צודקת המדינה כשהיא אומרת ש"לישראל זכות עקרונית למנוע כניסה חופשית של זרים", אבל זוהי אמת חלקית ביותר, וקטנה מכלל חלקיה. לישראל אכן זכות למנוע כניסה חופשית, אבל בכל הנוגע לפליטים, הזכות הזו אינה קיימת והיא בטלה ומבוטלת אל מול חובתה - המוסרית והחוקית - של המדינה לקלוט את הפליטים.

הקמת הגדר היתה מהלך טוב, ראוי, חכם ושקול. הוא הביא ישראל למצב בו "כניסה חופשית" אינה קיימת, ולא ניתן להסתנן באופן חופשי. הקמת הגדר מאפשרת לישראל לעצור את השטף - ולהפוך אותו להליך מסודר, במסגרתו נבדקת זהותם של המגיעים, והם מופנים למחנות עקורים - או לשדה התעופה. הקמת הגדר היתה צריכה ליצור מצב בו ישראל עצמה יוזמת את הטיפול בפליטים המגיעים לשטחה מחד, ומנגד מסננת את מהגרי העבודה - שחלקם בקרב המגיעים גדול מאד.

לישראל אין זכות - מוסרית או חוקית - שלא לקלוט פליטים. אין זה אומר שצריך לתת להם אזרחות, סל קליטה, ולשלוח אותם לגור בצפון תל-אביב, אבל זה בהחלט אומר שצריך לשכן אותם בתנאים ראויים, לספק להם מזון, שתיה וטיפול רפואי, והמהדרין מוזמנים גם לתת להם עבודה על חשבון העובדים הזרים שמגיעים לישראל מדי שנה, ומשמנים את כיסיהם של קבלני כח אדם למיניהם.

יהיה מי שיטען שלישראל אין את המשאבים לקלוט פליטים שכאלה, ואחזור על מה שכתבתי ב-2008 ואומר שטיעונים כאלה הועלו גם נגד הצלת יהודים בשואה. יהיה מי שיטען שקליטת פליטים תפגע בצביון היהודי של המדינה, ואני שואל איזה צביון יהודי יש למדינה שמסרבת לקלוט פליטי חרב - וכן, לא כולם, אבל רבים מהם מגיעים ממקום סכנה. יהיה מי שישאל "מה נעשה איתם" וכבר עניתי על זה למעלה - הם יכולים להחליף את הפועלים הזרים שאנחנו מייבאים לישראל בהמוניהם מכל העולם - וגם משכנינו ביו"ש.

ובקיצור: הקמנו גדר, עצרנו את השטף - עכשיו הזמן לפתוח את הדלת.

אוסקר פיסטוריוס טוען שטענותיו בדבר "יתרונות בלתי ספורטיביים" נפלו על "אזניים ערלות" בוועדה הפראלימפית, ואני לא ממש מבין את הטענה, כי בכל הנוגע לועדה של נכים - ברור שלא מדובר באזניים ערלות דווקא, אלא בסתם אזניים חרשות