94.9% מהמצביעים בסקר שפורסם באתר אל-מאנאר סבורים שחילופי השבויים במסגרתם הוחזרו גופותיהם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר הי"ד הינם הוכחה נוספת לכך ש"ישות הכיבוש" (או בעברית: מדינת ישראל) הינה "קורי עכביש".

לחצו להגדלה)

הדבר מתחבר להצהרתו של נסראללה, בתגובה ל"בערך-התפטרות-של-אולמרט", שאמר שעכשיו הושלמה נפילתו של "המשולש הישראלי" (אולמרט, פרץ, חלוץ) שהנהיג את ישראל במלחמה.

את הביטוי "קורי עכביש" שאבו באל-מאנאר מנאומו של נסראללה בעיירה בינת ג'בל, נאום אותו נשא ב-26 במאי 2000, למחרת הנסיגה הישראלית מרצועת הביטחון. נסראללה טעה אז ואל מאנאר חוזרים ועושים את אותה טעות כשהם מייחסים חולשה לקורי עכביש. למעשה, עובדה מדעית ידועה היא שקורי עכביש חזקים יותר מפלדה. עוד עובדה מדעית ידועה היא שקורי העכביש משמשים את העכביש כדי ללכוד את הטרף, וכדי להודיע לעכביש שהארוחה מחכה לו בחדר האוכל.

קורי העכביש שמרכיבים את החברה הישראלית נידפים ברוח - אבל הם אלו שמאפשרים לנו רגישות.

הם דקיקים ועדינים - אבל מחברים את כולנו במבנה מורכב ומפואר.

קורי העכביש האלה הם חולשתנו - אבל גם עוצמתנו.

וקורי העכביש האלה הם גם הסיבה שבשעה טובה ומוצלחת אנחנו מתנערים עכשיו ממשולש הפח"א (פרץ, חלוץ, אולמרט), בעוד שהלבנונים המסכנים נשארים תקועים עם חסן "העכביש" נסראללה ושאר סוכני הטרור האיראני והסורי...

אגב לבנונים: אם אתם רשומים בפייסבוק, אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת lebanon & israel friendship

ארגון "עדאלה" עתר לבית המשפט המחוזי בנצרת בשם וליד דקה, שהורשע בגין חברות בחוליית המחבלים שחטפה ורצחה את החייל משם תמם ז"ל, בדרישה לאפשר לו להתייחד עם אשתו. לדברי דקה ולדברי הארגון, ככל שעובר הזמן פוחתים הסיכויים שאשתו של דקה תוכל להרות באופן טבעי, ולכן אסור להמשיך ולדחות את האפשרות של בני הזוג ללדת.

כפי שכבר כתבתי לגבי המו"מ על גופות החיילים וכפי שכתבתי בעבר לגבי יגאל עמיר - בעיות כאלה היו נמנעות אם היו מוציאים להורג רוצחים במקום לבזבז עליהם את כספי הציבור (מה שנקרא - "אנחנו"). מרגע שעשינו את הטעות ואפשרנו לרוצחים שכאלה להמשיך ולזהם את כדור הארץ בעצם קיומם - אין לנו שום זכות למנוע מהם הבאת ילדים לעולם, ואפילו יהיו אלה המפלצות הגדולות ביותר (ההורים והילדים שייולדו גם יחד.

בקיצור, גם מי שמבדיל בין יהודים וערבים (ואפליה כזו קיימת לשני הכיוונים) - לא יכול להרשות לעצמו למנוע ממחבל את האפשרות להביא ילדים לעולם, בטח לא מרגע שהותר הדבר ליגאל עמיר או לכל רוצח אחר. וכן - אפשר לטעון שיש מקום להבדלה בין בני אדם, אבל רוצחים הם רוצחים - והם כולם גם יחד הוציאו עצמם מכלל "בני האדם".

בכל מקרה, יבוא היום שגם את ארגון "עדאלה" נגרש מהארץ, אבל עד אז - עתירתם בנושא וליד דקה צריכה להתקבל - ונסיים בתקווה ש"ייתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם - ברכי נפשי את ה', הללויה." (תהילים ק"ד, ל"ה)

וסתם פרט טריוויה קטן: הכותרת הינה חלק מהפסוק "פוקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים" שמובא בכמה הקשרים בתורה, ושמשמעותו שהבנים ישלמו את מחיר פשעם של אביהם", אבל השורש פ.ק.ד שבתחילתו מובא בהקשרים אחרים בתנ"ך במובן של הריון, לדוגמא - "וה' פקד את שרה" (בראשית כ"א, א')

תגידו שזה לא הדבר הכי חמוד(ה) שראיתם כבר המון זמן!

היה לי אתמול הכבוד להשתתף "במפגש בלוגרים" עם ח"כ הרב מיכאל מלכיאור, איש מימ"ד המכהן כח"כ מטעם מפלגת העבודה. את המפגש אירגן דוברו של ח"כ מלכיאור, ניר הירשמן, ואף שגם ככה חרגנו מהזמן שהוקצב למפגש, התחושה הייתה שניתן היה להמשיך בו עוד זמן רב.

במפגש נכחו כ-15 בלוגרים, בהם:

• בני (זווית המבט)
• איתי אשר (עבודה שחורה)
• יהונתן קלינגר (Intellect or Insanity)
• שושי פולטין
• צילה לייפר (just_tzili)
• מיכאל דדון (Mikelda)

... וכל מי שלא רשום פה והיה במפגש מוזמן לשלוח לי קישור, ואשמח להוסיפו לרשימה!

המפגש עצמו התקיים בחדר הישיבות של ועדת החינוך, התרבות והספורט - ועדה אשר בראשה יושב ח"כ מלכיאור. יכול להיות שהדבר נובע מכך שהמפגש התקיים ביום חמישי אחה"צ, ויכול להיות שזה המצב תמיד, אבל התחושה העיקרית שתקפה אותי בעת שצעדתי במסדרונות המבנה החדש והמפואר של הכנסת הייתה זו של הליכה במקדש נטוש... המקום מפואר, שטוף שמש, אך אפילו סוליות הגומי של נעלי הפיקו קול מהדהד בדממה והשיממון ששררו "בהיכל". גם השלטים לא ממש מספקים ולקח זמן עד שמצאתי את חדר הישיבות הנכון. מצד שני, כמו שעידוק אוהב להוכיח - שלטי הכוונה הם בכל מקרה לא הצד החזק של המדינה.

הדיון עצמו, כאמור, היה מעניין ביותר, ובמהלכו ניסה ח"כ מלכיאור לתת לנו, הבלוגרים, מבט "מבפנים" על הפרלמנט הישראלי בכלל, ועל מהלכיו שלו בפרלמנט. מעניין מאד, אגב, היה לשים לב לכך שמלכיאור חזר וקרא למשכן הכנסת "הבית" הזה, ולא "הבניין", "המבנה" או "המקום". הבית. יש משהו מאד מיוחד, לדעתי, במישהו שמסתכל על מקום העבודה שלו - גם אם מדובר על כנסת ישראל - כעל "הבית". הדבר עשוי אולי להצביע מצד אחד על תחושת בעלות, אך הוא מביע גם תחושת שייכות, וחשוב מזה - אחריות, כי "הבית זה משהו אחר" וכמו שתמיד אומרים - "בבית אתה גם מתנהג ככה?".

הנושאים שעלו בדיון סבבו בעיקר נושא החינוך, מתוקף זה שח"כ מלכיאור הוא יו"ר ועדת החינוך וכפועל יוצא של העובדה שחלק מהבלוגרים הם מורים או סטודנטים, ורבות דובר שם על "הזרם השלישי" בחינוך - "חינוך ממלכתי חילוני-דתי" -שהוא "הבייבי" של ח"כ מלכיאור. לדבריו, מדובר בזרם חינוך חדש ודמוקרטי, שייתן מצד אחד מענה לציבור החילוני המעוניין בחינוך יהודי יותר, מצד שני יאפשר לציבור הדתי להתקשר לציבור החילוני, ומשני הצדדים גם יחד - יסייע בהקטנת הקיטוב. הזרם הזה, להבנתו של מלכיאור, יסייע גם בעצירת הסחף לעבר החינוך החרדי, ובכך ישמר את האיזון והסטטוס קוו.

ח"כ מלכיאור ציין שאחד הדברים שדחפו אותו להקים את הזרם החדש היה העובדה שאם לפני כ-25 שנה החלוקה לאחוזים עמדה על 60% בחינוך הממלכתי הכללי (חילוני), 30% בחינוך הדתי (מתוכם כ-22% דתיים ו-8% חרדים), ו-10% בחינוך הערבי, הרי שבעוד כחמש שנים החלוקה תהיה 35% בחינוך הממלכתי הכללי, 35% בחינוך הדתי (מתוכם כ12% דתיים ו-23% חרדים) והיתר ערבים. מצב כזה, בו החרדים הולכים ומשתלטים על החינוך הוא מצב בלתי נסבל למי שדואג לעתידה של המדינה, וזה מה שמלכיאור מנסה למנוע - תוך שהוא מחדיר ערכים יהודיים ודמוקרטיים למערכת החינוך.

מעבר לכך, דיבר ח"כ מלכיאור על כך שהממשלה קובלת לא פעם על כך שהכנסת מחוקקת חוקים רבים, אולי רבים מדי, ושעלותם גבוהה, והסביר שהדבר נובע מכך שהממשלה עצמה אינה עושה מספיק, וכך העול נופל על הכנסת. הוא הסביר גם שפרוייקטים רבים - בהם לדוגמא "הספריה הלאומית" - שאותם ניסו הוא וחבריו "לבית" לקדם נתקעו לא פעם בגלל קשיים בירוקרטיים הנובעים מהיעדרם של חוקים מתאימים המשמשים לבירוקרטים מחסה-מפני-מעשה.

ח"כ מלכיאור העלה רעיון שהזכיר לי מאד רעיון שהעליתי בעבר (ובעוונותי אני לא מוצא את הפוסט הנ"ל... זה מתחיל להיות קשה אחרי חמש וחצי שנים של כתיבה ו-1989 פוסטים). הרעיון שהוא העלה היה לבטל את הפריימריס (הבחירות המקדימות הפנים מפלגתיות) ושביום הבחירות לכנסת כל אדם שמצביע למפלגה מסוימת - יוכל גם לבחור את מי מבין המועמדים של המפלגה הוא רוצה לראות בכנסת. הדבר יביא לנטרול העסקנים והגיוסים ההמוניים ויגדיל את הסיכוי שהאזרחים יקבלו ייצוג הולם יותר, לטעמם.

כנושא ספציפי בשיחה, וגם כמעין רקע לדברים שנדונו, ח"כ מלכיאור דיבר לא מעט על הקושי בקידום דברים בכנסת, ועל סדרי החשיבות שהסיעות השונות מייחסות לנושאים השונים בארץ. בתגובה לשאלה של יהונתן קלינגר סיפר מלכיאור על הקושי בהעברת חוקים. לדבריו, קל מאד להעביר חוקים בקריאה טרומית מאחר והם מועלים לדיון בכנסת בימים ושעות בהם מתקיימת מליאה, ומרבית הח"כים נמצאים. הבעיה מתחילה מזה שמרבית החוקים מובאים לדיון למרות התנגדות הממשלה (ראה הפסקה הקודמת) ומאחר ויו"ר הכנסת היא מהסיעה השלטת, קל לממשלה לארגן שהדיון לקריאה ראשונה, שניה ושלישית יהיו בימים ושעות בהם מספר הח"כים יהיה קטן, ולא יאפשר להעביר את החוק ברוב של 50 ח"כים - הרוב הדרוש לאישור הצעות חוק פרטיות.

הוא הסביר שעל אף חשיבות נושא החינוך, מרבית הסיעות מעדיפות להתרכז בועדת חוץ וביטחון למרות שכדבריו - הועדה הנ"ל לא באמת משפיע לא על החוץ ולא על הביטחון. את ועדת החינוך, מצד שני, המפלגות מזניחות - וזה כולל את הליכוד, את העבודה, את קדימה וגם את מר"צ - כולן מפלגות המתיימרות לטעון שהחינוך חשוב להן. המפלגות היחידות, לדבריו, שבאמת אכפת להן מהחינוך הן המפלגות החרדיות, ולכן אין פלא שהחינוך החרדי גדל ופורח - כי יש מי שידאג לו.

מתוך דבריו של ח"כ מלכיאור עלתה, לטעמי, תחושה של חוסר אונים או תסכול מיכולתו של כל ח"כ להשפיע על מהלך העניינים, מה שהעלה את השאלה: אם לח"כ קשה להשפיע, איך אפשר לקוות להשפעה מצד בלוגרים?

כשהעליתי את השאלה התקומם ח"כ מלכיאור ואמר שאכן יש קשיים, אך בשום פנים אין תסכול או חוסר אונים, ולהיפך - העובדה שהוא מקיים פגישה שכזו עם בלוגרים רק מראה את חשיבותם העולה של הבלוגרים, משום יכולתם להציף לדיון הציבורי דברים אשר מוזנחים או נקברים ע"י התקשורת הממוסד. איתי אשר העלה בהקשר זה את "דיון החרא", כאשר התקשורת בחרא להתעסק בשפת הדיון הפרלמנטרית, ולא בדיון עצמו שעסק ברפורמת "אופק חדש" - נושא חשוב מאד כשלעצמו. ח"כ מלכיאור הסכים עם איתי וסיים בכך שאמר שלבלוגרים יש השפעה רבה ושלמעשה בכנסת "מפחדים מבלוגרים".

הדיון, כאמור לעיל, חרג מהזמן שהוקצב לו, וניתן היה להמשיך בו עוד זמן רב, ולכן הוא הסתיים בכך שח"כ מלכיאור הביא תקווה לקיומם של למפגשים נוספים או לתקשורת הדוקה יותר עם הבלוגרים. מי יודע, אולי עוד ח"כים ילכו בעקבותיו ויפנו לציבור "האזרחים הקטנים"?

ומי יודע, אולי באמת ניתן להשפיע?

בכל מקרה, שבת שלום!

שופטי בית המשפט העליון תקפו את עדנה בקנשטיין, נשיאת בתי-משפט השלום בתל אביב, על שהדיחה מתפקידה שופטת בהודעת אימייל, וכתבו: "דבר אינו מצדיק לנהוג כך באדם. דבר אינו מצדיק לנהוג כך בשופט, העושה עבודתו ימים כלילות, בהשקעה ובתעצומות נפש הידועות אך למי שהתנסה במלאכת השפיטה. מה חפץ לו בלשכה, מה לו באולם מרווח? אין לו מאום מלבד שמו הטוב, כבודו והמוניטין שלו, שבנייתם מושגת בעמל של שנים, אך הפגיעה בהם - על נקלה מתרחשת".

באמת, מה חפץ לו לשופט בלשכה או מרווח כאשר הוא יכול לעשות עבודתו "ימים כלילות", כלומר - הוא יכול לישון ביום, כפי שהוא ישן בלילה...?

(ולמי שלא הבין: הביטוי הנכון הוא "עשה לילות כימים" ולא "ימים כלילות" )

עדכון 14:20

YNET תיקנו את הטעות,ועכשיו לך תדע אם הטעות היא של YNET או של השופטים...

פרקליטיו של אולמרט הודיעו כי אולמרט מוכן להיבדק בפוליגרף ואותי זה לא מפתיע בהתחשב בזה ש:

1. אולמרט כבר רגיל להיות מתוחקר על ידי גדי סוקניק בפריים-טיים, אז מה זה בשבילו לשקר בשעת לילה מאוחרת?

2. במספר הפעמים שהוא כבר חזר על השקרים שלו, סביר להניח שהוא עצמו כבר מאמין שהם אמת, והפוליגרף לא ממש "ידגדג" אותו.

3. בנאדם שהולך וקונה לילדים שלו מתנות על חשבון גופים ציבוריים ואומר להם שזה מכספו שלו - כנראה שכבר באמת אין לו טיפת בושה, לכן לא יתבייש לשבת ולספר לכל הצופים על כל הכספים שקיבל או לקח - על חשבוננו.

שבעה משחקי קבוצת הכדורגל "בני סכנין" נעצרו בחשד לגניבת בשמים בדיוטי-פרי, שם עצרו בדרך למשחק הגומלין מול לה קורוניה. במצב כזה אני אשמח מאד אם הם יצליחו לגנוב שער מוקדם, כמו שהם מקווים, אבל לפחות אפשר להיות אופטימיים: אף אחד לא יקרא להם "ערבים מסריחים"...

השמאל הישראלי - בהשתתפותם הפעילה של רבים בתקשורת הישראלית - קפץ בהתלהבות על הסיפור של החייל שירה בסמוך לפלסטיני כפות, ואף התעקש לספר לנו כאילו החייל ירה לעבר הפלסטיני, ולא בסמוך לו (ואני לא באמת צריך להסביר את ההבדל, נכון?)

אותם שונאי ישראל ששים ושמחים לספר לנו שאין מדובר בתפוח רקוב בערימה, אלא בערימה רקובה שכל סביבתה רקובה, ושכל המדינה הזו היא בעצם ריקבון ציוני-פשיסטי אחד שלם. זה מובן מאליו, מבחינתם, שכולנו - ואני משתמש בגוף ראשון כי אני בהחלט בקטגוריה הרקובה של הארגונים האנטי-ציוניים הללו - שכולנו רקובים, ושזה שמקרים כאלה נחשפים זו רק ההוכחה לריקבון הגורף.

לכו תשכנעו את אותם צדקנים-בגרוש להחיל את אותה הכללים וההכללות על ערבים.

לכו תשכנעו אותם שאם שאם ערבי אחד רוצח ישראלים עם טרקטור, אולי הוא לא יהיה האחרון?

ושוב החטופים חוזרים בארונות, והכותרות מבשרות על כך שהבנים חוזרים הביתה, כשהביתה הם כבר לעולם לא יחזרו. אצלנו רואים את המשפחות האבלות לנוכח ארונות בניהן המורדים מהרכבים, בעוד שבצד השני - האויב - תפרוצנה המשפחות בצהלות שמחה כשהרוצחים יצאו בריאים ושלמים - וחופשיים.

את השירות הצבאי שלי העברתי על גבול לבנון - ובלבנון עצמה. שנתיים ועשרה חודשים של שירות כחובש בגזרה החמה ביותר באותן שנים, ואם יש משהו שחזרו עליו שוב ושוב בתדריכים לפני כל פעילות היה שבכל מצב של חטיפת חייל, ואפילו רק חשש לחטיפה - יש לעצור את החוטפים בכל מחיר - כולל הרג החטוף עצמו - ובלבד שלא להגיע למצב של סחטנות מצד המחבלים.

ולכן אני אחזור על משהו שכבר כתבתי בעבר: המהלך הנבון והנכון היחיד שעשה אולמרט במהלך הקדנציה הארורה שלו (מי ייתן שממנה הוא ימשיך ישר לכלא) היה היציאה למלחמה ביום החטיפה. למעשה, עוד לפני ההכרזה הרשמית על מלחמה, היה על צה"ל להיכנס במיידי לתוך שטח לבנון, תוך הנחתת כוחות בעומק השטח הלבנוני, כדי לחסום את נתיב הבריחה של המחבלים. את הפעולה המטופשת שנעשתה לקראת סוף המלחמה - כאשר כוחות ענקיים הוצנחו על קו הליטני - את הפעולה הזו היה צריך לבצע בשעות הראשונות שלאחר החטיפה - ואם צה"ל לא מסוגל לעשות זאת, כדאי שימצא את הדרך לעשות זאת.

כאמור - ההחלטה לצאת למלחמה הייתה נכונה ללא קשר לטעויות שנעשו בהמשכה, וטעויות כאלה לא חסרו.

מלחמה ולחץ פיזי בלתי מתון הן הדרך היחידה להשבת חטופים. כל משא ומתן מביאים איתם רק את החטיפה הבאה, ואת זה כבר למדנו פעם אחר פעם בעבר - ושוב לדנו זאת על בשרם של גולדווסר ורגב. למעשה, זה לא משהו שהיינו צריכים ללמוד בכלל, כי ההיסטוריה של העם היהודי מלמדת שיהודים היו מטרה קבועה לחטיפה ע"י השלטון הנוכרי, או סתם ע"י כנופיות שידעו שהקהילה תפדה את החטוף בכל מחיר - ולכן נקבע ש"אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן" - כדי לא להגביר את המוטיבציה של החוטפים.

במצב הנוכחי - ובמיוחד שזה (כמעט) ודאי שגלעד שליט חי, אף אחד לא יוכל להתנגד לשחרור מחבלים - ימים או שבועות אחדים לאחר שמחבלים שוחררו בתמורה לגופותיהם של רגב וגולדווסר, אולם ברגע שיוחזר שליט על ישראל להכריז קבל עם ועולם - כמו שהכריז אולמרט לאחר החטיפה: "עד כאן!".

על ישראל להודיע שלא תיכנס למו"מ עם חוטפים, ועם כל מצב של חטיפה היא תדאג לחטוף - ולהוציא להורג - אנשים בארגון האחראי לחטיפה. אם הארגון יפרסם רשימה של אנשים שאת שחרורם הם דורשים בתמורה לחטוף או החטופים - ישראל תוציא את אותם אנשים להורג באופן פומבי ומתוקשר. ישראל תכריז במיידי על כל חטוף בתור הרוג ותשחרר את נשותיהם מעגינותן.

בקיצור - ישראל תיזכר בימים שהיא כיבדה את עצמה ואת חייליה, ותיזכר שאמנם יש לה חוזה לא כתוב עם החיילים שבמסגרתו יש לה מחוייבות "להחזיר את הבנים הביתה" - אבל תגלה מחדש גם את הסעיף שאומר שבאותה מידה - ואפילו במידה גדולה יותר - יש לה מחוייבות לדאוג שהחיילים "לא יעזבו את הבית".

ולמשפחות החטופים: המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו דאבה עוד.

ולאומרט, ברק, נתניהו, ושאר הטוענים לכתר: יהי רצון שלא תוסיפו לנו דאבה ודאגה עוד.