 כינוי:
Jiba בן: 32 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2009
27000
צ'רלי מבולבל, מבולבל מתמיד, כל פעם מתבלבל יותר, אולי זה תמיד רק נראה ככה? החיים דבר לא צפוי וצ'רלי מצא את עצמו עושה דברים שלא חשב שיעשה בחיים, הוא התחיל לקרוא ספרים אפילו-דבר שתיעב כל חייו. הספרים לא מלמדים דבר, הם סתם דרך להעביר את הזמן, אך הם עוזרים, בכל ספר, כל סופר מנסה להשתיל את החוכמה שלו, חוכמת חיים כזאת שכל אחד רוכש, וצ'רלי צריך את המשפטים האלה לחיזוק, לחיזוק הדיעה שלו. הוא קורא דברים שכבר יודע אך כשהוא קורא אותם בספר הם נראים לו הגיונייים יותר. צ'רלי לבד כבר דיי הרבה זמן, זה דיי הציק לו אבל עכשיו הוא כבר רגיל, הוא הסתדר, הוא כל כך.. מוזר.
שמו המלא הוא צ'ארלס, הוא מלך אנגליה. בתור שליט למד שאסור לו לפעול לפי רגשות, שהציקו לו כל חייו והכניסו את הממלכה לזמנים קשים, לאורך תקופות מסויימות הצליח צ'ארלס להכניע את יצרו והממלכה, החלה לפרוח.
עוד עיר נכבשה, הלוחמים חוזרים העירה יחד עם המלך, הניצחון איתם, כל העם מריע להם, נראה היה כאילו העננים נסוגו לצדדים, כאילו זוהי הדרך לתהילה עצמה, כאילו כל העולם נשוג בשבילו, מפנה לו את דרכו ומריע לו על נצחונו, על גבורתו. צ'ארלס מסתכל על נתיניו בחצי חיוך ומרגיש גאווה, חיוך של ניצחון. קריאות תהילה נשמעו מכל כיוון, עכשיו הוא הכי גדול, לעולם לא הרגיש גדול כמו עכשיו.
המשתה בליל הניצחון היה המפואר ביותר בעולם שהיה ידוע אז, ליצנים ובדרנים מכל רחבי הארץ הגיעו לממלכה רק בשביל לשמח את המלך, להלל אותו בבלדות לשיר ולרקוד, לחגוג את הניצחון! כולם שתו ונהנו וצחקו וסיפרו על הקרבות אשר הם עברו, צ'ארלס כבר היה שיכור אז, היה שיכור כל כך, עד שפשוט ישב שם על כס המלכות שלו, ישב לו והסתכל על העם שלו חוגג את הניצחון, הניצחון הגדול. כל כך הרבה פעמים המילה ניצחון חוזרת על עצמה בראשו, זה הכי חשוב, הניצחון ורק הניצחון.
יש רגעים מסויימים, רגעים מסויימים שאתה מצליח להתחבר ללב שלך יותר מבדרך כלל, הלב מדבר אל שיכורים, הלב תמיד מדבר על שיכורים. כל תא ותא בגוף מרגיש משוחרר להישפך, לשפוך את הלב, לשפוך אותו לכל כיוון רק שיהיה לו טוב.
העיניים כבר נעצמות, למרות כל הרעש וההמולה נרדם המלך במקום, נרדם ורק רואה איש מבוגר עם זקן ובגדים קרועים מושך בזרועו, מוביל אותו אל הריסות, ריח של דם ושריפה בכל מקום, ילדים בוכים מנסים לעצור את האנשים מכוסי הפלדה מלאנוס את אימם.
"לאן לקחת אותי!? מה זה הסיוט הזה!?" שאל המלך.
"השאלה היא לא לאן לקחתי אותך, השאלה היא לאן אתה לקחת את כולם" השיב הזקן.
"אני לא לקחתי כלום.. אני פה.. אני ניצחתי... תחזיר אותי חזרה עכשיו וזו פקודה!"
"אל תדאג מלכי, אתה תחזור בקרוב, הם לא יחזרו, הם לא יחזרו אף פעם.."
העיניים נפקחות להן לאט לאט, הבזקי אור והמולה, המוני פרצופים מוכרים הופיעו מולו, ושוב הרגיש המלך כאילו כל העולם סובב סביבו, אך הפעם, הפעם זה היה שונה, הפעם לא פינו לו את הדרך, הפעם הרגיש כאילו כל העולם לוחץ עליו. "מה קרה מלכי, איך אתה מרגיש?" שאל אחד המשרתים. "אני בסדר.. אני צריך מנוחה פשוט.."
הוא שכב לו במיטה, נזכר בימים שעוד היה מרגיש משהו, שהיה יותר מסתם ספר חוקים. נזכר באשתו, אותה אישה שכל כך אהב, אותה אישה שיום אחד התאבדה בגללו, ונזכר בילדים הבוכים, ובריח הזה, ריח המוות. פקח את עיניו והסתכל לתקרה, עכשיו הוא הכי קטן, לעולם לא הרגיש קטן כמו עכשיו.
המצאתי את הסיפור כרגע, הסיפור הוא לא עליי, סתם מוזה מוזרה שלא הייתה לי עוד אף פעם.
 27,000!!! | |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
