לימודים ולימודים ויציאות מעפנות ועוד יציאות מעפנות ומדיי פעם יציאות קצת פחות מעפנות גרמו לי להתמוטט יום אחד. שוב יצאנו לעוד יציאה מעפנה במקום שהוא דיי מעפן בעצמו אבל את זה כבר כולם יודעים. יציאה כמו יציאה רגילה, יושבים מדברים, קמים עוברים מקום, אולי קונים איזה קולה, הולכים לאכול איזה משהו, אם זו יציאה מוצלחת ואנחנו מספיקים לפני 11 אז אפילו קונים אלכוהול וגם אחר כך סתם יושבים. אז ככה ישבנו כמו ביציאה רגילה ומעפנה ואני, אני לא נהנתי בכלל מזה, לא יודע מה בדבר חבריי שאולי כן נורא נהנים מהיציאות המעפנות האלה כי לא משנה מה אני אומר הם ממשיכים לצאת את אותן היציאות המעפנות במקום לנסות משהו אחר, אולי הם בעצם יודעים דברים שאני לא יודע! אז התעצבנתי ממש מהישיבה המעפנה ההיא באותו יום ואז אמרתי להם יאללה בוא נעלה על קו לילה עכשיו וניסע עד הסוף ובחזרה. דיי צחקו עליי ולא לקחו אותי ברצינות אבל העניין הוא שאני הייתי ממש רציני, אז חזרתי על עצמי והדגשתי שאני רציני הפעם. תאכלס לא ציפיתי לתשובה אחרת, אבל התאכזבתי בכל זאת. ישבתי עצבני עליהם בסביבות הדקה וחצי ואז ראיתי את האוטובוס וחשבתי לעצמי בעצם לאן אני ממהר בכלל ומה אני עושה כאן בכלל? רצתי לאוטובוס ועליתי לבד. נסעתי באוטובוס לבד, כל הזמן ממש קיוויתי שיעלו אנשים שאני מכיר ואז אולי אני אצא איתם או שהם סתם יעבירו לי את הנסיעה בכיף אבל הם לא עלו, שזה היה אפילו דיי בסדר בגלל שלא הרגשתי רע לגבי ההחלטה שלי. זה היה עדיף על לשבת שם כמו איזה מסכן ובטח שעדיף על לחזור הבייתה וחוץ מזה, מחר שבת אז למי אכפת, יש לי את כל הזמן שבעולם! 

אז המשכתי להיות עצבני אבל פחות כבר כי נרגעתי אבל פשוט לא הבנתי איך זה שאנשים יכולים להיות כל כך חסרי ספונטניות וחשק לחיות את החיים. הסתכלתי בחלון, ראיתי ילדים שנראו בערך בכיתה ח' או ט' עושים שטויות, צוחקים הרבה ומתרוצצים, היו איתם גם בנות, נראה היה שזוהי התנסותם הראשונה. אחח כמה שכיף להם עכשיו חשבתי לי.. 

נאנחתי, אני צריך חופשה חשבתי לי, חופשה שתסדר לי תמוח קצת, חופשה שתוציא אותי קצת מהשיגרה הנוראית הזאת שנפלה עליי, בין אם זה עם החברים הנורא שיגרתיים שלי ובין אם לא, אני צריך את זה. אולי ככה אני אראה להם כמה כיף לא להיות שיגרתי. ככה לטוס לחו"ל ולשכוח מהכל, לאכול במסעדות כל יום וללכת לישון מתי שאני רוצה. לצאת למסיבות ופאבים ורק לזיין כל היום מבלי באמת להכיר אף אחת או אולי אפילו טוב יותר, כן להכיר. פשוט לחגוג ולחגוג, הרבה זמן, במשך איזה חודש ככה, זה מה שאני צריך באמת. להיות ספונטני ולא להתקמצן, אולי שם הם יהיו ספונטנים יותר, כי משום מה בחופשה הכל מרגיש קליל יותר, חבל שהם לא מבינים שקליל אפשר להיות גם כאן. כל יום להיות מסטול או לפחות שיכור, אולי גם לשכור איזו מכונית. כן כזאת חופשה אני צריך! לא לקח הרבה זמן לבועה שלי להתפוצץ כשנזכרתי שאין לי כסף לכל זה. נפלתי קצת, כיף נורא לחשוב על כל זה אבל מה לעשות שלחלומות שלי יש גורם מגביל. נורא התבאסתי מזה, התבאסתי מזה שאני כל כך רוצה להנות ולא יכול, התבאסתי מזה שבשביל להנות אני צריך כסף. נזכרתי באותם ילדים בחטיבה שראיתי מהאוטובוס שפשוט היה ברור לי כל כך שהם נהנו היום יותר ממני. ואז נזכרתי גם אני איך פעם היה לי כל כך כיף בכל יציאה מבלי לבזבז שקל, וזה לא סתם עניין כזה שכשנזכרים הכל נראה טוב ויפה, כי גם יכולתי להיזכר בזכרונות קצת פחות ישנים, כשכן יצאתי עם כסף בכיסים ביום שישי ולמרות זאת אף זיכרון לא נראה מתוק כמו אלו.

ככה הבנתי, שאתה לא מתבגר כשמתחיל לצמוח לך זקן, או כשאתה הופך לאחראי יותר, יש מספיק אנשים מבוגרים שאין להם כל כך הרבה זקן והם גם לא אחראיים כל כך אבל הם כבר התבגרו בשבילי, הם כבר לא ילדים זה מה שבטוח. ככה הבנתי, שאתה מפסיק להיות ילד כשאתה צריך לשלם כסף, על הריגושים הספורים שנשארו לך.