 כינוי:
Jiba בן: 32 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
אז הם היו 2, כן בסך הכל 2, 2 ולא יותר, אני חושב. תמיד תמיד הלכו ביחד, לא יודע אם הם חיבבו אחד את השני במיוחד, אבל לפי מה שאני ראיתי, היו ניגודים מוחלטים הם, זה גרם להם סוג של איזון, עזרו הם אחד לשני כשהאחד הרגיש לא טוב, אבל הרבה פעמים רבו.
אחד היה רגיש, לא יותר מדיי רגיש, אבל רגיש מאוד לעומת חברו, שהיה גבר גבר כזה, אחד ששם זין, שיודע לשים זין כמו שצריך, שלא באמת אכפת לו מכל הדברים שנקראים רגשות, והוא יודע הכל. הרגיש הרבה להרגיש רע, בדרך כלל הרגיש רע, אך למרות הכל, גם הוא לא היה טיפש, לפעמים אפילו אהב להיות עצוב, אף אחד לא אוהב להיות עצוב, אבל הוא יודע יותר, הוא יודע יותר מכולם, הוא יודע שזה בסך הכל רגש, ומרגשות, הוא נהנה מכל. אחד תמיד הביט קדימה, והבין שבסוף יהיה טוב אבל השני הצליח להביט אך ורק אחורה. אני חושב שהם הלכו גב אל גב, תמיד, וכל אחד סיפר לשני מה הוא רואה.לפעמים הם לא האמינו זה לזה. בגלל שהיו תמיד ביחד, לאף אחד מהם לא הלך במיוחד עם בנות. תמיד כשהוא ניסה, והיה ממש קרוב, לשני כבר נמאס ואמר, נשבר לי מזה, אנחנו הולכים, והוא לא הצליח להתנגד משום מה.. כל חייהם, תמיד היו קרובים מילימטר מהמטרה, ובסוף נסוגו. זה היה נראה לי תמיד כל כך טיפשי מהצד, אבל כל פעם ששאלתי אותם, הם התעלמו, ניסיתי לשאול אנשים אחרים, מה יהיה איתם בסופו של דבר? כל אחד טען אחרת, אך בסופו של דבר, כולם אמרו דברים דומים, כולם אמרו שיום אחד יהיה בסדר, שיום יבוא והם ישיגו את מטרתם. אחד האמין בניסים, באלוהים הוא האמין, והשני היה ריאליסט מוחלט, למרות שהרגיש צדק רבות, השני אף פעם לא הקשיב לו, ותמיד אמר "זה סתם עוד צירוף מקרים.."
אני זוכר את הפעם ההיא, בחופש הגדול בין כיתה ח' ל-ט', ברוסיה, אני ראיתי אותם מהצד, מסתכלים על אותה חומה.. אותו שיר התנגן בראש, ספוגים זיעה, וכמעט מוכנים לוותר... לפתע האחד אמר "הפעם, זה בשבילך.." ובאותו הרגע, השני לקח את הפיקוד, תפס את הסקייט, הסתער אל החומה בטירוף, וקפץ את הOLLIE הכי ענק שעשה איי פעם, הוא עבר את החומה ושמע את כל האנשים בפארק מוחאים לו כפיים..
אבל זה רק מקרה אחד, אבל השני תמיד אמר שזה בגלל שהוא טוב, ולא בגלל כח שמיימי כל שהו..
שניהם אהבו את הלילה, עשה להם טוב הלילה, לילה של יום שישי, לילה של חופש, בלי מגבלות, חוץ מהבוקר, שתמיד הגיע מוקדם מדיי... אחד תמיד רצה מישהי בלילה, אבל השני, לא היה אכפת לו כל כך, או שהיה אכפת לו, אך ידע להסתיר את זה יפה. הוא היה יכול לשבת עם חברים שעות ורק להעביר צחוקים או פשוט לשבת ולדבר על החיים, תלוי באווירה.. כל הלילה.
כל הדברים האלה, כל ההפכים ולפעמים אפילו ההסכמות היחידות, תמיד יענו לך על השאלה, למה הוא מגיע מתי שהוא רוצה, בהפתעה מוחלטת, לפעמים חזק ולפעמים שברירי ורגיש.
מה יהיה עם השניים? אני אצתרך לחיות ולראות, אני יודע שאף אחד לא יוכל לתת לי תשובה, אך אמשיך לשאול, סתם כי זה עוזר לי להחליט.
סיפור שלם כתבתי לכם פה, שסביר להניח שלא תבינו כלום ממנו, אני לא מאשים,
אבל בכל זאת, תגיבו, לפחות על ההשקעה P:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
