תגידו, מה יהיה עם כל ההיתממות האומללה הזו?

האם באמת מישהו מבין חברי הכנסת ואנשי הביטחון באמת מאמין שהציבור בארץ יקנה את המבט האומלל הזה הנסוך על פניהם כאשר הם מנסים לשכנע אותנו שהם לא באמת ציפו שהחמאס ינצח בבחירות? שהם עשו כל מה שיכלו כדי לסייע לאבו מאזן, כדי להעלות ממשלה שאיתה ניתן לנהל מו"מ? שהם עשו כל מה שניתן היה כדי למנוע עליית ממשלת חמאס?

הרי כאשר אתה צועק כל היום חמס - תרצה או לא - בסופו של דבר זה גם מה שאנשים ישמעו: חמאס.

מדינת ישראל ברחה באופן חד צדדי מעזה, ובכך הגישה לשכנינו על מגש של דם וכסף את הניצחון.

יותר משזהו ניצחון שלהם, זוהי תבוסה שלנו, אולם את הניצחון הזה, אם בכל זאת לייחס אותו למישהו, הושג ע"י החמאס, ולא ע"י אבו מאזן ואנשיו.

כמו הנסיגה מלבנון שהכתירה את החיזבאללה כנסיכי לבנון, כך גם הנסיגה מרצועת עזה צפוי היה שתכתיר את החמאס - "לוחמי חירות פלסטין" - כנסיכי עזה, וכל מי שיבוא ויטען שלא ידע ולא ציפה - אינו ראוי לשבת בכנסת או בתפקיד בטחוני כלשהו.

כשקמה מדינת ישראל, רבים מאלו שהובילו את המחתרות במלחמתן בבריטים, היו גם אלו שעמדו בראש המדינה שקמה כתוצאה מאותו מאבק. מראשית הדרך ועד ימינו אנו, השירות הצבאי הינו מקפצה, או שמא יש לומר, "מסלול בטוח" למבטחי הכנסת.

האם אנו, כמדינה בה הקשר בין שירות צבאי ובין בחירה לתפקידים מדיניים הוא כה הדוק יכולים להרשות לעצמנו להגיד "לא ידענו, לא ציפינו" כאשר התהליך קורה אצל שכנינו-אויבינו?

כיצד ייתכן שאמ"ן - אותו גוף שטען שהנסיגה החד צדדית מעזה תהיה ניצחון לטרור - לא ציפה שהפלסטינים יכתירו את מי שהביא להם את הניצחון?

כיצד ייתכן שהתקשורת, שנחשפה לכל התחזיות והנתונים, לא קמה ואמרה: למה ציפיתם? ועוד לפני הבחירות כיצד לא קמה ושאלה: למה בדיוק אתם מצפים? הייתכן שגם עכשיו, אחרי הבחירות, עדיין לא הפנימו בתקשורת שהחמאס באמת ניצחו?

כיצד ייתכן שהממשלה, זו שהנהיגה את ההתנתקות בטענה שהדיבורים לא מובילים לשום מקום ושיש לקום ולעשות מעשה "משום שזה אינטרס ישראלי לצאת מעזה", לא צפתה שהפלסטינים יקבלו את אותה ההחלטה ויזרקו לכל הרוחות את הפתח' שחוץ מדיבורים לא עשה כלום, ויעלו לשלטון את החמאס - הגוף היחיד שמנקודת מבט פלסטינית - באמת עשה משהו בשביל הפלסטינים?

אז מה הפלא שבקדימה גזרו על עצמם שתיקה בתגובה לניצחון החמאס, כאשר דיבורים לא מובילים לשום דבר?

מלחמת יום כיפור נחשבת עד היום לאחת מנקודות השבר של החברה הישראלית, בעיקר עקב משבר האמון של הציבור במנהיגיו, לנוכח כשלונם לקדם את פני הרעה, למרות כל הסימנים המקדימים.

במלחמת יום כיפור נהרגו 3000 ישראלים בגלל שאננות שלטונית.

אינני מאמין שעליית החמאס לשלטון ברשות הפלסטינית תשנה את "מאזן האימה" - מאזן ההרוגים - לכאן או לכאן, אולם גם ללא הרוג אחד היתכן שנסכים להמשיך ולקבל את השאננות השלטונית/בטחונית הזו שמצד אחד מטילה עלינו אימים בתחזיות קודרות, ומצד שני אינה פוקחת את עיניה בעצמה לנוכח פני הרעה?

מישהו הצליח להבין מה כל כך חדשני בפתרון שהציגה קבוצת הגיאוגרפים בכנס הרצליה? הרי את הפתרון הזה, את ההצעה הזו, העלה כבר מזמן ח"כ אביגדור ליברמן, שקרא להעביר את אזור "המשולש" - על יושבי - לרשות הפלסטינית.

היתכן שהפרסום לו זוכה "הרעיון המחודש" מעל בימות כנס הרצליה נובע מכך שכאשר הרעיון מגיע מאיש ימין הוא מחריד ולא דמוקרטי, ואילו כאשר הוא מגיע מגוף הממומן ע"י גורמים התומכים במוצהר בשמאל הישראלי, כגון האיחוד האירופאי - הפתרון מקבל פתאום הכשר ציבורי?

הלילה תעלה לשידור ברשת FOX "תחרות הכוכבים"(*) החדשה: Skating with Celebrities, הצועדת, או שמא יש לומר - מחליקה - בעקבות Dancing with the Stars קודמתה שזכתה לגרסאות במדינות רבות על פני הגלובוס ובהן ישראל, ואני שואל:

מה עוד? מה תהיה הגרסה הבאה לתוכנית? כי בכיוון שאליו צועדות התוכניות האלה, מכוכב נולד, דרך לרקוד עם כוכבים ועד להחליק עם כוכבים, נראה נראה לי שהתוכנית הבאה תתיימר ללמד את הכוכבים אומנות לחימה חדשה אחת לשבוע, והתוכנית הזו כבר תיזכה לשם "להחטיף לכוכבים"!

על דבר אחד יש להודות למזלנו הטוב, כי כיוון אחד כבר סגור בפני הרעיונות המקוריים יותר ומקוריים פחות של מפיקי הטלויזיה באשר הם: לא סביר להניח "שנזכה" לצפות בתוכנית שתנסה ללמד בעלי חיים לרקוד, כי את "לרקוד עם זאבים" כבר ראינו!

* סורי, לא מסוגל לקרוא לזה "תוכנית ריאליטי", כי ידוע הרי שאין שום קשר בין טלויזיה וכוכבים לריאליטי.

על רקע נצחונו הדחוק של יוסף לפיד בהתמודדות מול איציק גלעד על המקום הראשון ברשימת "שינוי", מיהרו במחנה לפיד להתגונן ואמרו, כך עפ"י YNET, ש"לא מדובר בפער קטן. זה מלמד שבשינוי יש דמוקרטיה".

אין ספק שהתמודדות ובחירות פנימיות מעידות על כך שיש דמוקרטיה במפלגת "שינוי", אך הסימוכין המוצקים לאותה דמוקרטיה קצת מתערערים כאשר באותה כתבה עצמה מסופר על כך שעל רקע תבוסתו של ח"כ פורז לרון לוונטל, בהתמודדות על המקום השני, הסירו חברי כנסת רבים של "שינוי " את מועמדותם בהתמודדות על רשימת המפלגה, וכבר החלו הדיבורים על פיצול במפלגה, על מנת שהחכי"ם החוששים לגורלם הפוליטי יוכלו להמשיך לבחירות הקרובות תחת השם שינוי, תוך שהם מאלצים את אלו שנבחרו למעשה לייצג את שינוי - להתמודד תחת שם אחר.

אין ספק גם שלחברי הכנסת אברהם פורז, מלי פולישוק-בלוך, רוני בריזון, אתי לבני, אראלה גולן, אילן שלגי ורשף חן שמורה הזכות לפרוש מ"שינוי", ולגבי כמה וכמה מהם הייתי גם אומר "ברוך שפטרנו" אילו היו פורשים מחיינו הציבוריים, אולם המפלגה - יאמינו או לא - אינה שלהם. היא גם אינה שלי, תודה לאל, אך היא אינה של חברי הכנסת אלא של חברי המפלגה, וכאשר חברי המפלגה, שסביר להניח שהיו צריכים לשלם דמי חבר עבור הזכות המפוקפקת להצביע בבחירות הפנימיות, בוחרים במועמדים לטעמם, שמורה להם הזכות לבחור מי יהיה זה שיתמודד תחת השם, תחת המפלגה, עבורה הם התפקדו.

כאשר חברי הכנסת אינם מקבלים את גזר דין הבוחרים - את דין חברי המפלגה אותה הם אמורים לייצג - זו אינה דמוקרטיה, אלא דיקטטורה בה אין מחליפים את המנהיג אלא, במידת הצורך, מחליפים את העם.

ועל מנת להסיר ספק שמא נשתבשה עלי דאגתי והתחלתי לחשוש לגורלה או לשלומה של מפלגת "שינוי", הרשו לי להבהיר שאין זה המצב. למעשה, פיצול בשינוי, סביר להניח, רק יקטין את כוחה, כאשר התחושה שלי היא ששינוי המקורית, אם ניתן להתבטא כך - שינוי של הבוחרים והנבחרים - תהיה החזקה מבין שני קצות החבל החתוך.

ובלי קשר, אך גם בקשר הדוק ביותר: כאשר עוברים על רשימת מפלגת "קדימה" ורואים את אחוז המתמודדים שערקו ממפלגות אחרות, האם לא ראוי היה יותר לקרוא למפלגה החדשה... "מפלגת עריק שרון"?

כשהכותרת ב-NRG  היא "מכה: עשרות נרמסו למוות", אתם חושבים שהכוונה היא שעשרות נרמסו למוות בעיר מֶכָּה, או שסתם NRG החליטו לרדת לשפת רחוב, ובמקום להשתמש במלים כמו "אסון", הם פשוט החליטו להכתיר את האירוע כ"מָכָּה"?

מה שכן, אם יש משהו שהופך ללא סבירה את ההנחה שאולי מדובר בשימוש ב"מכה" כתחליף לאסון, זה לא העובדה ש-NRG שונאי-ערבים, חס וחלילה, אלא פשוט העובדה שכאשר המאורע הזה קורה שנה אחרי שנה, קצת קשה להתייחס לזה כאסון... מחדל, טיפשות, רשלנות... אבל אסון?

זו כבר תהיה היסחפות.

מה שכן, אם הם יצליחו להעביר שנה אחת ללא הרוגים, אין ספק שזו תהיה עליית מדרגה בעלייה לרגל.

סתם משהו להתענג עליו...

למי שיודע ולמי שלא, וויליאם שטנר, הידוע גם כקפטן ג'יימס ט. קירק, המפקד האגדי של ספינת החלל "אנטרפרייז", משחק בימים אלו בסידרה "Boston Legal" בתור עו"ד בשם דני קריין [Denny Crane].

באחד הפרקים החדשים חברתו של וויליאם שטנר נותנת לו במתנה טלפון סלולרי מהסוג המתקפל.

ומה כל כך מענג בכך?

המענג הוא שכאשר שטנר פותח את הטלפון על מנת לחייג, מושמע אותו צליל מיתולוגי שהיה משמיע מכשיר הקשר של האנטרפרייז, שזו שניה וחצי של נוסטלגיה טהורה ומענגת...

[ותודה לשגיא נאור על איתור קובץ ה-Wav! ]

עפ"י וואלה, מבית החולים נמסר כי רוה"מ שרון החל להגיב לכאב..

לצערנו, נציג מערכת "ישראלים באפילה" לא היה נוכח בעת העדכון, וכך נותרה ללא תשובה השאלה מה נחוץ כדי להביא את ראש הממשלה למצב בו יגיב גם לכאבם של אחרים...

הנוירולוג פרופ' אריאל מילר, הסביר היום שתזוזותיו של שרון "מעידות על תפקודים בסיסיים תקינים של צד שמאל של המוח, אבל מעלה חשש באשר לתפקוד חלקו הימני".

סליחה שאני מפקפק במקצועיותו של הפרופ', ואולי גם של שאר הרופאים, אבל האם באמת היה צורך לחכות לתזוזות מהיום כדי לדעת שהצד השמאלי עובד טוב אצל שרון, והצד הימני מנותק, כאשר התזוזות הפוליטיות הצביעו על כך כבר לפני שנה? 

נקודה מעניינת למחשבה:

אם שרון היה עובר את כל הבלאגן הזה לפני, נגיד - שנתיים-שלוש, האם מישהו בתקשורת היה מטריח את עצמו לשידורים מסביב לשעון? האם גם בתור איש ימין הוא היה זוכה לכזה סיקור, כזו דאגה, כזו אהבה וסימפטיה?

או שרק העובדה שהוא ערק למחנה השמאל ויצא מעזה, היא "שזיכתה" אותו בכבוד המפוקפק של חיבת התקשורת?

[שבת שלום לכולם!]

כולם מחכים ששרון יצא מזה... (1, 2, 3, 4, 5)