אחח כן.. אהבתי אותם, אבל כמה זמן כבר עבר מאז! רק שלא נתחיל לבכות פה עכשיו באמצע הפארק, תחשוב מה הבן שלך יחשוב עלינו!! אחח כן באמת זה היה משהו.. מיוחד המקום הזה! וגם המקום ההוא וההוא! ממש מהדברים האלה שאתה יכול להסתכל לאחור ולהתגאות בעצמך.. היינו הכי מגניבים בשכונה אנחנו.. אבל תמימים שזה לא ייאמן בכלל..  זה השיר הזה, אתה יודע, כשהייתי שומע אותו אז, כשהייתי עצוב בבית, כשהייתי יושב אצל סבתא בחשמל אחריי יציאה מול המחשב, כשהייתי אצל סבתא ברוסיה חודשיים וכשהייתי בארצות הברית, זוכר? כשלא הצלחתי להירדם בלילות ורק הטרידו אותי אותן המחשבות. כשהייתי נוסע הבייתה, הייתי יורד את הירידה הזאת במהירות מטורפת.. כל כך מהר... בשום מקום לא הצלחתי להרגיש את המהירות כמו שם, אהבתי את זה, אהבתי להרגיש את הסכנה, כשהייתי לבד וכשהיינו כולנו ביחד עוד יותר, ליסוע כמה שיותר מהר אחריי יציאה טובה או רעה באותו יום זה לא באמת משנה, ותמיד אהבתי לשמוע את השיר הזה מתנגן, הוא כל כך יפה... אני אהבתי לשמוע אותו, אהבתי לשמוע אותו בכל הפעמים ההן, בפעמים שהייתי שבור ,שבור הרבה יותר מהיום, אתה ודאי יודע.. אבל למה כל כך אהבתי את השיר הזה? הוא היה קסום. בכל פעם ששמעתי אותו נכנסתי לסרטים ותסריטים בראש שלי שבהם הכל כל כך חשוך ומפחיד אך באותו הזמן קסום ויפה, עם גשם ברקע ואחריי קרב קשה. כל כך אהבתי את ההרגשה הזאת, עד היום אני ככה, אני חולם, אני חולם על החורף ובחורף אני חולם שמשהו יקרה, כי הדברים הכי קסומים קורים בחורף. זה לא קורה לך לפעמים? לא קורה לך שהחיים פשוט לא מספיקים? לא קורה לך שאתה פשוט רוצה יותר? וכל אהבה נעשית דרמטית ומרגשת, והיא נחרטת על הלב, נחרטת לתמיד.. אז ככה הייתי תמיד, ככה נשארתי היום גם..
חוץ מדבר אחד.
זה כנראה מהדברים האלה שקורים עם השנים, זה כמו שמזדקנים אתה יודע זה טבעי, עם ניסיון, ולצלקות על גופי יש הרבה סיפורים לספר! גם עליהן אני מסתכל לפעמים ונזכר.. אבל זה בכלל לא העניין ידידי, לפני כמעט 20 שנה, הייתי שומע את השיר הזה כי זה לא הספיק לי, כי רציתי להתרגש איתו, להרגיש את אותו הקסם זורם בעורקי! והיום, היום אני שומע את השיר הזה, ויודע שהספיק לי, אני שומע אותו ונזכר בימים ההם, ומבין בזכותו, בעזרת קרש על גלגלים ובעזרת החברים הכי הכי טובים עד כמה שהחיים שלי באמת היו

  קסומים.