 כינוי:
Jiba בן: 32 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
אז שכבתי לי על המיטה הישנה שלי, אותה מיטה שאני ישן עליה כבר קרוב ל11 שנים, מדהים, התחלתי לקרוא ספר חדש וכבר בהתחלה, הספר הזה ריגש אותי, העיר בי סערת רגשות שהייתה חבויה דיי הרבה זמן, סערת רגשות שגרמה לי להניח את הספר ולבוא לפה, לכתוב את הפוסט הזה. דברים שמתרחשים לאחרונה גורמים לי לחשוב על מהותי כאדם, מהותי כנער, מהותי כילד קטן ומהותי כחתיכת אפס. כל יום אני נאלץ לשמוע את אותן המילים מאמא שלי, זה תמיד אותו הדבר, אמא שלי, סבא שלי, סבתא שלי, הסבתא השניה שלי וגם הסבא השני שלי וגם דודה שלי החברים שלי ואפילו המורות שלי, כבר מכיתה א' הן אמרו שיש בי פוטנציאל חבוי, שאני חכם, חכם הרבה יותר מהממוצע אבל למרות הכל אני עצלן ולא מממש את מה שיש לי להציע. בכל פעם אמא שלי מספרת לי עד כמה שאני חופר את הקבר של עצמי עם הנכשלים שלי בלימודים וכמה שאני אצטער על זה בעוד כמה שנים, שאני אזכור את המילים שלה, ואני יודע שאם אמשיך כך, אני איזכר וכשהבן שלי יגיד לי את המילים שאני אמרתי לה, הלב שלי יישבר. בכל פעם שאני שומע את מה שהיא אומרת, אני יודע שהיא צודקת, בכל פעם אני יודע שהיא צודקת וכל מה שיש לי להגיד זה שאני אנסה להשתפר, להיות אחראי, להיות גבר פעם אחת בחיים לעזעזאל. אני אוסף את עצמי, מרים את חרבי ונלחם באוייב הגדול ביותר שלי, אני נלחם בעצמי. זה נמשך שבוע ולא יותר מזה וכרגיל שוב אני שוכח הכל וחוזר לשטויות שלי, כל כך קשה לי לא לוותר.
אז היום בערב זה שוב קרה, שוב אותן הצעקות והרי אני יודע שכבר עברתי את עניין ה"לחיות את הרגע" כי אני אצטרך לחיות את הרגע גם מחר וגם בעוד 10 שנים.. והנה עוד הברקה קטנה לכל האנשים שחושבים שזה ממש מגניב, עדיף לחרוש עכשיו ולהינות אחר כך, מאשר להנות עכשיו ולסבול אחר כך כל החיים. להרוס את הריאות שלך בסיגריות, להגיע למצב שעם כל נשימה שלך, אתה מנסה לשאוף עוד ועוד אויר אבל זה פשוט לא מספיק לך, להרוס את עצמך עם אלכוהול ולהגיע למצב שאתה סובל מכאבי בטן איומים מדיי יום בגלל שהכבד שלך תופס כמחצית מהמשקל שלך יחתיכת מפגר! להרוס את העתיד שלך ולהיות פועל בניין מסריח בזמן שיכולת להיות רופא, תמיד חלמת להיות רופא כשהיית קטן זוכר? אבל העניין הוא, שאם אתה תהנה עכשיו וכל מה שיישאר לך לעתיד הוא סבל, כשהרגע הזה יגיע, לא תהיה לך סיבה לחיות.
וכל זה מחזיר אותי ללילה אחד לפני שלושה ימים אני חושב, אלה היו 6 מדרגות ממש ארוכות וכמעט בלי מהירות כך שהייתי צריך לתת ריצה לקפוץ על הסקייט ורק לקוות שהספקתי לסדר את הרגליים נכון כדיי לתת את הפליפ, זה היה עניין של מזל ועקשנות. נתחיל מזה שעד היום הזה בחיים לא הייתי חושב אפילו לנסות לקפוץ אותן בפליפ, אלה היו המדרגות הכי קשות שניסיתי איי פעם, אני דיי גרוע במדרגות. באותו יום, ניסיתי לקפוץ את המדרגות האלה במשך שעה, על השעון עברה שעה, שעה של קפיצות ועליות של המדרגות האלה בריצה בלי אפילו הפסקה אחת, הייתי כל כך עייף, הרגליים שלי לא החזיקו אותי כבר, זו הייתה אחת השעות הכי קשות בחיים שלי אני חושב וזה רק בגלל שהחלטתי שאני לא מוותר, אז ניסיתי שוב ושוב והזיעה התחילה לנזול לי על העיניים כבר ושום דבר לא עזר, אני פשוט לא הצלחתי, נפלתי ונפלתי, כל פעם מחדש. בשלב מסויים, נפלתי, פשוט נפלתי לא היה לי יותר כח, והבאתי לעצמי את המשפט שהייתי אומר לעצמי תמיד: "נתת את כל מה שהיה לך, אתה לא ויתרת.." ואז כאילו פיצול אישיות משונה תקף אותי ותקפה אותי מחשבה כנגד זה והיא הייתה "אם לא הצלחת, סימן שלא נתת את כל מה שהיה לך, אתה כן ויתרת.." זו הייתה מכה דיי קשה לאגו שלי אני חושב, הכנסתי לעצמי כהוגן באותו יום והבנתי שאני דיי עלוב, ושוב הבאתי לעצמי משפט אופייני בשבילי "זה בסדר, גם להפסיד זה בסדר" ושוב מיד אחריו אמרתי משפט שממש לא היה אופייני בשבילי, כמה שהוא נשמע פשוט "אני אחזור עוד שבוע, אני לא אוותר" אחריי היום הזה, הרגשתי שגיליתי את עצמי, הרגשתי חזק יותר, בטוח בעצמי יותר ואין מה לעשות, פשוט ככה זה, החיים קשים לפעמים, אבל מתגברים גם על זה, כמו הפתגם הזה עם הלחם, שגם את הקשה אוכלים.
אז מה אני יכול להבין מכל זה, כמה שאני כל כך מתעב את מה שקורה בימינו וכמה שאני מעדיף לשבת בבית ולגרבץ ואז לספר לכולם שאני בסך הכל רוצה להנות, העולם ככה הוא, צריך לעבוד קשה בשביל לחיות טוב, בשביל לחיות בכבוד. כי העולם המחורבן הזה לא ישתנה בשבילנו אז לצערי הרב, אני נאלץ לוותר לו ולהשתנות בעצמי. להשתנות בשביל שלפחות אמא תהיה גאה.
"נער מתנער, גבר מתגבר"
(אילן הייטנר)
כי פשוט כל כך אהבתי את המשפט הזה
 והנה אני מתחיל לגלות עולם חדש
והנה אני שוב מצליח לכתוב פוסט
והנה עוד פעם אני מרגיש שאני הרבה יותר ממה שהייתי אתמול.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
