על השולחן אני רואה פיתקית
כתוב עליה נוסטלגיה אישית
פיתקית עם רמז דק
שמכוסה שכבת אבק
שמזכירה נושא לכתוב
אבל לי זה כבר לא מריח טוב
כבר אין מחשבות מיותרות
על דברים בלי תועלות
ובלי שום הנאה
תצטרכי להתאמץ יותר בשביל להפיל אותי לריצפה
אז תפסיקי לבלבל לי את המוח
כי עם גישה כזאת אנלא צריך דקה בשביל לשכוח
אני רק מנסה לחבר פה חתיכה לחתיכה
אופס שניה
פיסת הפאזל הזאת פה לא מתאימה
ובפאזל של אלף חלקים
לוקח זמן למצוא את המתאימים
מכל הצדדים
אתה מתחיל ממשפחה, תעסוקה, חברה וחברים
לא חייב בסדר הזה, אבל אני חייב להרביץ פה חרוזים
אבל חכי
ילדה, תסתכלי על העולם ותחייכי
ואולי כבר דיי עם השלילי
אני נשמע קצת לא טבעי
אבל זה עניין שולי
ובמקום לדפוק עליי מבט עקום
נסי להבין שהעולם עצום
ועוד הרבה דברים פה מסתתרים
אז לפעמים מוזר בהתחלה אבל בסוף מתרגלים
ולעזאזל עם מילים
עדיף לשבת לשתוק
לעשות פרצופים ולצחוק
דיי לספר על מבחנים בתנך
יש לי מוח מלוכלך
שיחלל את אלוהים
שגם הוא בטח שותק ועושה פרצופים
אל תהיי לחוצה
כי זה קורה לך שבע-עשרה פעמים ביום בממוצע
זה לא בריא, זה עושה לך קמטים
גורם לך להיראות מבוגרת בכמה שנים
ודיי כבר מאוחר אני מדבר שטויות
אין שום קשר בין השורות
פעם באה אולי אתאמץ יותר
לא לזרוק מילים ולמהר
אני אחשוב עלייך מאושר
ואדאג אם תצאי לבד עד מאוחר
ואת רק תקראי את השורה
וחייכי חיוך בחזרה