הבוקר, במסגרת אירוע של אמדוקס לרגל חג השבועות הקרב ובא, השמיעו שלל שירים ישראלים ישנים, וביניהם שיר, שאיני זוכר את מילותיו המדוייקות, אך הוא עוסק במטאטא, וכולל משפטים בסגנון "אני אשתה תה ואתה תטאטא" או "אתה תשתה תה, ואשתך תטאטא".

למשמע השיר, אמרתי לחבר'ה מסביב שלא שמעתי את השיר הזה משהו כמו 20 שנה, מה שגרם להם לנעוץ בי מבטים מוזרים (כרגיל) הכאילו אומרים "מאיפה אתה מכיר בכלל את השיר הזה?", וגרם לי לקלוט שכשאני מדבר על 20 שנה זו כבר לא בהכרח הגזמה, וגרם לי להרגיש מאדדד מאדדד זקן...

משעשעת, ואולי בעצם עצובה, ההתקפה בפניה עומד (או מתחבא) עברי לידר, בעקבות הופעתו אמש ביום הסטודנט באוניברסיטת בר אילן.

משעשעת, כי לא ברור מה בעצם רוצים נציגי (?) הקהילה ההומו-לסבית מהזמר הנ"ל, ועצובה, כי לא ברור מה בעצם רוצים נציגי (?) הקהילה ההומו-לסבית מהזמר הנ"ל.

ומשעשעת, אגב, גם משום שלמרות שאין לי דבר עם הקהילה ההומו-לסבית, אני מבין טוב מאד את הסיטואציה בה עומד עברי לידר. וכן, גם הפעם זו הסיבה שההתקפה עצובה באותה מידה שהיא משעשעת.

בישראל, ולא משנה כמה יצעקו נציגי הקידמה והנאורות, חסידי האדמורים יוסף ויאיר לפיד, אין בעצם אדם פרטי. אין פרט שמגיעות לו זכויות, אין פרט שיש לו חובות, ויותר מכל - אין פרט שמייצג רק את עצמו, ורק הוא עצמו מייצג אותו.

בישראל האדם הוא תמיד נציג הקהילה אליה הוא משתייך, גם אם הוא בכלל לא יודע שהוא שייך לקהילה.

כשאתה דתי, בכלל אין לך סיכוי להתחמק, כי תמיד אתה נציג הכפיה הדתית והימין הקיצוני שמעוניין לגרש את כל הערבים והחילונים אל מעבר לנהר (הפרת, או החידקל, או שניהם) ובדרך גם יודע כל הלכה שנכתבה אי פעם, ומה בעצם התכוון הרב עובדיה יוסף בציטוט שהובא בכותרות הראשיות של העיתונים.

כשאתה הומוסקסואל, אני מניח, הרבה יותר קל להתחבא (בתוך הארון, או מאחוריו), אבל מרגע שפתחת את הדלתות ונחשפת לאור הזרקורים, אתה אוטומטית הופך לחלק מקהילה, או במקרה של סלבס - נציג הקהילה, ולא משנה אם בסך הכל רצית לעשות קצת מוזיקה, אולי קצת כסף, ואולי סתם רצית לעשות אהבה.

בקיצור, עצוב שאנשים שמנסים לדחוף לנו לראש שזכותו של כל אדם לחיות כרצונו - אינם מסוגלים לקבל את זה שאדם כמו עברי לידר מתעקש לחיות כרצונו, ולא עפ"י התכתיבים של ארגון זה או אחר.

ואגב, אם כבר אנחנו בנושא, ופשוט כי יותר מדי תגובות מטופשות (בכתבה) העלו את הנושא:

האוניברסיטה לא מנעה משום הומוסקסואל או לסבית להיכנס לשטחה או להיכנס לאירוע.

האוניברסיטה כן מנעה מהקהילה ההומו-לסבית להקים דוכן בשטחה, משום שהדבר נוגד את עקרונותיה, וזו זכותה, בדיוק כפי שארגון ההומוסקסואלים והלסביות לא היה מסכים לנדב את משרדיו לטובת פעילות של ארגון חרדי זה או אחר.

אוניברסיטה הינה מוסד חינוכי, וכשאתה חושב שמשהו הוא לא חינוכי - מחובתך למנוע את כניסתו לשטחך.

גילוי נאות: הכותב אינו הומוסקסואל או הומופוב, אינו מייצג אף קהילה, והקהילה היחידה אליה הוא משתייך היא בית הכנסת השכונתי, וגם זה כי הוא הכי קרוב לביתו של הכותב.

אולמרט מאיים היום כי אם יימשך הירי בצפון, החיזבאללה יקבל תשובה חד משמעית.

מתוך התבוננות זריזה בשלל התגובות הישראליות מהשנים האחרונות, אני נוטה לחשוש לגורלם של היישובים הישראלים בצפון, משום שהתחושה שלי היא שאולמרט מתכנן תגובה של "רגישות ונחישות" מול החיזבאללה, ועל כל פגז חיזבאללה שייפול בשטח ישראל - אולמרט יפנה בתגובה יישוב ישראלי בגבול הצפון!

[ועכשיו אני קולט שלא סתם שיחררו אותנו מהמילואים, ופקידת הקישור לא צחקה כשאמרה לי שהמילואים בוטלו בגלל "אי יציבות בגבול הצפון...]

אתמול בלילה, ברוב עם ובהדרת מלך, הסתיימה בארה"ב עונה נוספת של American Idol, או כמו שאנשים חסרי פרופורציות אוהבים לכנות אותו - "הכוכב הנולד האמריקאי"...

וונדי ואני עקבנו אחר התוכנית לכל אורך העונה, כולל כל האודישנים, מבלי לפספס כמעט ולוא תוכנית אחת, בין אם זה בשידור ישיר, עוד בתקופת היותנו באטלנטה, ובין אם באיחור של יום - דרך ערוץ "Star World" (בשידורי הלווין) - לאחר חזרתנו לארץ.

צפינו באודישנים, על שלל אלפי המתמודדים.

צפינו בשלבים הראשונים, עת סוננו העשרות, עד שנותרו תריסר.

צפינו איך לאט לאט הם הצטמצמו לשלשת הפיינליסטים, ומצאנו את עצמנו נקרעים בין הצורך לתמוך ביהודי שבחבורה - אליוט אפרים ימין (Elliott Efraym Yamin) ובין התחושה החזקה מדי שהוא פשוט לא מספיק טוב, וצריך לעוף (ולא להישאר על חשבונו של כריס דוטרי (Chris Daughtry) שהיה טוב בהרבה.

צפינו וכל כך, אבל כל כך, שמחנו בשביל טיילור היקס (Taylor Hicks), בחור מזדקן (ולי מותר לומר את זה כי אני בן גילו) מאלבמה, ששערו מאפיר (שזה כבר יותר טוב ממני, כי אצלי מאפיר רק מה שעוד נותר על הראש) - ושניצח את קתרין מק'פי (Katharine Mcphee), עלמת חן וקול מלאך מלוס אנג'לס... ואם יש משהו שאפשר לומר על טיילור זה שהוא ניצח בכיף, ושהוא עשה חיים כל הדרך אל הניצחון...

צפינו, ושמחנו, ונהננו, והיה פשוט כיף, כי המתמודדים ידעו לשיר, וידעו לכייף, והתוכנית הייתה פשוט כיף.

ולנו נותר רק לקנא, כי כשתוכנית הסיום נגמרה, וחזרו לערוץ 2, האודישנים של "כוכב נולד" נראו כל כך עלובים בהשוואה, לא רק בגלל המתמודדים עצמם, אלא גם כי המנחים אולי מחקים נאמנה את העוקצנות של המנחים האמריקאים, אבל הם נעדרים לחלוטין את החינניות וההומור...

ונותרנו בתהייה מה היה קורה אילו היינו מציבים את שירי מיימון מול 12 המופלאים של American Idol, מתוך אמונה שאולי אפילו היה לה סיכוי לעבור סינון או שניים... נינט אולי הייתה עוברת כמה שלבים באודישנים, אבל לתוכנית עצמה לא הייתה מגיעה... הראל מויאל, נושא האלונקות, לא היה מגיע גם לשם... ויהודה סעדו? אותו לא היו מכניסים בכלל לאולם! (והנה אני שוב מעורר רוחות ממרבצן... )

... טוב, עכשיו רק נותר לחכות לעונה הבאה: American Idol 6!

פוסט זה נכתב בגוף ראשון-רבים מאחר והיינו, וונדי ואני, שותפים לדעה לאורך רובה של הדרך... כשזה הגיע לקטע של לכתוב פוסט עשיתי את זה לבד, כי לוונדי אין סבלנות לחכות לי כשאני שוקע בישראבלוג...

Off the record: ארורים לנצח יהיו האחראים ב-Ynet לכך שכבר בשעות הבוקר בכותרת בעמוד הראשי הכריזה על כך שטיילור היקס הוא המנצח, מתוך ידיעה ברורה שזה יפגע באלו שהיו מעוניינים לצפות בשידור הערב, וכל זאת מבלי לכתוב משהו בנוסח "זהירות, ספויילר!" כמקובל!

מישהי: "אני מה-זה גרועה בניווטים של ימין ושמאל. יש לי דיסלקציה!"

מישהו: "דיסלקציה של כיוונים?"

מישהי: "לא, אבל אני פשוט גרועה".

(מישהי מנסה לקבל הכוונה בסלולארי, ובדרך הולכת לאיבוד במסדרונות אמדוקס )

גורמים במשטרה תוקפים בכירים בארגון על כך שהם אינם נאמנים למפכ"ל.

אותם גורמים סבורים עפ"י NRG שעל המשטרה להציג בפני הציבור חזית מאוחדת, למרות החשדות הרציניים והחקירות.

מה שבעצם אומרים לנו אותם גורמים זה שבכלל לא משנה אם המפכ"ל מושחת (או סתם כישלון) ואם הכפופים לו אינם טובים יותר, בכל מצב צריכים הקצינים להביע את תמיכתם בו.

"הנאמנות מעל הכל" זה ערך יפה, אבל השאלה היא כיצד הוא מיושם.

לגיטימי וראוי לדרוש מקציני משטרה נאמנות למשטרה.

חובה לדרוש מקציני משטרה נאמנות למדינה.

מכאן ועד לדרוש מקצינים נאמנות לאדם מסוים, שככל הנראה סרח או כשל, הדרך כל כך ארוכה, שאין להתחיל בה בכלל.

ואולי בעצם אותם גורמים במשטרה שהגנו על אריאל שרון, "האתרוג", בכפפות של משי ושריונות פלדה, ובנאמנות מוחלטת על אף שלל השחיתויות בהן היה מעורב - אולי אותם גורמים הם אלו המצפים כעת מכלל קציני המשטרה לנאמנות מוחלטת כלפי קראדי - הפודל מספר שתיים של שרון*?

בקיצור "גורמים במשטרה" נכבדים,

אני מסכים אתכם שיש לצפות מקציני משטרה לנאמנות, אך בניגוד לדעתכם אני סבור שהנאמנות אינה צריכה להיות כלפי אדם זה או אחר, אלא כלפי מי שמשלם את משכורותיכם, וזה - למקרה ששכחתם - אינו המפכ"ל, או השר האחראי אליכם, ואפילו לא ראש הממשלה.

האדם המשלם את משכורותיכם הוא האזרח הקטן, משלם המסים, שעל בטחונו ושלוותו אתם אמונים.

ועד כה, חבר'ה - אתם ממש, אבל ממש, לא מפגינים נאמנות - או אכפתיות - כלפי אותו אזרח קטן.

* מספר 1 היה אמנון אברמוביץ', למי ששכח

בגלי צה"ל דיברו הבוקר על החיפושים שנערכים אחר ערן דיוקמן שנעלם בדרום אפריקה והשמיעו את דברי נציג המשפחה שאמר שבמסגרת החיפושים נוצר קשר עם גורמים פליליים ועם גורמים במשטרה המקומית.

חשבתי לרגע על דבריו ולא יכולתי שלא להגיע למסקנה שאם מישהו נעלם בישראל צריך להיות הרבה יותר קל לאתר אותו, משום ש"הגורמים הפליליים" ו"הגורמים במשטרה" הם היינו הך...

בהמשך לרשומה זו העוסקת בהתנגדותי לרעיון שמדינת ישראל (כלומר, אזרחיה משלמי המסים) יממנו את שידורי המונדיאל, האם נראה למישהו הגיוני "הפתרון" שהציע השר הממונה על רשות השידור, איתן כבל, "להעלות באופן נקודתי את אגרת הטלויזיה"?

לא רק שיושב לו שר בתפקיד לא נחוץ ועולה לנו כסף יקר, הוא גם בהצעה המטופשת לגבות מאיתנו עוד כסף עבור רשות השידור שכבר שנים מדברים על ביטולה?!

מעלים את מחיר הלחם, מוצר הצריכה הבסיסי ביותר של השכבות החלשות ביותר, וחיש קל המהומה נרגעת, אבל בגלל שידורי המונדיאל חכי"ם מאיימים להפיל את הממשלה? בחייאת ראבאק! איך הם מצפים שנתייחס אליהם ברצינות כשהם עושים צחוק מעצמם?!

חברי הכנסת כל כך עסוקים בדיונים על כדורגל שהם "צריכים" כמכורים, שאין להם זמן להתעסק "בשאר השטויות" שבהן אמורה להתעסק הכנסת, כמו לנהל את המדינה... ואם ככה נראית הכנסת לפני שהתחילו המונדיאל - קבלו איך היא תיראה ברגע שיתחילו המשחקים:

לסיכום (בינתיים לפחות) - ולא ממש קשור, אבל כשחבר הכנסת אמנון כהן מש"ס אומר על רשות השידור "יוצרת ניכור של האזרחים כלפיה, והאזרחים מצביעים בשיעורי הרייטינג הנמוכים" - נראה לכם שהוא מודע לכך שאחוזי ההצבעה בבחירות מצביעות על אותו ניכור ממש?

כרגיל, אני לא עומד בלוחות הזמנים שאני קובע לעצמי כיעדים לכתיבת פוסטים, והיום-יומיים שהבטחתי לשולטהייס הפכו לשלשה, ובכל זאת, הרי תגובתי לדבריה של ח"כ הכנסת שלי יחימוביץ', בהם היא תוקפת את סמי עופר ואת הצעתו לתרום כסף למימון (זמני) של התרופות לחולי הסרטן השובתים רעב בירושלים...

לכבוד

חברת הכנסת שלי יחימוביץ'

כנסת ישראל

ירושלים 91950

ג.נ.

הנדון:  התקפתך על סמי עופר

מזה זמן רב שאחד הנושאים הבוערים במדינת ישראל הוא נושא סל התרופות, נושא הנדון כמעט בכל פורום אפשרי, אך תמיד ללא תוצאות, כאשר הפתרונות שהוצעו ע"י הממשלה הקודמת, ואלו שמוצעים כעת ע"י הממשלה הנוכחית הם בבחינת "כוסות רוח למת".

המצב הזה, בו הציבור אינו זוכה לשירות לו הוא ראוי מהמדינה, מביא רבים להסתמך על אגודות סעד ועל תרומות, ובעצם הפכה את חסדי הציבור למשענת העיקרית של הנזקקים, בין אם מדובר במוצרי יסוד, ובין אם מדובר בטיפול רפואי.

על רקע זה, נראית לי תמוהה ביותר התקפתך על סמי עופר.

נכון, אין זה מן הראוי שאדם זה או אחר ישמש כמממן לסל התרופות הציבורי, שירות אותו המדינה צריכה לממן מכספי המסים אותם היא גובה לצורך זה בדיוק, אולם מכאן ועד לתקוף אדם אשר מתנדב לתרום מכספו כדי לכסות את חרפתה של המדינה הזו, הדרך רחוקה וכפוית טובה.

וכן, סמי עופר "כבר הוכיח" שכשהוא נעלב הוא לוקח את הכסף שלו והולך, אולם בינינו, גם את היית נעלבת אם היו זורקים לך את הכסף בפרצוף ומכפישים אותך על רצונך לתרום.

לסיכום, לתקוף אדם על שרצה לעזור אולי עושה כותרות מרשימות, אבל לא משיג שום תוצאות. לא תוצאות חיוביות, בכל אופן.

לתשומת לבך.

בכבוד רב, עופר לנדא

נ.ב. כחברת כנסת חדשה, ומכיוון שסביר להניח שעוד תזכי למכתבים ממני, אני סבור שמן הראוי שאספר לך כי כל מכתבי מתפרסמים באתר האינטרנט שלי, ולכן אשמח לקבל את תשובתך, על מנת להציג גם אותה באתר.