לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


הימים חולפים - שנה עוברת, אבל המציאות, אוי המציאות, היא תמיד עכורה נשארת.
Avatarכינוי: 

בן: 46

MSN:  ofernicus

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2003    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2003

הופ, הופ, הסתובבתי - והיא נעלמה!


 
אחרי שנשבר השיא של מצנע, כעת גם שיאו של אבו-מאזן לא החזיק מעמד זמן רב!
 
ויקי-"לשעבר-כנפו-וכעת"-קנפו זוכה בתואר הקריירה הפוליטית הקצרה ביותר!
נכתב על ידי , 30/9/2003 19:24  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עופר לנדא ב-1/10/2003 15:17
 



לולא הייתי (אי) ירוק



ככל שזה נוגע לשירה (במלרע), נראה שכל אחד יכול למצוא את הפירוש שלו בתוך הטקסט.
 
ב"לו הייתי חייל" של גיא מאירסון אני מוצא תמיהה גדולה על היחס המועדף לו זוכים טייסים במשך שנים.
 
נכון, הם עוברים מיונים קשים, אימונים קשים, קורס קשה.
אין ספק, לא קל להם בדרך אל הכנפיים.
 
האם זה אומר שהם חיילים טובים. בהחלט.
האם זה אומר שהם חיילים טובים מאחרים? אולי.
האם זה אומר שהם בני אדם טובים יותר? לא.
 
אני עצמי אינני לוחם. סה"כ חובש קרבי, אבל במהלך שלש שנות השירות שלי בגזרת לבנון יצא לי לראות מקרוב את עבודתם של כוחות החי"ר, השריון, התותחנים, ההנדסה וכוחות קרביים ותומכי לחימה אחרים.
 
אינני מזלזל ביכולתם המבצעית של הטייסים, ושל חיל האוויר בכלל, אך מדוע העובדה שאדם מטיס מטוס השוקל 16 או 35 טון הופכת אותו לטוב יותר או חשוב יותר מחייל הנוהג בטנק במשקל עשרות טונות, או "סתם" פק"ל במשקל 100 ק"ג?

מדוע טייסים מודחים מתפקידם והולכים לביתם כאשר הם מסרבים למלא פקודה, בעוד שאדם כמו יונתן בן-ארצי יושב כבר זמן רב בכלא משום שלדבריו הוא מסרב לשרת בצה"ל על רקע מצפוני, וקצין צנחנים אשר סירב לפנות מאחז, נידון ל-28 יום במחבוש?

מדוע אלמנות הטייסים זכו לפיצויים אשר לא ניתנו לאלמנות "סתם חיילים"?
 
אני יודע שכדרכי אני נלחם בתחנות רוח, ואני יודע שיש פרות שהן כל כך קדושות שסכין אינו מסוגל לשחוט אותן, אבל לא, אני לא חושב שטייס "שווה יותר", "מגניב יותר" או "מוסרי יותר".
 
לא מגיע לו לחזור בסוף הטיסה אל בריכת השחיה שבבסיס, בעוד שהחי"רניק לאחר שלשה ימי מארב חוזר אל המיטה בצריף. לא מגיע לו שכל המדינה תקפוץ לדום כאשר הוא פותח את פיו, בעוד שלשריונר אף אחד לא מקשיב. לא מגיעים לו הכבוד והתהילה, בעוד של"סתם חייל" לא עוצרים אפילו טרמפ.
 
וזו, אני מאמין ומקווה, הולכת להיות ההתייחסות האחרונה שתשמעו ממני בנושא סרבלני (סרבני-סרבלי-)הטיסה, משום שסרבנות היא סרבנות, והיא שלילית ללא קשר למי שעומד מאחוריה.
 
הפקודה שקיבלת הינה בלתי-חוקית בעליל לדעתך?
את זה כבר יקבע בית המשפט.
נכתב על ידי , 30/9/2003 12:42  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ענת ב-1/10/2003 22:22
 



פירות ים משתמשים בקרם שיזוף?


 
אלעד יאיר, האיש והג'לטין, ביקש להפנות את תשומת לב הקהל הרחב לכתבה הזו, המספרת כי קרם שיזוף כלל אינו יעיל למניעת סרטן.
 
אז רמת ההתייחסות שאני מקדיש למחקר הזה זהה לזו שאני מקדיש למחקרים המתפרסמים חדשים לבקרים שסיגריות זה מסרטן או לא מסרטן, ושסלולרי זה מסרטן או לא, אבל מה שכן תפס לי את העין, היתה דווקא התגובה הזו. אין ספק, לבנאדם יש הקשרים אסוציאטיביים מעניינים



(ואני יודע שסרטן זה לא פירות ים. תרגעו )

נכתב על ידי , 30/9/2003 09:10  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של noah_210 ב-30/9/2003 11:30
 



(כמו) אוויר לנשימה


 
האין זה פתטי למדי להגיע למצב בו דרוש מבזק כדי לספר לנו שמחר תהיה רמת זיהום אוויר נמוכה בגוש דן?
 
מצד שני, לפחות לא מקפחים אותנו ביחס לתושבי חיפה שכבר שבועיים נושמים לרווחה...
נכתב על ידי , 29/9/2003 20:13  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עופר לנדא ב-30/9/2003 11:10
 



לא רוצה להיות הבא בתור!


 
את הסיסמא הרשומה בכותרת צעקנו אני וחברי בהרבה מאד הפגנות במשך השנים והיא רלוונטית כתמיד.
 
את אייל יברבוים אני מכיר כבר שנים.
הוא היה יליד רחובות. למד אצל אמא שלי.
למד שנה מעלי בישיבת ההסדר בעתניאל.
עם No Where Man הוא למד בישיבה התיכונית.

בערב החג הוא נהרג.
"עוד אחד לרשימה"...
 
אז שנה טובה לכולם, ובמיוחד לאלה שסבורים שניתן לשחרר מחבלים ולסמוך על זה שהם יהיו ילדים טובים...
 
בברכת "שאלוהים יעזור לנו מפני הדבילים שעומדים לשחרר מאות מחבלים בתמורה לאידיוט אחד"!
 
(ואין שום צורך בהודעות תנחומים, חיבוקים ושאר ירקות, תודה.)
נכתב על ידי , 28/9/2003 20:37  
71 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עופר לנדא ב-1/10/2003 23:27
 



המלך בשדה (שנה חדשה בפתח)


 
אני יודע שכמה מכם ציפו לפוסט ארוך ומייגע על ראש השנה, אבל החלטתי "לתת את הבמה" למשהו שכתב נועם אפטר ז"ל, שנהרג בפיגוע בישיבה בעתניאל.
 
למדתי בעתניאל כמה שנים מעל נועם, כך שההיכרות שלי איתו היתה ממפגשים מזדמנים ובעיקר מהסיפורים. והסיפורים היו תמיד על גדולתו כאדם, כחייל, וכתלמיד. נועם, שחיי כאדם, מת כגיבור כאשר הקריב את עצמו על מנת למנוע הרג של אחרים.
 
ואת זה הוא כתב פעם לחודש אלול והימים הנוראים...




המלך בשדה


נמשלה תקופת חודש אלול לזמן שבו המלך יוצא מארמונו אל השדה וכל הנדרש מתושבי מדינתו הוא לצאת מהבית ולהיפגש עם המלך.

זהו חלון ההזדמנויות השנתי לבוא ולפגוש את האלוקים שיוצא לקראתנו ואולי גם את עצמנו, לשמוע קולות באוויר ולהתבסם מהתקופה המיוחדת הזאת.

בעולם שלנו יש אינספור מעגלים של זמן.

יש ימי השבוע והשבתות, החודשים והשנים, יש ימי הולדת וימי נישואין, חורף קיץ סתו ואביב. זה כל כך טבעי לנו שאיננו מייחסים לזה חשיבות, אבל אם נתבונן נראה שמעגלי הזמן האלו משמעותיים, ויש תקופות שנעשה בהם דברים שלא נעשה בתקופה אחרת, ממש כמו הטבע שיבחר להצמיח כל פרי בעונתו ולתת לכל עונה את תכונותיה.

במעגל השנה היהודי, הכולל את השבתות, החגים, הצומות והימים הטובים, אנו נכנסים עתה לאחת התקופות המלאות והמשמעותיות ביותר!

חודש אלול.

הכנה לימים נוראים - ראש השנה, הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים שנקראים "עשרת ימי תשובה" וצום יום כיפור.

חודש אלול.

חודש הרמים והסליחות, זמן לתשובה וחשבון נפש עם סיום השנה, להיזכר במה שעשינו ולקבל על עצמנו להשתפר לשנה הבאה. יהודים בכל הדורות הרבו בתקופה זו בתפילה ואמירת סליחות, בתשובה, בצדקה ובעשיית חסד.

ראש השנה.

מתחילים שנה חדשה ומתפללים "תכלה שנה וקללותיה - תחל שנה וברכותיה" ואין כמו השנה החולפת ראויה לתפילה שתכלה היא וקללותיה (נכתב לגבי שנה שעברה, אך רלוונטי לא פחות - ע.ל). שומעים את קול השופור שחודר ללבנו וממליך בקולו הפשוט את הקדוש ברוך הוא עלינו למלך.

ראש השנה.

קול טבעי של קרן איל המוציאה החוצה קול צעקה מהמקום הכי עמוק בתוכנו.

מתחיל מעגל ומסתיים. וכל פעם מתרגשים מחדש.

אתם מוזמנים לבוא ולבקר בבתי הכנסת בחג ובכלל. בואו לחוש שותפות ואחדות, השתלבות אישית במעגל גדול של עם שלם שכבר אלפי שנים חוגג יחד, ומתעצם יחד עם אלוקיו כל פעם מחדש.



מוקדש לזכרם של נועם, ושל חבריו צבי זימן, יהודה במברגר, וגבריאל חוטר, השם יקום דמם - אשר נפלו יחדיו בפיגוע בישיבה בעתניאל.




אוהב את כולכם,

לא למרות מי שאתם,

אלא בגלל ובזכות מי שאתם...


שתהיה לכולנו שנה טובה.

וכל מלה נוספת - מיותרת.

נכתב על ידי , 26/9/2003 14:55   בקטגוריות יהדות לנשמה  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עופר לנדא ב-29/9/2003 03:41
 



עזוב אותך מעוּבדוֹת!



יש לי שאלה שטורדת את מנוחתי כבר שלש שנים, וטרם קיבלתי עליה תשובה הולמת:
 
כאשר מדברים על ההרוג הראשון של האינטיפאדה מתכוונים בדרך כלל לדוד בירי ז"ל.
 
כאשר התקשורת ושמאל הישראלי "מנסים למצוא את הגורם" לפרוץ האינטיפאדה, הם נוטים בדרך כלל לטעון שהכל התחיל בגלל שאריאל שרון עלה להר הבית.
 
אז ניתן אולי לטעון שעליית שרון להר הבית חיממה את הגזרה, אבל איך בדיוק זה "הדליק את הניצוץ" אם שרון עלה להר הבית ב-28.9.2000 בעוד שדוד בירי ז"ל נהרג כבר ב-27.9.2000? האם זו דוגמא נוספת לכך שהפלסטינים מטילים טרור בארץ, ואנו אוטומטית לוקחים על עצמנו את האחריות?
 
ולזה, כמובן, מצטרפת השאלה מה גורם לעיתונאים "לעגל פינות" היסטוריות? האם הלקאה עצמית לאומית חשובה יותר מדיווח אמין? או שמא חילוקי דעות אידיאולוגיים הינם בסיס קבוע לעבודה מעוותת?
 
ואם אתם רוצים לדעת מה כן הביא את האינטיפאדה, אתם מוזמנים לשאול את ברק שהיה מוכן לעבור על חוק איסור מסירת אדמות לאויב (שעונשו מוות, אבל זו לא הנקודה) ולמסור את אדמות חלוצה, או יותר פשוט:
תשאלו את הפלסטינים!
 
ובעברית: השאלה היא לא מדוע פרצה האינטיפאדה.
זה פשוט עניין של תזמון.
נכתב על ידי , 26/9/2003 13:31  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גדי ב-26/9/2003 20:53
 



משחקי קלפים


 
כששרון מדבר על כך שיש לישראל "קלפי מיקוח" נוספים באירופה, האם יתכן שהוא מדבר על חפיסת הקלפים הצרפתית?
נכתב על ידי , 25/9/2003 22:48  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עופר לנדא ב-26/9/2003 15:40
 



אל המטרות - בדילוגים!


 
הבית הלבן: לאיראן הזדמנות אחרונה לשתף פעולה עם פקחי הסוכנות לאנרגיה אטומית.

מערכת "ישראלים באפלה": הימורים בדבר תאריך הפלישה האמריקאית לאיראן ניתן להגיש עד מועד פינוי אחרון החיילים האמריקאים מעירק.


נכתב על ידי , 25/9/2003 21:41  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עופר לנדא ב-25/9/2003 23:51
 



סליחה, אתם מפריעים לי!


 
"סיעת העבודה החליטה לפעול במרץ בכנסת להעלאת אחוז החסימה", כך מספרים לנו ב-YNET.
 
זה שסיעת העבודה החליטה לפעול במרץ זה יפה מאד.
גם אם סתם כך המפלגה הקיקיונית הזו היתה מחליטה לפעול, אפילו לא במרץ, זה כבר היה משהו הראוי לכותרת.
 
ובכל זאת, מה הטריד את מנוחתה של סיעת העבודה?
 
המפלגות הקטנות.
קיומן, אליבא דמפלגת העבודה "מונע העברת תוכנית שלום ממשית".
 
שלא תבינו לא נכון: אני בהחלט בעד העלאת אחוז החסימה, וזה כי אני מאמין שבכנסת יש יותר מדי מפלגות. עודף מפלגות גורם לקואליציות שבריריות, שהחזקתן עולה למדינה הרבה מאד כסף עקב הצורך "לצ'פר" את כולם בתפקידי שרים וסגני שרים.
 
מצד שני, ממש מקסימה אותי הרוח הדמוקרטית הפועמת במפלגת העבודה.
זה גם עשה לי דז'ה ווּ בנוגע לסיכסוכון בין "שינוי" ו"ישראל אחרת".
 
מפלגה זו או אחרת מפריעה לי לממש את התוכניות שלי?
אני אמצא דרך לנטרל אותה.
וגם אנשים אפשר לנטרל אם צריך.
 
עשוי להיות מעניין לשמוע את תגובותיהם (הנזעמות, אני מניח) אם מפלגות הימין תתאחדנה ואז תעברנה חוק המעלה את אחוז החסימה ל-40%... אולי אפילו אפשר היה להשוות זאת לתגובות בגרמניה של שנות השלשים במאה הקודמת... ?
נכתב על ידי , 25/9/2003 19:12  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עופר לנדא ב-25/9/2003 21:50
 



לדף הבא
דפים:  

244,191
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , דת , ציונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעופרניקוס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עופרניקוס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)