בהמשך לפוסט הזועם הזה, הנה המכתב שיצא לדרכו בדואל לפני דקות אחדות, ויצא לדרכו בדואר בשעות הקרובות (אין כמו לשלוח מכתב בכמה אפיקים כדי להשיג תגובות)

לכבוד
שר המשפטים
ח"כ חיים רמון
צלאח א-דין 29
ירושלים 91490

א.נ.

הנדון:  השופטים אמינוף, מוניץ, ודה-ליאו לוי

לפני מספר ימים, בפסק דינו של אדם אשר אנס במשך שנים רבות את בתו המאומצת, ולאחר שגזרו עליו 16 שנים בפועל, התבטאו השופטים אהרון אמינוף, נחמה מוניץ וגבריאלה דה-ליאו לוי במלים: "יתכן שבמשך השנים, משהייתה המתלוננת לנערה נעמו לה מעשי הנאשם והיא חפצה בהם ולכן לא התחמקה ממנו וגם לא טרחה לספר על מעשיו ולגלותם, עד שנאלצה לעשות כן לאחר אירוסיה, מפחד שלאחר הנישואים היה מתגלה שהיא איננה בתולה".

מלים אלו, כאשר הן באות מאדם מן השורה, הן מבחילות.
כאשר הן באות מחבר שופטים בבית משפט מחוזי, הן מחרידות, מזעזעות וזועקות דרשני.

בעקבות דברי השופטים נשמעו קריאות להביא לפרישתם, אולם פרישה שכזו תספק להם מוצא של כבוד ממקום של היעדר כבוד.

לא ייתכן שבמדינת חוק ישבו לכס המשפט אנשים כה חשוכים בדעותיהם, אשר מתירים לעצמם להתבטא באופן שכזה, המטיל את האחריות לאונס על הקורבן, ולכן אני קורא לך לפעול במיידית להדחתם, תוך הדגשת חומרת מעשיהם.

במקביל להדחתם של השופטים, ועל מנת לוודא ששיקולים פסולים מעין אלו שהעלו השופטים אינם מביאים להמתקת דינם של פושעים, אני קורא לך, במקביל לחוק עונש המינימום עליו אשר דווח כי אתה שוקד עליו בימים אלו, לפעול במישור נוסף על מנת לקבוע מצבים או מקרים בהם על שופטים יהיו מחויבים להטיל על נאשם את העונש המקסימאלי הקבוע בחוק לעברות בהן הורשע.

במדינת ישראל של 2006 לציבור אין בטחון, אין תחושת ביטחון, ואין אמון במערכת המשפט.

אנא, פעל היום בתקיפות לכינונה של מערכת משפט צודקת, כי ידוע הוא שמי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים, ואת ניצני האכזריות הזו, לצערי, אנו כבר סופגים.

בכבוד רב,
עופר לנדא

העתקים:
יו"ר ועדת חוק, חוקה, ומשפט – ח"כ מנחם בן ששון, כנסת ישראל, ירושלים 91950
יו"ר הועדה לקידום מעמד האשה – ח"כ גדעון סער, כנסת ישראל, ירושלים 91950
המועצה הלאומית לשלום הילד, רח' פייר קניג 38, ירושלים 93469
איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, ת.ד. 2122, ירושלים 91024

וכאילו בלי קשר: כששופט כמו אהרון אמינוף קיבל את הציון הנמוך ביותר במשוב השופטים של לשכת עורכי הדין, והבן שלו ישב בכלא על תקיפה - מה שמעיד משהו על החינוך שהוא קיבל בבית, מה כבר אפשר לצפות ממנו?

שלשה שופטי בית המשפט המחוזי פסקו עונש של 16 שנות מאסר בתיאוריה (ובפועל: כעשר שנים ושמונה חודשים) על אב שהתעלל מינית בבתו המאומצת במשך 12 שנים, מגיל 6 ועד גיל 18.

מאחר ובפרקליטות טוענים כי השופטים הקלו בעונשו של האב במידה שלא תיאמן, ולמרות שאין בידיה של מערכת "ישראלים באפילה" הוכחות לחזק את ההנחה הזו, אנו במערכת נוטים לתהות האם ייתכן כי השופטים הנכבדים נטלו בעצמם חלק במקרה האונס אשר הובא בפניהם, והעונש הקל שהושת על האב לא נועד אלא לכסות על מעשיהם, ואולי פשוט קיבלו השופטים שוחד מאת האב או מקורביו, על מנת שיקלו בעונשו.

שוב, אין בידיה של מערכת בלוג זה ראיות בנושא, מסתבר שגם חבר השופטים לא ממש היה מחובר לעצמו כאשר הגיע אל פסק הדין, תוך שהם טוענים שאולי הנערה נמנעה מלהתלונן במשך 12 שנה, פשוט משום שהיא נהנתה מהאונס.

עפ"י וואלה, השופטים הנכבדים - וחשוב שכולנו נזכור את שמותיהם - אהרון אמינוף, נחמה מוניץ וגבריאלה דה-ליאו לוי כתבו: "יתכן שבמשך השנים, משהייתה המתלוננת לנערה נעמו לה מעשי הנאשם והיא חפצה בהם ולכן לא התחמקה ממנו וגם לא טרחה לספר על מעשיו ולגלותם, עד שנאלצה לעשות כן לאחר אירוסיה, מפחד שלאחר הנישואים היה מתגלה שהיא איננה בתולה".

להגנתם של השופטים, כי אם הם שופטים את האב לכף זכות כה נדיבה ראוי שגם אותם ידונו לאותה כף ממש, ייתכן לטעון שאולי הם בעצם חולים במחלת נפש, במחלה הפוגעת בצלילות מחשבתם, או שמא סתם לקו בראשם בשבתם על כס המשפט, כפי שקרה לשופט בבית המשפט ברחובות ירון לוי, שהטיל ששה חודשי עבודות שירות על עורך דין (!!!) שבמשך שנים - במקביל ללימודי המשפטים שלו - התעלל מינית בקטין. אותו שופט, אגב, ציין לגנאי את חומרת מעשיו של העבריין, אך כנראה שהחליט שהציון לגנאי הינו עונש מספיק, ואין צורך בהטלת עונש אמיתי על הפושע.

בקיצור, אין ספק שראוי לשופטים להטיל ספק בכל דבר המובא בפניהם כל זמן שלא הוכח, אך דבר אחד אינו מוטל בספק:

יש לנו מערכת משפט מחורבנת, וכמו שהדברים נראים, אין סיכוי שמצב בטחוננו האישי יישתפר בשנים הקרובות.

נראה שהמקום היחיד שעוד נותר לתקווה הוא שגם השופטים יהנו אם יום אחד מישהו יבוא ויאנוס או יכה אותם, ואז הם יבינו אולי שהסיבה שקורבנות תקיפה - נשים וגברים כאחד - אינם מתלוננים, לא משום שהם נהנו מהמעשה, אלא כי הם חוששים שלא יאמינו להם, וראו איזה פלא - הם צודקים!

סביר להניח שבמקרה שהשופטים הנ"ל יותקפו הם אפילו לא יתלוננו, כי מי כמוהם יודע שאין סיכוי לזכות לצדק בין כותלי בית המשפט הישראלי...?

ולסיום, לאלו הקוראים לשופטים לפרוש מתפקידם: חידלו. אל תניחו להם לפרוש מתפקידם, דבר אשר יותיר שריד כלשהו מכבודם וכבודם העצמי. אל תניחו להם לצאת בניחותא. בעטו בישבניהם, וגלגלו אותם מכל מדרגות בית המשפט. ואם אפשר - צפו אותם גם בזפת ונוצות, את הנבלות!

עדכון: אנא הכנסו לפוסט החדש - המכתב לשר המשפטים.

ב-NRG מדווחים כי דו"ח פנימי של החברה הלאומית לדרכים קובע שצומת/מחלף מורשה הינו המסוכן ביותר בארץ.

כמי שעובר בצומת זה לפחות פעמיים ביום כבר כמה שנים, הרשו לי להעיר שהצומת הנ"ל הינו פשוט יחסית, ללא יותר מדי נתיבים מתעקלים או משתלבים, ובאופן כללי די ידידותי למשתמש למעט מכשול חמור ודבילי במיוחד: כשמגיעים מכיוון צפון (רעננה) ופונים מזרחה (לכיוון ראש העין/אריאל) - יושבים במשך דקות ארוכות עם אור אדום ברמזור, שמתחלף לאור ירוק של חמש שניות בלבד, או עשר שניות אם הרמזור במצב רוח טוב.

בימים שהרמזור אינו במצב רוח טוב, כדי לעבור את הפנייה הפשוטה הזו לוקח עד 20 דקות לעבור, כשבנתיב ממול אין בכלל עומס, ולא היה קורה כלום אילו היו מאריכים לו את זמן העמידה ברמזור.

במצב כזה, נהגים מנסים לעבור את הצומת "בכל מחיר", כולל פנייה במהירות גבוהה ונסיעה באור אדום, ובלבד שלא יאלצו להמתין שוב לרמזור הירוק הבא, וכאשר מביאים בחשבון שמדובר בשלשה נתיבים הפונים לאותו כיוון, ובהמשך משתלבים לנתיב אחד בודד - אין פלא שזהו צומת מסוכן, כי כידוע - תאונות אינן קורות - הן נגרמות!

היה פה קצת הרבה יותר מדי שקט לאחרונה, בין שזה משום ששוב הייתי באטלנטה (ארבעה ימים ותשע שעות ברוטו מיציאה מהארץ ועד החזרה, שלשה ימים נטו באטלנטה) ובין משום שיותר מדי עבודה ומעט מדי שעות שינה טשטשו קצת את "הקרביות" המוטבעת, ולכן, כדי לא ליפול עליכם "בבום" אחרי תקופת השקט, קבלו תקציר של תגובות על אירועי הימים האחרונים...

• לפני מספר ימים יגאל עמיר ולריסה טרימבובלר קיבלו בשעה טובה את 'הכשר הבג"צ' להביא ילדים לעולם. יסלחו לי כל הצדקנים באשר הם, אבל במציאות בא נותנים לכל רוצח ארור "מהרחוב" להתחתן ולהביא ילדים, ואפילו אם מדובר במי שרצח את אשתו או ילדיו, או רצח את אחותו כי החליט שזה מה שיביא כבוד למשפחה, קצת עלוב לבוא ובמשך שנים להתנגד למתן אותה זכות ליגאל עמיר.

אם אתם כל כך חוששים מקיומו של ה-DNA של יגאל עמיר אי-שם בעולם, פוצצו אותו עם טיל, או הוציאו אותו להורג, יחד עם כל רוצח או אנס שפגע "בסתם אדם", או לחליפין הוציאו חוק שיקבע כי למי שהראה כי אינו אנושי לא יוכל להביא ילדים לעולם.

הפסיקו בבקשה עם הקשקוש המטופש של "חוקים אישיים", כי בסופו של דבר הם יופנו גם נגדכם.

• "ח"כ שנלר לא רוצה הומואים בכנסת", מדווחים בוואלה, לאור התנגדותו של ח"כ הנ"ל לביקור בכנסת של קבוצת בני נוער הומוסקסואלים ולסביות. אז מעבר לזה שלטעמי היה ראוי לוואלה להשתמש במלה "הומוסקסואלים" ולא "הומואים" (שמבחינתי נתפס כמלת עלבון המקבילה להבדל שבין "דתי" ל"דוס"), האם לא הגיע הזמן לזרוק מכל המדרגות כתבים שלא מסוגלים לשאול את השאלה או להעיר את ההערה המתבקשת כאשר ח"כ הנכבד אומר כי ביקור של "ילדים בעלי נטיות מוזרות כאלה או אחרות, זה להוריד את הכנסת לרמה שאני לא רוצה להמשיך את המשפט"? בחייאת ראבאק, שנלר! הסתכל סביב ושאל את עצמך: אתה באמת חושב שעוד אפשר להוריד את הרמה של הכנסת? או נשאל זאת אחרת: אתה עוד באמת חושב שיש לכנסת רמה שאפשר להוריד?!

• עפ"י YNET, מפקד חיל האוויר האלוף אליעזר שקדי אמר אתמול כי "אם נמתין בלי סוף, הקסאמים ימשיכו ליפול". אני חייב לומר שיש להסתייג בנושא זה כי הנתונים שלפנינו הובאו ע"י התקשורת ולא מתצפית מדעית מוסדרת, אבל לא זכור לי שהקסאמים הפסיקו אי פעם ליפול, באיזשהו שלב של הלחימה.

(ולמען הסר ספק, אין לי שום כוונה לומר שיש להפסיק את פעילות חיל האוויר, אלא להיפך, להגביר אותה, תוך כדי פעילות במישור המדיני שלא יותיר מקום לספק בעולם: ישראל לא תיכנע לטרור, או לפחות לא תשוב ותיכנע לטרור כפי שעשתה שוב ושוב בעשור האחרון)

• לגברת אחלמה פרץ, אשת שר הביטחון, שקוראת לכולנו להתייצב לצד תושבי שדרות:

אם יש לי סיבה להתייצב לצד תושביה המוכים של העיר המוכה, הרי זה משום שבמשך תקופה ארוכה ראש עירית שדרות, אלי מויאל, התנגד להתנתקות והזהיר מפני השלכותיה, ומשום שאותו אדם - ורבים מתושבי עירו - עמדו לצד יהודי חבל עזה.

אין לי סיבה להתייצב לצד תושבי שדרות רק משום שאת קוראת לסולידריות, כי למקרה שלא שמת לב, הסולידריות מתה אי שם לפני כמה שנים, כשלציבור בארץ לא ממש היה אכפת מאלפי תושבי גוש קטיף שחטפו מטחי פצמ"רים וקסאמים כעניין שבשגרה. אם לא שמת לב, גברת פרץ, גם באותן שנים כבר לא ממש היה ברור על איזו סולידריות, מאחר ועוד הרבה לפני כן לא ממש היה אכפת לתושבי "מדינת תל אביב" מתושבי הצפון שבמשך שנים רבות ספגו פעם אחר פעם אחר פעם מטחי קטיושות ממחבלי ארץ הארזים והלבנון. יש הטוענים שהסולידריות הזו מתה עוד הרבה לפני כן, בתקופת מלחמת יום הכיפורים, אבל זיכרוננו הקולקטיבי ידוע כקצר במיוחד, ולכן לא אגלוש עד לאותם ימים פרה-היסטוריים.

אם את רוצה פתרון לבעיית הקסאמים, הרשי לי לרמוז שאותו פתרון אינו סולידריות אלא Soldiers, ולכן בפעם הבאה שאת מדברת עם בעלך, הזכירי לו בבקשה שכל זמן שהוא מתעסק ללא הרף "בבעיית המאחזים" אין הוא אלא מאחז-עיניים, ועוסק בדברים לא-לו, שכן חוקיותם או אי חוקיותם של המאחזים הינה בעיה משפטית ולא בטחונית. ייתעסק שר הביטחון בביטחון, ואולי תוקל מעמסת הטרור מעל כתפיהם של שכניך לעיר.

בקיצור, גברת פרץ, שתהיה לך אחלמה מהירה, ולבעלך - קדנציה קצרה!

• בעקבות הסלוגן "קסאמים שמאסמים" שהמציא, שאלו בערוץ 10 את השר לענייני שום דבר - שמעון פרס - האם הוא מצטער על התבטאות זו. תגובתו הייתה כי אינו מצטער על הדברים, אלא על האופן בו פורסמו.

מסתבר, מר פרס, שאם אתה לא רוצה שיפרסמו משהו שאמרת - ראוי שלא תאמר אותו, וכמו שאמרו חכמים ממני: סייג לחוכמה - שתיקה

• ועכשיו למשהו שונה לגמרי: מזל שלא קרה ללינוי בר-גפן משהו רציני בתקרית הירי אליה נקלעה בלוס אנג'לס, כי זה לא היה נעים אילו היה קורה לה משהו רציני, ושוב לא היו מזהים אותה!

• ולסיום אופטימי, קבלו משפט יפה שאמר הקברניט עת נחתנו בשדה התעופה בניוארק בבוקרו של יום שני שעבר: "Please remember that the safest part of your journey has now ended, and it is up to you to drive home safely"...
  
  אז סעו בזהירות, שנוכל להיפגש!

תשמעו, עם כל הקטע הזה שאני לא מבין מה ההתלהבות מהמונדיאל, או יותר נכון, לא מבין למה אנשים חושבים שהמדינה צריכה לצאת מגדרה כדי שאנשים יוכלו לראות את המונדיאל, לפחות על מגמה חיובית אחת אני יכול להצביע: אנשים סירבו לשלם לצ'רלטון, ולכן הם לא יכולים להיכנס לערוצים המשדרים את המשחקים, והם נאלצים להיכנס לגוגל לחפש מפלט: ומקבלים אותי!

שלל דוגמאות:

חוק מונדיאל: תוצאה ראשונה מתוך 76,700 תוצאות.

מונדיאל ישיר: תוצאה ראשונה מתוך 73,800 תוצאות.

קישור מונדיאל: תוצאה שניה (או שלישית, איך שתסתכלו על זה) מתוך 151,000 תוצאות.

מונדיאל 2006 בשידור ישיר: תוצאה שלישית (או רביעית, שוב תלוי איך תסתכלו על זה) מתוך 10,400.

מונדיאל בלוג: תוצאה שניה מתוך 49,800 תוצאות.

בקיצור: הכדור הוא עגול, והקאונטר ואני חוגגים בגדול!

[כל התוצאות מוגשות בחסות גוגל ומערכת הסטטיסטיקות של ישראבלוג, המאפשרות לגולשינו לדעת מהיכן הגיעו אליהם ]

זוכרים את פנייתי לחברת הכנסת הטריה שלי יחימוביץ', בעקבות דבריה כלפי סמי עופר?

אז היום נתקבלה תשובה מעוזרה הפרלמנטרי, שחזר על ההתקפה כנגד שרי הממשלה, והכחיש שחברת הכנסת תקפה את סמי עופר, גם אם לא ממש הסביר איך ההכחשה עומדת בקו אחד עם הדברים שנאמרו באותו הזמן... (כמובן שהשאלה איך הדברים עומדים בקו אחד הופנו בחזרה כלפי העוזר, וכמובן שאם תתקבל תשובה היא תובא גם כן מעל דפי רשימון זה)

ולתגובת העוזר:

שלום עופר,

ההתקפה אינה על סמי עופר אלא על שרי הממשלה שפנו אליו והסכימו לקבל את תרומתו.

תפקידה של המדינה הוא לדאוג לחוליה, מתקציבה שלה, ואל לה להסתמך על נדיבותם של בעלי הון.

קיימת דרך מאד פשוטה לקבל כסף מבעלי ההון על מנת לעזור לנזקקי המדינה – והיא נקראת "מיסים".

אנו מאמינים כי אחריותה של המדינה לדאוג לכל אזרחיה לכל צרכיהם הבסיסיים ואף יותר מכך.

המטרה אינה כותרות – המטרה היא שינוי דמותה הערכית והמעשית של מדינת ישראל.

בברכה,

עמית בן-צור

ע.פרלמנטרי לחה"כ שלי יחימוביץ'

המחדל נמשך, ובחברת החשמל לא ממהרים להסיק מסקנות, לא כל שכן ליישם אותן.

רק שעות ספורות חלפו מאז גרמה חברת החשמל למותו של נהג בכביש הסרגל, והנה אנו מתבשרים על מותו של נהג נוסף, שהתנגש בעמוד חשמל שהוצב לצד הדרך.

גוף כל כך מרושל, שמתחשק להוריד את השאלטר!

לעתים קרובות מדי יש לי את התחושה שאני חוכנתי במקום אחר, הרחק מכאן.

היום, לדוגמא, קיבלתי את התחושה הזו כשראיתי שגם YNET וגם וואלה קבעו כי התאונה בכביש הסרגל, בה נהרג נהג כבן 20, נגרמה עקב הפסקות החשמל היזומות. אמנם בגוף הכתבה טרחו ב-YNET לציין שהנהג לא נתן זכות קדימה למשאית, אולם את מי שקבע את הכותרת זה כנראה לא ממש עניין: הרמזור לא עבד, ולכן חברת החשמל אשמה.

אז חברל'ך - למען הסר ספק: כשאין רמזור, או הרמזור אינו תקין - חובה לציית לכללי מתן זכות הקדימה הרגילים. יותר מזה? בכל צומת עם רמזורים יש גם תמרורי עצור/תן זכות קדימה, אשר נקבעו שם על מנת להסדיר את התנועה במצב בו הרמזורים אינם מתפקדים.

לתשומת לבכם, ולתשומת לבם של המתלהמים התקשורתיים.

נכון, אני לא מבין גדול בטניס, אבל כשהפרשנית הרשמית לענייני טניס מצהירה על עצמה שהיא כבר לא בעניינים, אני נאלץ לסמוך על עצמי (ועל אבינו שבשמיים, כמובן) ולהתעדכן באופן שוטף ככל הניתן בהרפתקאותיה של שחר פאר, ואני אומר לכם - זה פשוט תענוג! הילדה אולי לא הוכתרה כתגלית השנה, אבל עם איך שהיא שיחקה אתמול מול מרטינה הינגיס... אחח, אחח - פשוט תענוג!

מרטינה אולי הצליחה אתמול להתחמק מתבוסה בטענה שכבר חשוך (ולכן היא צריכה ללכת הביתה, שאמא לא תכעס?) אבל מערכת ישראלים באפילה בטוחה כי תעלולי ההתחמקות לא יעזרו להינגיס, ומכריזה בזאת על "יום שחר פאר - לתפארת מדינת ישראל"!