 כינוי:
Jiba בן: 32 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2009
ישיבה בבית על הכיסא הזה מול המחשב עם המשענת, המשענת היחידה בבית, חות מהספות כמובן, וזה הכיסא הכי נוח בעולם, כל כך כיף לשבת עליו, רך ומרופד. עצלנות, עצלנות תמיד הייתה אבל לא בצורה מטורפת כמו עכשיו, הוא לא מבין, פשוט לא מבין מה הולך. בחייו חווה המון דכאונות בדיוק כמו כולם, אבל הפעם זה שונה, זה משהו אחר לגמריי. שוב אני מסתכל ולא יודע איך לעזור, אני סובל יחד איתו, אנחנו סובלים ביחד וזה עוזר קצת. אני מפחד עליו, אני לא יודע מה יהיה בסוף, מה יעשה, זה פשוט לא יכול להימשך ככה. מאיפה השינוי המטורף הזה הגיע!? הוא פשוט יושב בבית כל היום, ולא עושה כלום, יושב ומשחק במחשב, שקוע בדכאונות מסיבות שאפילו הוא לא יודע! לא בא לו כלום, כלום לא בא לו, רק בא לו להרגיש טוב זה הכל. אבל הוא עדיין יושב על הכיסא הנוח שלו, ומנסה לחשוב, מה יגרום לו להרגיש טוב, ושום רעיון לא עולה במוחו. הוא כבר יושב ככה כמה שבועות, זה לא עובר, זה מרגיש כמו קללה או מחלה. הוא מדבר פחות, הרבה פחות מפעם, מעדיף לשתוק כל הזמן, כי הבין שאף אחד במילא אף פעם לא מקשיב, נדיר למצוא אנשים שאכפת להם מהאחרים, כאלה שבאמת רוצים לעזור ולא סתם להוריד איזה אבן מהלב. לא מצליח לתקשר עם אף אחד בבצפר אפילו, שום דבר מעבר לחברים שלו. כאילו נתקל במחסום בלתי נראה בכל פעם, הציונים בתחת, אמא צועקת כל יום כועסת על הציונים. הוא מרגיש רע, כל כך רע, מתבייש בעצמו, מתבייש במה שנהיה ממנו. מנסה להרים את העט ולעשות שיעורי בית, אבל היד כבדה הרבה יותר משחשב.
והרי כל זה לא יכול להימשך ככה, משהו צריך לקרות משהו צריך להשתנות.
עוד סיגריה ועוד בירה ועוד ועוד ועוד, הסיפור הזה לא נגמר, אתה יושב נהנה לך איכשהו מהבאסה שלך, אבל הסיגריה נגמרת ואיתה גם הבירה. וזה לא פיתרון זה פשוט לא פיתרון, אני יודע שזה לא פיתרון, להתחמק מהבעיה לא יפתור אותה. ורצון לישון זה הכל תמיד מתחשק לישון, זה הכל, לישון ושהכל יעבור כבר, שהכל יהיה בסדר, שהכל יחזור לקדמותו. וכל דבר שאני עושה אני מרגיש כאילו אני מתבזבז, מתבזבז על לשבת פה מתבזבז על לישון, מרגיש שהכל הפסד, ממש כמו יעקב מהסיפור נהייתי הא? אני יודע שזה לא הפסד, והחיים טובים, אבל משהו רע קורה, משהו רע קורה ואני חייב להחזיר את החיים שלי למסלולם.
הכל יהיה בסדר אבל, אני נותן לזה עוד שבוע, לא יותר מזה.
אבל קורה לכולם אני בטוח
פשוט הגיע הזמן להבין, להבין שהבזבוז לא קיים
שההורים מזיינים לך ת'שכל על זה שאתה צריך ללמוד ולהיות רופא
על זה שהם רוצים בן טוב, בן טוב יותר מהם
אין בזבוז, כולם מתים אותו דבר, וזה לא משנה אם אתה רופא או עובד נקיון
וזה אפילו לא משנה מי מרויח יותר כסף
יום אחד סבא שלי סיפר לי שכשקברו את אלכסנדר מוקדון, הוא ביקש שישימו אותו עם ידיים פתוחות כאילו מבקש שישפכו לו מים לשם, בכך הוא רצה להראות, שכמה שלא תהיה עשיר, אתה לא תיקח איתך כלום לעולם הבא.
אני יודע שכסף היה מסדר לי את החיים, מסדר לי חופש, אבל אם אתה רוצה להיות מליונר, רופא אתה לא תהיה.
אין לי שמץ של מושג איפה אני אמצא עצמי בעוד 10 שנים..
פוסט דיי מיותר אבל לא בא לי למחוק.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
