיות את חייו כרצונו". את התובנה הזו, השלטת בבלוג של אבי - הקרוי "אובייקטיביזם" ע"ש התורה הנ"ל - הנחיל אבי גם לספרו הראשון "נעליים שחורות", העוסק באנשים שמאסו בחוסר מעש.

נעליים מייצגות סוג של מעמד בצה"ל. נעליים כבדות (ולא נוחות) תשמשנה בדרך כלל את "מעמד הפועלים" העולה מהג'ובניק הממוצע ועד השריונר, התותחן, ודומיהם. נעליים קלות תשמשנה בדרך כלל את לוחמי החי"ר, אלו שאולי צועדים על קיבתם, אבל הם בעיקר צועדים - והרבה. צבע הנעליים אף הוא משמעותי. נעליים שחורות מייצגות (שוב) את "מעמד הפועלים" - שריון, תותחנים, הנדסה, ואף את גולני וגבעתי. נעליים אדומות מייצגות את "המעמד העליון" - צנחנים, נח"ל, סיירות וכו'.

הספר "נעליים שחורות" עוסק באזרחים מן השורה - בני "מעמד הפועלים", נועלי הנעליים השחורות - שמואסים באזלת היד של השלטונות, של הרשיות, ולוקחים את החוק לידיים. הוא עוסק באנשים שמצאו את עצמם לא פעם ממלמלים על כך "שצריך להרוג את האנשים האלה", ויום אחד גם קמו והרגו "את האנשים האלה". הוא עוסק באזרח קטן שהולך לחפש צרות, מוצא אותן בדמות שלשה שוטרים פלסטינים - והורג אותם. הוא עוסק באזרח אחר שמחליט שהורים אינם ראויים לחיות לאחר שהורידו את בתן לזנות, והוא עוסק באזרח אחד שמחליט שכסף אולי לא קונה הכל, אבל הוא בהחלט קונה את הזכות לנסות את הכל.

הספר "נעליים שחורות" הוא ספר טוב, מעניין, עמוס פרטים צבאיים וטכניים שמעידים על הידע הנצבר והנרכש של הכותב, שמעיד על עצמו כמי ששירת גם באינטיפאדה הראשונה וגם במבצע "חומת מגן". זהו ספר מעורר מחשבה, ואם אני הייתי חבר במערכת הביטחון הישראלית - הייתי אומר גם שהספר מעורר דאגה. לא משום שהספר מעודד מעשה, אלא פשוט משום שהוא מתאר את כדור השלג בו אנחנו מתגלגלים, כדור שלג שמצליח לצבור תאוצה גם בימים של התחממות אזורית וגלובלית.

במציאות שבה אזרחים נרצחים ברחוב "סתם" כי מישהו שתה יותר מדי, במציאות שבה אנשים מרשים לעצמם לפגוע בהולכי רגל ולברוח מהמקום בלי להושיט עזרה, במציאות בה ישובים ישראלים מטווחים במשך שנים ללא תגובה, במציאות בה "נבחרים" שמרוויחים יותר מדי "משלימים הכנסה" על חשבון אזרחי המדינה - זו המציאות שלמישהו ימאס, ויפעל. במציאות כזו, אותו אדם שלקח את החוק לידיים לא ייתפס כעבריין אלא כרובין הוד, ומי שירצה להצליח - ינסה לרכב גם הוא על גל ההצלחה.

על זה מדבר הספר "נעליים שחורות", שאת הפרק הראשון שלו תוכלו לקרוא כאן, ושאותו תוכלו להשיג אצל אבי, או בסטימצקי.

ורק דבר אחד באמת הפריע לי... תיאורי הסקס המלווים את הספר. אני מוכן לקבל את זה שבספר המתאר משולש רומנטי (כן, גם רומנטיקה יש בספר) יהיה לפחות אזכור גם למשהו החורג מארוחת ערב רומנטית או נשיקה לוהטת, אבל שלשה עמודים לתאר סצינת מין שחסרת משמעות אפילו עבור גיבור הסצינה - זה קצת יותר מדי בשבילי, ואני מתאר לעצמי שגם בשביל קוראים פוטנציאליים אחרים - ולא רק דתיים. מה שכן, הנשים יוזמות בקטעים הללו של הספר בדיוק כמו הגברים, ואולי גם יותר, מה שאני מקווה שלפחות יהיה לשביעות רצונן של הפמיניסטיות שבין הקוראות...

גילוי נאות: את הספר קיבלתי במתנה מהסופר, אבי אהרן, לאחר שהייתי בין הראשונים להירשם להזמנתו הנדיבה.

כמו כן, את הניתוח הפסיכולוגי בפתיחה כתבתי על דעת עצמי, ואני לא משוכנע שאבי יסכים איתו

לו הייתי עורך "המוסף לשבת" של ידיעות אחרונות, הייתי קובע ישיבה שבועית בה כל הכותבים יספרו מה ועל מה הם מתכוונים לכתוב בטורם או מדורם למהדורת סוף השבוע. אבל אני לא עורך המוסף, ויכול להיות שהעורך אביב הברון היה רוצה לקיים ישיבה כזו, אך מסיבות טכניות לא מתאפשר לו, וחבל.

זה חבל, כי אילו נחום ברנע היה חולק את המידע שברשותו, אולי אנשים כמו סימה קדמון ומאיר שלו היו נמנעים מכתיבת כמה מהמשפטים הנחרצים והמלעיזים שהם כתבו השבוע. אולי, אולי הם היו משנים קצת מדבריהם אילו ידעו שנחום ברנע מתכוון לכתוב דברים שסותרים מהיסוד את דבריהם שלהם.

אולי סימה קדמון לא היתה מתעקשת לדחוף מלים לפיה של "הציונות הדתית", כאילו כל חברי הציונות הדתית כולם שואלים את עצמם איך קרה שפורום "תקנה" ירד לכדי "עולם תחתון" עם תהליכים של בוררות וגלות. אולי מאיר שלו לא היה מתפלפל בינו לבין עצמו מה עמד מאחורי "ההחלטה הרבנית" לשלוח את הרב מוטי אלון למגדל, המזוהה עם מרים המגדלית ועוד שאר מרעין בישין. אולי שניהם ביחד היו יורדים מהעץ, וקוראים לאברום בורג ללהצטרף אליהם, ולחזור בו ממשפטים כגון "אחרים היו רצים מיד לשלטונות החוק במדינה... מתברר שהמנהיגות.... של הציונות הדתית היא לא כזו ולא כזו. יש לה מערכת משלה. אנשיה בדקו, החליטו, גזרו עונש - הגליה!"

אולי שלשתם - ודומיהם, אלו שמיהרו להתנגח בפורום "תקנה" לכל אורך השבוע האחרון - אולי כולם היו מורידים הילוך אילו היו קוראים שנחום ברנע הולך לפרסם שכבר לפני שלש-ארבע שנים חברי הפורום פנו ליועמ"ש דאז, מני מזוז ודיווחו לו על החשדות. אולי הם היו נזהרים אילו היו יודעים שחברי הפורום דיווחו על כך גם לראש אגף החקירות יוחנן דנינו ולפרקליט המדינה ערן שנדר. אולי הם היו נזהרים יותר אילו היו יודעים שהפורום המכובד העביר את התלונות למשטרה - שהחליטה שאין לה מה לעשות בנושא. אולי שלשתם היו חושבים פעם נוספת אילו היו יודעים שלפני חודשים חברי הפורום פנו שוב למני מזוז ודיווחו שוב - והפעם גם בנוכחות פרקליט המדינה משה לדור - ושוב "גורמי החוק" לא עשו שום דבר כדי לטפל "בבעיה". אולי גם שלשתם היו משנים מדבריהם אילו היו יודעים שחברי הפורום - וגם זאת באישור היועמ"ש דאז מני מזוז - כפו על הרב מוטי אלון סדרת הגבלות, אך הוא זה שקיבל על עצמו את "הגלות" למגדל.

אולי, ורק אולי, הדברים של נחום ברנע היו מונעים מסימה קדמון, מאיר שלו, ואברום בורג, את המבוכה שבהבנה שהם כתבו שטויות, ואולי לא. בהחלט ייתכן ששלישיה זו, שביזוי והשמצת דתיים, השמצת אנשי ימין - וטוב מכל - השמצת אנשי ימין דתיים - בהחלט ייתכן שגם הידיעה שדבריהם שגויים לא היתה מונעת מהם ללכת ולפרסם אותם, כי מי יודע אם דבריהם לא ייפלו על אזניים של חסידים שוטים - אלו שמאמינים לכל קשקוש, ולא מתייחסים לעובדות. כן, גם לשמאלני-חילוני-נאור יש אדמו"רים משלו.

אולי כדאי שאותם אדמו"רים ינצלו את כחם התקשורתי פחות לחקור "איך זה שאוסף רבנים פרימיטיבי עושה דין לעצמו בתוך מדינה דמוקרטית, מודרנית ונאורה", ויותר "איך זה שכל מערכת האכיפה של אותה מדינה מודרנית, לא טיפלה בבעיה, וחיכתה רק לרגע שבו הדבר יפורסם בתקשורת".

ואחרי כל זה, נקודה "מסודרת":

אני לא יודע אם הרב מוטי אלון עשה או לא עשה את הדברים בהם הוא מואשם. בכל זאת, בית המשפט עדיין לא נתבקש אפילו לדון בעניינו, ולפיכך הוא בחזקת אשם עד שיקראו לו משה קצב. מה שאני כן יודע זה שני דברים:

א. כל הגיחוכים שבעי הרצון על כך "שהציונות הדתית תיאלץ להכיר בקיומם של הומוסקסואלים בקרבה" הם קשקוש. הציונות הדתית הבינה כבר מזמן, ובכאב רב, בקיומם של הומוסקסואלים בקרבה. מה שהיא לא מוכנה זה לתת לדבר לגיטימציה, ואם אנשים לא מבינים את ההבדל בין הכרה במציאות למתן לגיטימציה למציאות, הרי שמצבנו קשה.

ב. עד השבוע לא הייתי מודע לקיומו של פורום "תקנה", אך ידיעת דבר קיומו מילאה אותי בגאווה. במציאות בה בכל כך הרבה מקומות, כל כך הרבה אנשים מעדיפים להתעלם מעוולות רק משום שמדובר בחבריהם או בבעלי אינטרסים משותפים - אני גאה לדעת שבציבור הדתי הצליחו להתאחד אנשים, שבכל מציאות אחרת לא היו מסכימים כלום, ולקיים את הכתוב "עת לעשות לה' - הפרו תורתך". אני גאה לדעת שאותו פורום רבנים וטוענות רבניות, גם אל נוכח החשש לחילול השם, הבינו ש"עת לעשות לה'" - עת לקום לעשות מעשה, כי "הפרו תורתך" - אי אפשר לחשוב על חילול השם כשאנשים עוברים על איסורים כה משמעותיים.

יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' הַלְלוּ יָהּ.

(תהלים ק"ד, ל"ה)

שופטי בית המשפט העליון תקפו את עדנה בקנשטיין, נשיאת בתי-משפט השלום בתל אביב, על שהדיחה מתפקידה שופטת בהודעת אימייל, וכתבו: "דבר אינו מצדיק לנהוג כך באדם. דבר אינו מצדיק לנהוג כך בשופט, העושה עבודתו ימים כלילות, בהשקעה ובתעצומות נפש הידועות אך למי שהתנסה במלאכת השפיטה. מה חפץ לו בלשכה, מה לו באולם מרווח? אין לו מאום מלבד שמו הטוב, כבודו והמוניטין שלו, שבנייתם מושגת בעמל של שנים, אך הפגיעה בהם - על נקלה מתרחשת".

באמת, מה חפץ לו לשופט בלשכה או מרווח כאשר הוא יכול לעשות עבודתו "ימים כלילות", כלומר - הוא יכול לישון ביום, כפי שהוא ישן בלילה...?

(ולמי שלא הבין: הביטוי הנכון הוא "עשה לילות כימים" ולא "ימים כלילות" )

עדכון 14:20

YNET תיקנו את הטעות,ועכשיו לך תדע אם הטעות היא של YNET או של השופטים...

כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב את הדבר הבא - עם כל כמה שהוא מובן מאליו - ולא יוצא לי:

התקשורת מלאה בחודשים האחרונים בפרסומות של חברות הטלפוניה המתהדרות בכך ש"כעת תוכל/י לעבור אלינו עם מספר הטלפון הישן שלך!" ומנסות לספר לנו כאילו זה הדבר שהן הכי רצו בעולם מאז ומתמיד וכל משאת נפשן היה לספק לנו את האפשרות לשמור על המספר שלנו במעבר מחברה לחברה.

ובכן, למקרה שמישהו כבר הספיק לשכוח, אותן חברות "ידידותיות למשתמש" ניסו למנוע מאיתנו את האפשרות הזו במשך שנים, גררו רגליים, ובסך הכל עלו לנו הרבה מאד כסף.

סתם משהו לזכור בפעם הבאה שאתם מתכוונים להתקשר או לשלוח SMS ולהעשיר עוד קצת את אותן חברות שניסו לעשות לנו על הגב קופה עוד יותר גדולה ממה שכבר יש...

אני מתחיל להפנים את הרעיון שבזמן הקרוב (או הרחוק) לא יהיה לי זמן לפוסטים ארוכים ומורכבים, ולכן אני אחזור לכתוב - אבל בקצרה. על הדרך, ראיתם את הפוסטר של הסרט החדש של וויל סמית' - "אני אגדה" (I am legend)?  כשאני רואה את הגשר ההרוס של I am legend וחושב על הגשר ההרוס שחזר כל כך הרבה ב-I, Robot - איך אומרים - יש לי לפעמים הרגשה של דז'ה-ווּ 

ואם כבר דז'ה-ווּ - כולם מתים במגיפה והדם של מישהו מכיל את החיסון? זה לא קצת Heroes?

ב-YNET יש עכשיו פרסומת לסרט "Flight 93".

הסרט מספר את סיפורם של נוסעי טיסת United Airlines 93 מניו ג'רסי לסאן פרנסיסקו, אשר נחטפו ב-11 בספטמבר 2001 (September 11th), והתרסקו בפנסילבניה, כאשר ההערכות הן שמטרתם של החוטפים הייתה לרסק את המטוס על הבית הלבן בוושינגטון.

הסרט אומנם מגיע רק עכשיו למסכים בארץ, אבל וונדי ואני ראינו אותו בארה"ב, בהקרנה מיוחדת בטלויזיה, ואנחנו ממליצים בחום.

מה שמביא אותי, בהזדמנות זו, גם להמליץ בחום לפרסומאים שיצאו עם הבאנר הזה:

כאילו, אלא אם אתם באים לטעון שהיעד של שלשת המטוסים האחרים היה באמת מרכז הסחר העולמי ("מגדלי התאומים") והפנטאגון, קצת תמוה לרמוז לכך שבניגוד לטיסה שהתרסקה בפנסיבלניה, שלש הטיסות האחרות כן הגיעו ליעדן... לא?

תגידו, מישהו מצליח להבין איך נתנו לזאב שיף לפרסם פיסקה כה מיליטנטית וצמאת דם בעיתון כה פרו-מוסלמי ושוחר "שלום" כמו ה"ארץ"?

"התשובה של ישראל אינה יכולה להיות כיבוש חוזר של שטחים מרצועת עזה. בהיבט צבאי, אין כנראה מנוס מהשיטה הפשוטה: על כל רקטת קסאם הפוגעת ביישוב ישראלי יש לירות מטח ארטילרי אל יישוב פלשתיני - לא לשטחים ריקים. זה כלל בסיסי במלחמות. מה עוד, שישראל ניסתה את כל השיטות האחרות."

משפטים כאלו, הרי, כאשר הם נכתבו או נאמרו ע"י אנשי ימין כאשר החלו ליפול ראשוני הקסאמים, נשללו "כמטורפים".

ואולי זאב שיף קיבל הכשר לפיסקה רק משום שהמאמר, בכללותו, תואם את תפיסת העולם של השמאל החילוני-אשכנזי-תל-אביבי הקובעת שזה בסדר שיפגיזו את שדרות, אשקלון, קרית שמונה, נהריה, ואת כל מה שבסביבתן, כל זמן שלא מפגיזים את "המרכז"? הייתכן שכאשר זאב שיף משבץ במאמרו משפטים כגון "את הסטטוס קוו הזה יש לשנות משום שהסכנה אינה רק ליישובי הגליל, אלא גם לערים גדולות במרכז הארץ" או "חזרה למצב הקודם תיחשב כהפסד במערכה. וכך, לא ירחק היום ויישובים בשרון יופגזו משטחי הגדה." הוא בעצם יוצא ידי חובת "רק לא גוש דן!" ולכן יכול לכתוב מה שהוא רוצה, כי בעצם כל האמצעים כשרים כשמדובר על הגנה על מדינת תל אביב?

גורמים במשטרה תוקפים בכירים בארגון על כך שהם אינם נאמנים למפכ"ל.

אותם גורמים סבורים עפ"י NRG שעל המשטרה להציג בפני הציבור חזית מאוחדת, למרות החשדות הרציניים והחקירות.

מה שבעצם אומרים לנו אותם גורמים זה שבכלל לא משנה אם המפכ"ל מושחת (או סתם כישלון) ואם הכפופים לו אינם טובים יותר, בכל מצב צריכים הקצינים להביע את תמיכתם בו.

"הנאמנות מעל הכל" זה ערך יפה, אבל השאלה היא כיצד הוא מיושם.

לגיטימי וראוי לדרוש מקציני משטרה נאמנות למשטרה.

חובה לדרוש מקציני משטרה נאמנות למדינה.

מכאן ועד לדרוש מקצינים נאמנות לאדם מסוים, שככל הנראה סרח או כשל, הדרך כל כך ארוכה, שאין להתחיל בה בכלל.

ואולי בעצם אותם גורמים במשטרה שהגנו על אריאל שרון, "האתרוג", בכפפות של משי ושריונות פלדה, ובנאמנות מוחלטת על אף שלל השחיתויות בהן היה מעורב - אולי אותם גורמים הם אלו המצפים כעת מכלל קציני המשטרה לנאמנות מוחלטת כלפי קראדי - הפודל מספר שתיים של שרון*?

בקיצור "גורמים במשטרה" נכבדים,

אני מסכים אתכם שיש לצפות מקציני משטרה לנאמנות, אך בניגוד לדעתכם אני סבור שהנאמנות אינה צריכה להיות כלפי אדם זה או אחר, אלא כלפי מי שמשלם את משכורותיכם, וזה - למקרה ששכחתם - אינו המפכ"ל, או השר האחראי אליכם, ואפילו לא ראש הממשלה.

האדם המשלם את משכורותיכם הוא האזרח הקטן, משלם המסים, שעל בטחונו ושלוותו אתם אמונים.

ועד כה, חבר'ה - אתם ממש, אבל ממש, לא מפגינים נאמנות - או אכפתיות - כלפי אותו אזרח קטן.

* מספר 1 היה אמנון אברמוביץ', למי ששכח