משפט שיכול לעצבן אותי מאד זה משפט כמו "החרדים נושאים בנטל מכיוון שהמדינה לא יכולה להתקיים בלי תורה". משפט כזה, לא רק שהוא מצטדק, הוא גם לא נכון. כמאתיים מדינות יש בעולם וכולן מסתדרות טוב יותר-או-פחות בלי התורה, וישראל כמדינה יכולה להתקיים, גם אם לא כמדינה יהודית.

מה שכן, הדוברים היו צודקים אם היו מסייגים ואומרים שישראל לא יכולה להתקיים כמדינה יהודית ללא התורה, אולם אם היו חושבים לעומק על מה שהם אומרים, היו מבינים שאחת מן השתיים: או שהם לא מבינים מה זה תורה, או שהם לא באמת דואגים לקיומה של המדינה. בעצם, תתכן גם אופציה שלישית והיא שהם לא מבינים ולא אכפת להם.

התורה בפרט והיהדות בכלל עוסקים בחיים, ביום-יום, במציאות ובאקטואליה. הן עוסקות במצוות שבין אדם לאלוהיו לצד מצוות שבין אדם לחברו. הן עוסקות בפרטי ודקדוקי נוהל הקרבת הקורבנות לצד תילי-תילים של הלכות שומרים, חובות העובד והמעביד, השבת אבידה, דיני קרקעות ושאר "ענייני חולין". אם יש דימוי ששמעתי פעמים רבות במהלך לימודי בישיבה התיכונית וגם אחרי זה, הרי שזו האמירה שהעולם הוא כמו מכשיר חשמלי, והתורה היא הוראות ההפעלה; כן, אתה עשוי להצליח להפעיל את המכשיר בעצמך, אבל הכי טוב שתקרא את ההוראות כדי שלא תגרום נזק למכשיר או לעצמך. וזה בדיוק העניין, שהתורה היא הוראות הפעלה, וגם אם יש ערך עצום בלימוד התורה עצמה, ללא הפעלת המכשיר, ללא ההתערבות בעולם, איבדת את העיקר.

אז כן:

כן, התורה חשובה ורק בזכות התורה העם היהודי התקיים ללא מדינה.

כן, חשוב להמשיך וללמוד תורה, וחשוב שכל יהודי ילמד תורה.

אבל, כדי שכל יהודי - ולא רק כל חרדי - יוכל וירצה ללמוד תורה צריך ש:

כל חרדי וחרדית הכשירים לכך רפואית ישרתו בצבא או בשירות לאומי.

כל חרדי וחרדית, כמו גם כל אזרח אחר, ימצו באופן מקסימלי את יכולתם להשתכר לפני שיקבלו סיוע מהמדינה.

כל מי שרוצה ללמוד תורה, תבוא עליו הברכה, אבל יעשה זאת, במחילה, לאחר שירותו או במקביל לעבודתו.

אם נחזור למשפט הראשון, אין זה נכון לומר שהמדינה לא יכולה להתקיים ללא תורה.

המדינה יכולה להתקיים ללא תורה, והיא תוכל להתקיים גם טוב יותר ללא החרדים. מי שלא יוכל להתקיים זה החרדים ללא המדינה, ולא פחות מזה - לאורך זמן החרדים לא יוכלו להתקיים ללא הנטל, כי מצד לא יהיה מי שיפרנס אותם, ומצד שני, כל אלו שאינם מתאימים באמת ללימוד תורה ימצאו עצמם נוהים אחר העולם שבחוץ, הם יהיו משועממים, וכידוע - השעמום מביא לידי חטא... בינתיים הם חוטאים לאדם, לחברה, וסופם שיחטאו לאלהיהם.

הגיע הזמן שגדולי הרבנים יקומו ויגידו "עד כאן", אחרת הם מחטיאים את ציבוריהם שלהם, ומביאים אולי גידול בעולם התורה לטווח הקצר, אך יביאו חורבן רוחני גדול לטווח הרחוק.