 כינוי:
Jiba בן: 32 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2009
אז מה יהיה, עם הזמן זה נהיה קשה. בכל לילה אני הולך לישון בהרגשה שפספסתי משהו, בהרגשה שהלילה שלי צריך להימשך טיפה יותר, אולי אני אצא לטייל בחוץ אולי אני אפגוש מישו. ואולי כדאי לי להישאר פה מול המחשב ואולי כל זה חסר טעם. אבל גם אם אני אדע, זה לא ישנה כלום, כי בכל זאת משהו אומר לי להישאר. זה דיי מוזר, אני דיי מציאותי, אבל עדיין חי בסרט. אני עולה על אוטובוסים ונוסע בלי שום כיוון אבל עם מטרה מסויימת, מטרה שקשה להסביר, משהו אומר לי שאני צריך ברגע זה לקחת את הרגליים שלי וללכת רחוק מכאן. אני נוסע באוטובוס, שומע מוזיקה, קורא איזה ספר, לפעמים העיניים מתעייפות והאוזניים כבר כואבות, אז אני סתם יושב, מסתכל מהחלון. עובר ליד מקומות יפים, לפעמים קצת פחות יפים, לפעמים כאלה שמעלים זכרונות, לפעמים כאלה שמעלים שאיפות. ואני נוסע באוטובוס הזה, בלי שום כיוון, ורק מחכה שמשהו יקרה, שמישהו יפנה אליי, שאני אפגוש מישהו בדרך אפילו שתהיה תאונה לעזעזאל!
אני עושה את זה הרבה, לפחות פעם בשבוע, אבל כלום אף פעם לא קורה, אבל הגוף שלי ממשיך לאמר לי רק ללכת וללכת, כמה שיותר רחוק מכאן. אז אני יושב וחושב לי, אולי יש עוד אנשים כמוני, שפשוט יוצאים ככה לטייל לבד באמצע החיים, אני לא יכול לדעת, כל אחד נראה כאילו הוא הולך לאנשהו, גם אם הוא לא הולך לשום מקום.
התחלתי לדבר פחות, לשתוק יותר, ולהקשיב. אני שונא לדבר על דברים רציניים, אני מעדיף לכתוב את זה כאן, יותר פשוט, הכל יותר קל בכתיבה. אני לא חושב שזה דבר טוב, בגלל שמתחיל להימאס לי מאנשים, אבל זה כבר לא בשליטתי.
לא שתיתי כבר חודשיים, אני בקושי נוסע על סקייט וגם מוזה לכתוב כבר כמעט ואין ובכלל מה נסגר איתי לעזעזאל!?
יכול להיות מגניב, אם החלומות שאנחנו חולמים כאן, מתגשמים בצד השני של העולם. ובכל לילה, ילדה חולמת על אותו הכביש שנע מהר מאוד באמצע הלילה, הרוח בפנים, הגלגלים רותחים, והנעליים, קרועות לאללה!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
