לשאלת מערכת "ישראלים באפילה" כיצד הוא חש לאור הטענות על כך שבמקום להתעסק בפיקוד על המלחמה, הוא התפנה לעסוק בתיק המניות שלו, ענה הרמטכ"ל דן חלוץ: אני מרגיש רק מכה קלה בגוף המטוס, אבל העיקר הוא שזה לא פוגע לי במעו"ף!

כמו שאתם יודעים, כשנכנס לי "ג'וק" לראש, אני אוהב לבטא את הג'וק הזה, ובדרך כלל זה יוצא בצורה של מכתב.

מהתגובות על הפוסט הקודם למדתי שיהונתן קלינגר כבר פנה לחבר הכנסת עמי איילון בנושא זה, אולם כל שהוא הצליח להוציא ממנו היה התחמקות פוליטיקאית בנוסח "נכון שבתור אזרח פעם ליוזמה אזרחית, אבל היום כח"כ אני כבר לא בקטע של יוזמות".

אני אישית אוהב לכוון גבוה יותר, לדרגים המבצעים, ולכן - בהמשך לפוסט הקודם - קבלו את המכתב שאני שולח בנושא לשרת החוץ, ציפי ליבני...

לכבוד
שרת החוץ
ח"כ ציפי ליבני
שד' יצחק רבין 9
ירושלים 91950

א.ג.נ.

הנדון: היום שלאחר הפסקת האש

לפני ימים אחדים הושג פעם נוספת הסכם הפסקת אש בין ישראל ולבנון, הסכם אשר לו קדמו הסכמים דומים בעקבות מבצע ענבי זעם, מלחמת שלום הגליל, מבצע ליטאני, וככל הנראה עוד הסכמים רבים אחרים.

בימים אלו שלאחר המלחמה, ראוי לבדוק האם ניתן למנוע את המלחמה הבאה לא ע"י שיפור ההרתעה או ע"י חתימת הסכמים רופפים נוספים אלא ע"י מהלך כולל לשלום עם לבנון, תוך ניתוקה מציר סוריה-איראן.

לישראל וללבנון יש עבר ארוך של לחימה, אולם רשימה קצרה מאד של גורמים לאותה לחימה: הטרור וחוות שבעא. מאידך, לישראל וללבנון יש רשימה ארוכה של אינטרסים משותפים לסיום הלחימה המתמשכת וחתימה על הסכם שלום, ונראה שהממשלה העומדת כיום בראש לבנון, ובמיוחד ראש הממשלה פואד סניורה, הם המתאימים ביותר מבחינת ישראל לשותפות להסכם שכזה.

אני איש ימין, ובימים כתיקונם לא הייתי מעלה על דעתי הסכמים בנוסח שטחים תמורת שלום, אולם לישראל מעולם לא היה עניין או תביעה בחוות שבעא, וכבר שנים שהשאלה מבחינתנו אינה האם למסור את חוות שבעא אלא למי למסור אותן: לסוריה או ללבנון.

חיזבאללה טוען כי הוא נלחם ע"מ לשחרר את חוות שבעא.

במסגרת הסכם הפסקת האש הועלתה דרישה לבנונית להעביר את חוות שבעא לרשות לבנון, דרישה שנענתה בסירוב - ובצדק – ע"י משרד החוץ שבראשו את עומדת, משום שדבר זה ייתן לגיטימציה ופרס לטרור.

מסירה של חוות שבעא לידי לבנון במסגרת הסכם שלום תעניק כוח לראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, מול הקיצוניים, תנטרל את הלגיטימציה של חיזבאללה - הממשיך להתקיים בטוענת המלחמה על חוות שבעא - ובשאיפה, תסייע למסמס את ההשפעה הסורית-אירנית על לבנון.

לסיכום, אני פונה אליך, שרת החוץ, ע"מ שתנצלי את העניין הבינלאומי שהתפתח סביב המלחמה האחרונה, ע"מ לגייס את העולם לסייע בחתימה על הסכם שלום בין ישראל ולבנון, תוך עקירת זרע הטרור מלבנון, כדי שזו באמת תהיה המלחמה האחרונה.

בכבוד רב,
עופר לנדא

העתקים:
* ראש הממשלה אהוד אולמרט, רח' קפלן 3, ירושלים 91950
* שר הביטחון עמיר פרץ, רח' קפלן 23, ירושלים 64734
* יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, כנסת ישראל, ירושלים 91950
* יו"ר האיחוד הלאומי-מפד"ל הרב בני אלון, כנסת ישראל, ירושלים 91950
* יו"ר מר"צ יוסי ביילין, כנסת ישראל, ירושלים 91950
* "מעריב", רח' קרליבך 2, תל-אביב 67132
* "ידיעות אחרונות", רח' מוזס 2, תל אביב 67442

הפוסט הזה הוא לא מהסוג שבדרך כלל הייתם מצפים לו ממני, אבל בימים האחרונים, מעבר לטרדות שעל פני השטח, בדמות דאגה לחיילים ולתושבי הצפון, טורדת את מנוחתי שאלה פשוטה אחת: למה בעצם להסתפק בהפסקת אש עם לבנון, ולא ללכת צעד אחת גדול קדימה, ולחתום על הסכם שלום?

כבר שנים שאנחנו נלחמים בלבנון, ובעצם לא ברור למה, כי על מה בעצם אנחנו נלחמים, כשבתכל'ס, אין לנו חילוקי דעות מהותיים?

חילוקי הדעות היחידים שיש לנו כיום עם הלבנונים הם לגבי חוות שבעא, וגם זה נושא "שלישראל הרשמית" אין יותר מדי בעיה איתו, מאחר והגישה הרשמית קובעת שישראל תמסור את חוות שבעא לסוריה במסגרת הסכם שלום כולל, ובכך בעצם מכירה בכך שאין לנו תביעות טריטוריאליות לגבי שטח זה. למעשה, אהוד ברק, כך נראה, כבר הציע באופן רשמי לוותר על שטח זה לטובת לבנון, אך נתקל בסירוב סורי.

למעשה, ישנם דיווחים על כך שהיוזמה המקורית של קונדוליסה רייס להפסקת האש דיברה על הסכם במסגרתו ישראל תמסור את חוות שבעא ללבנון. ישראל התנגדה, ובצדק, למהלך שכזה משתי סיבות, שהן בעצם אחת: הטענה הישראלית הייתה שאין לקשור בין הסכסוך הנוכחי ובין חוות שבעא, מאחר והחלטת האו"ם בדבר מיקום הגבול שלאחר נסיגת ישראל מלבנון קבעה במפורש שחוות שבעא אינן שטח לבנוני, ומהלך שכזה בעת הזו ייתן לגיטימציה לטענת החיזבאללה בדבר בעלות לבנונית על השטח, ובכך יהווה מתן פרס לטרור.

כעת, לאחר שנחתם ומובא לידי יישום בשטח ההסכם להפסקת אש בין ישראל ולבנון, הגיעה העת לבדוק מהלך נרחב יותר בדמות הסכם שלום.

בלבנון שולטת כיום ממשלה אשר מעוניינת להתנתק מהשפעתן המחריבה של סוריה ואיראן.

זו ממשלה אשר גם חברים בה חברי ארגון הטרור חיזבאללה, אולם היא פועלת במגמה של "מערביזציה".

מדובר במדינה אשר חתמנו איתה פעמים כה רבות על הסכמי הפסקת אש - אחרי מבצע ליטני, מלחמת של"ג, מבצע ענבי זעם, וכעת אחרי מלחמת האין-מושג, ובכל פעם מחדש ההסכמים הללו מופרים עקב פעילותם של ארגוני מחבלים, ולא בגלל פעילות של צבא לבנון או ממשלתה.

מדובר במדינה שיש לה אינטרס עצום להיפטר מארגוני המחבלים הפועלים בשטחה ומשטחה, מאחר ואותם ארגוני טרור, בבואם לפגוע בישראל, מביאים חורבן פעם אחר פעם על לבנון עצמה.

מדובר במדינה אשר הסכם מוצלח איתנו יפתח בפניה הרבה מאד שערים למערב, ובכך יתחזק מעמדם של המתונים המנהלים בה מלחמת הישרדות מול נציגי "ציר הטרור".

מדובר במדינה שיש לה ולנו אינטרס בטחוני וכלכלי ראשון במעלה לשתף פעולה.

ובעצם, אם תחשבו על זה, מדובר פה על שתי מדינות שיש להן הרבה מאד מה להרוויח מהסכם השלום, ולאף אחת מהן אין מה להפסיד.

נכון, אני האחרון שיגיד שהאו"ם זה גוף שאפשר לסמוך עליו, אבל לדעתי עכשיו זה הזמן לעשות שלום עם לבנון, ולצורך זה יש להשלים את המהלך הנוכחי של הפסקת האש, בדמות פריסתו של הכוח הבינלאומי בדרום לבנון, ואז לפנות באופן רשמי לממשלת לבנון, להציע הסכם שלום אשר יכלול את מסירת חוות שבעא, ואם יש צורך, ניתן גם לערב את האו"ם על מנת שיפעיל לחץ על סוריה בדרישה ממנה "לסגור את הסיפור" בנושא הדרישות הטריטוריאליות בחוות שבעא.

אם היינו מוכנים לעשות כל כך הרבה נסיונות מול הפלסטינים, כשהיה לנו כל כך הרבה מה להפסיד, למה שלא ננסה לשם שינוי לעשות ניסיון מול הלבנונים, כשיש לנו כל כך הרבה מה להרוויח?

שר הביטחון, עמיר פרץ, אמר הערב בערוץ 2 כי הוא וראש הממשלה יקבלו הרבה מאד קרדיט על ההחלטות שהם ביצעו במהלך המלחמה.

צר לי לאכזב את מר שר הביטחון, אך לא מזמן נכנסה לתוקפה ההחלטה על הגבלת האשראי (קרדיט בלע"ז), ובהחלטות ששני החבר'ה הללו קיבלו - או נמנעו מלקבל - הם חרגו בהרבה מכל קרדיט שמישהו אי פעם טרח לתת להם.

ובחייאת ראבאק: לצאת למתקפה כוללת כמה שעות לפני ההחלטה באו"ם על הפסקת האש, רק כדי שתוכל לומר "הנה, יצאתי למתקפה, אבל עצרו אותי באמצע"? how low can you go?

נכון, תמיד קיימת האפשרות שבסך הכל מדובר בחוסר מזל סטטיסטי, ומאידך, תמיד קיימת האפשרות שלא בכך מדובר, ולכן חובה לשאול:

כשכל כך הרבה מילואימניקים נהרגים ביום אחד, ובאופן יחסי בכלל לאורך המלחמה, כמה סביר להניח שהעובדה קשורה לכך שכבר כמה שנים כמעט ולא מגייסים מילואימניקים לצורך אימונים?

כמה זה יפתיע מישהו אם אני אספר שמאז שהתשחררתי לפני שש שנים, גייסו אותי רק שלש פעמים לצורך אימונים וגם אז פעמיים זה היה לצורך אימון חובשים נטו (לא קיבלנו אפילו נשקים) ופעם אחת זה היה לצורך יומיים וחצי אימון של אנשי הסיוע הארטילרי של החטיבה, אימון שכל תפקידי בו היה חובש צמוד למקרה של פציעה?

כמה בלתי סביר להניח שאילו היו מגייסים אותי מדי פעם לאימון חי"ר, הפגיעה המטופשת הזו היתה נמנעת, ואני הייתי כשיר יותר לשירות המילואים?

כנראה שצדק מי שאמר ש"קשה באימונים קל בקרב", כי מסתבר שללא אימונים - ממש קשה בקרב!

אז נכון שמכבי חיפה לא ניצחה את ליברפול, אבל לצאת בתוצאה 2:1 במגרש הביתי של היריבה המרשימה הזו זה בהחלט הישג מכובד, וכנראה שלא סתם הכריזו במכבי חיפה "אנחנו מוכנים", הצהרה שזכתה לחיזוק לוחמני משהו במוצב שבו הייתי (עד שנשלחתי הביתה לנוח...)

אני בבית.

למעשה, כבר יום וחצי שאני בבית, וזאת עקב בעיית גב/צוואר חמורה למדי.

מסתבר שהשילוב של מיטה גרועה, לינה בשטח, ומשאות כבדים ניצחו את השילוב של רופאים, תרופות, וכירופרקט, וזרקו אותי עמוק לתוך ים של כאב ותנועה מוגבלת...

מחר אני כבר אמור לחזור לבסיס, אבל כרגע לא נראה לי שזה יצא לפועל, לא כשאני בקושי זז, ומתעורר באמצע הלילה מהכאבים...

אוחחח, עם כל כמה שאני שונא להיות שקוע בכאבים, אני מתעב את עצמי כשאני שקוע ברחמים עצמיים!

הערב התפרסם כי תא"ל משה צ'יקו תמיר ימונה לתפקיד מפקד אוגדת עזה, ואני במקומו הייתי מתחיל לדאוג.

שני מפקדים שתחת פיקודם שירתי עברו את המסלול הבא: פיקוד על עוצבת חירם, פיקוד על חטיבת גולני, ואז פיקוד על אוגדת עזה. האנשים הללו הם שמואל זכאי ומשה תמיר.

שמואל זכאי הועף מצה"ל.

מה זה רומז על הצפוי להולך בדרכו?

מיטות גרועות, לינה על הקרקע, וציוד כבד, מורידין את האדם לפתחו של גב תפוס.

כמה נאחס צריך בנאדם כדי לחטוף צוואר וגב תפוסים במלחמה?

מאידך, כמה מזל וסייעתא דשמיא צריך אדם כדי שבמיטה לידו יישכב כירופרקט שייתן לו טיפול רפואי?

נראה לי שאחת הבעיות הקשות העומדות בפני תושבי וחיילי הצפון היא היעדר היכולת להבחין בין סוגי הפיצוצים בגזרה.

האם זה ירי טנק? טיל? מטען? וחשוב מזה, האם זה ירי חיזבאללה או כוחותינו, ומה מיקום הנפילה?

לאור בעייתיות זו אני פונה ליצרני הנשק לחבור לחברות הסלולר ולעבוד על "פיצוצים מזוהים": במקום הפיצוץ החדגוני של היציאה יהיה פיצוץ נפרד לצה"ל ולחיזבאללה, ורגע לפני הנחיתה, הטיל או הפגז יזהה את מקום הנחיתה באמצעות GPS, ועל פי המיקום ישמיע קול פיצוץ או רינגטון מתאים, ויפה שעה אחת קודם!