לפני 20 שנה (*), אי שם ב-1992 הנשכחת, השתתפתי בהפגנה בירושלים. מסביבי עמדו כ-2000 איש, מספר שאני זוכר כי הוא עגול, יפה, וכי היה מעל ומעבר למה שציפו המארגנים, כי למרות שאני לא זוכר מה היה המאורע הספציפי שהביא לקיום ההפגנה, אני כן זוכר שהיא אורגנה "מעכשיו להערב". מה שאני עוד זוכר מההפגנה, וכנראה שלא אשכח בקרוב, זה את האלימות שהפגינו השוטרים: כחולים "רגילים", יס"מניקים ומג"בניקים, כלפי הנוכחים.

היינו, כאמור, כ-2000 איש, מרוכזים בכיכר כלשהי (פריז, אולי?) וסביבתה. היו שלטים, היתה כריזה, היו הרבה משפחות עם ילדים. אני זוכר שהמשטרה הזהירה אותנו מראש לא לרדת לכביש, אחרת הם יבטלו את ההיתר שניתן (וניתן) לקיום ההפגנה, ואני גם זוכר שמעבר לכך שנזהרנו מאד לעמוד בדרישה - היה גם קשה לרדת לכביש בגלל מכוניות שחנו באזור, ובגלל שלל הניידות והשוטרים שריתקו אותנו למדרכה.

אבל מה שאני זוכר בעיקר זה את הסוסים.

אני זוכר איך פתאום הגיעו המוני שוטרים על סוסים, ומהר מאד כולם דיברו על זה ש"היס"מניקים הגיעו". לא הבנתי את זה מה זה אומר, עד הרגע שבו המוני השוטרים הרכובים הסתערו עלינו, תוך שהם מכים לכל עבר באלות, וסוסיהם רומסים "גברים, נשים, זקנים וטף". אחד הנבלות ניסה להכות אותי, אבל הצלחתי לחטוף לו את האלה, ואני רוצה לחשוב שהוא נבהל, כי הוא לא נשאר להילחם עליה.

אנשים, כמובן, ניסו לצלם את התפרעות השוטרים. טלפונים אז לא צילמו שום דבר, ובשביל תמונות היתה צריך מצלמה, ולכן לא היו הרבה כאלה בנמצא, אבל אנשים ניסו לצלם. כל מי שזוהה כמצלם הפך למטרה לשוטרים, שכמובן דאגו להסיר מראש את תגי השמות. אחד המצלמים עמד לידי, וכדי "להסתיר את הראיות" הוא העביר לי את המצלמה. הוצאתי ממנה את הפילם והחזרתי לו אותה, כך שהשוטרים אמנם החרימו לו אותה - אבל לפחות לא השמידו את הראיות.

בשלב כלשהו פשוט התפזרנו, תוך שאנחנו רצים-בורחים מהשוטרים. מישהו צעק "בואו לבית הנשיא" ואני זוכר שרצנו כמו משוגעים עד שהגענו לצומת ליד משכן הנשיא, שם קלטנו שלשוטרים שרדפו אחרינו חוברים שוטרים נוספים מכל כיוון. התחילו לזרוק חבר'ה לניידות, לא בעדינות רבה, ואני זוכר את עצמי רץ לתוך חצר, מטפס על גרם מדרגות, וקופץ לחצר מתחת, משהו כמו שלשה מטרים, שם התחבאתי עד שלא שמעתי יותר צעקות. לא מעשה של גבורה, אבל לא משהו להצטער עליו, כשהאלטרנטיבה היא להיות צעיר, חמום מוח, ומסובך בצרות מעל הראש.

אני זוכר איך למחרת חברים שלי - אלו שלא ניסו או לא הצליחו לברוח - חזרו עם סיפורים על המכות אותן חטפו מהשוטרים - ואת החבלות שתמכו בסיפורים האלה. אני זוכר איך בתקשורת, בשמאל, וסתם אנשים "לא מעורבים פוליטית" דיברו על כך שהתפרענו, שתקפנו את השוטרים, ועל איך - בסופו של דבר וגם בתחילתו - הגיע לנו לחטוף מכות.

אני תמיד חוזר אל ההפגנה ההיא, אל ה"מסקנות" האלה, בכל פעם שאני שומע על אלימות של שוטרים. אני עדיין לא חושב שזה לגיטימי כששוטרים תוקפים אזרחים, כשהם עוצרים אותם ככה סתם כי הם ניסו להפגין באופן חוקי ודמוקרטי, אבל אחרי כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה מקרים בהם שמעתי שאני או אחרים "דרשנו את המכות" - איכשהו זה נורא קשה לי להאמין כשמישהו מספר שהרביצו לו סתם.

(*) מעט מאד משפטים גורמים לי להרגיש כל כך זקן...