לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  Jiba

בן: 32

MSN: 


תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2008

מוות, 22 אלף ועוד כמה שטויות


אז המחשב תוקן, סוף סוף אני מקבל את ההזדמנות לכתוב פה.. חבל שרק עכשיו. באמת שהיו לי דברים על הראש, אבל עכשיו כאילו שהכל נעלם לו... אבל אין מצב שאני לא מעדכן עכשיו, חזרתי מטיול של יומיים, והלכתי לישון ב2 בצהוריים, עכשיו 1:40 בלילה, אני איאלץ לשבת פה עד 7 בבוקר T_T
זוכרים את "סוף העולם"? סוף העולם הזה שכולם דיברו עליו. מה הרגשתם כששמעתם עליו? אתם רוצים לספר? כששמעתי על זה, במחשבה הראשונה, חשבתי, טוב נו, נמות לא נורא. במחשבה השניה, תקפה אותי חרדה מטורפת. פשוט לא יכולתי לתאר לעצמי את המוות, אתם יכולים לדמיין את עצמכם ישנים לעד? ישנים בלי לחלום. זו הרגשה שקשה לתאר, אמרתי את זה פעם, כמה שלא ניסיתי איי פעם, המקום הכי רחוק שהגעתי אליו גרם לי לפחד. ואז עברו בי מחשבות..מה לעזעזאל יכול לקרות אחריי המוות? מה יקרה לי? אני באמת אשן לנצח? קצת קשה לי להאמין בגלגול נשמות, בגלל שאיך שהו האוכלוסיה של כדור הארץ בכל זאת גדלה.. כך שכל הזמן נוצרות נשמות חדשות. כך שנשאר לי את סיפור גן עדן וגהנום.. חשבתי לי, מה יקרה אם בגלל פחד ממוות בנאדם יהפוך לצדיק? מה יקרה לאותו בנאדם? הרי הוא לא יהיה בן אדם טוב יותר מתוך רצון להיות כזה, אלא מתוך פחד מהגהנום. אני דיי נבהלתי מכל העניין, הייתה לי הרגשה שאם איך שהו זה יכול להיות קיים, דרכי לגהנום מובטחת, תגידו כן תגידו לא, זה מה שחשבתי. אבל לא האמנתי בזה, פשוט היו לי ספיקות. הרי אם זה נכון, אז הבחור למעלה יודע, הוא יודע את הכוונות שלך, זה דיי מפחיד. ביום הזה שנודע לי על סוף העולם, הבנתי כמה שאני רוצה לחיות.. וכמה מפחיד זה לדעת את התאריך שבו אתה אמור למות, זה הרבה יותר מלמות סתם. רק כשאתה כשאתה יודע שהאדם שעומד מולך עומד למות אתה מקשיב לו, ולא סתם מחכה שיגיע תורך לדבר. באמת צריך להקשיב יותר לאנשים אחרים.

בגיחה (טיול שדה של יומיים) שהייתי בה אתמול היה חשוך. הגיחה הייתה ממש חרא, אבל היה אלמנט אחד שהציל את הגיחה, משו שלא ראיתי מאז הטיול לנגב. אני הלכתי לי לטייל לתוך החושך של היער, ולפתע הרמתי את הראש. ראיתי את הכוכבים, וואו, אני אוהב כוכבים. משם רואים אותם טוב, בערך אחריי 3-4 שעות סוף סוף מצאתי את העגלה הגדולה, אל תשאלו, זה סתם משו מזכרונות שלי. ולא, לא ישבתי וחיפשתי אותה 4 שעות, פשוט אחריי 4 שעות כשניסיתי שוב מצאתי אותה. באמת צריך את זה, עושה לי טוב לראות את הכוכבים ממקום חשוך, זה ממש יפה.

שמתי לב שבכיתה ט', כל הזמן התלוננתי כמה טוב היה בכיתה ח', וכמה שחרא עכשיו. עכשיו אני מתלונן כמה שטוב היה בכיתה ט', וכמה שחרא עכשיו. כך שניתן להפיק מכך לקח שאני סתם מתלונן כל הזמן כי אני חייב להתלונן על משהו. אני לא יודע אבל אולי אפילו כיתה ט' הייתה יותר טובה מכיתה ח'. אבל זה היה כל כך שונה. בכיתה ח' הכל היה מוגדר בתוך מסגרת מסויימת. מסגרת שנקראת טבנקין-גן בנים, ששם הייתי תמיד, הולך ליסוע, וכשנכבע האור אני הולך הבייתה, או יושב קצת.. כל יום הייתי נוסע לשם באותן התקוות וחוזר הבייתה באותן האכזבות. היום שלי היה נגמר בירידה מיד לבנים במהירות שאפשר לעקוף איתה מכונית, יורד לתחנה, ושם הייתי יושב ושומע לי מוזיקה.. אני שומע בדיוק את אותם שירים ברגע זה. מחכה לי לאוטובוס, והאוטובוס תמיד היה מגיע מאוחר. בהחלט נחמד היה לי, כי לא ידעתי משו אחר. כיתה ט' הייתה הרבה פחות מסגרת. לא הייתה שום מסגרת, פשוט עשיתי כל כך הרבה דברים, פתחתי עיניים להרבה אפשרויות נוספות. אני זוכר פעם אמרתי "וואו זו הייתה שנה כזאת ארוכה! כל יום התעוררתי ושוב הייתי בכיתה ח'!" ובדיוק ככה היה גם בכיתה ט'. כשאנחנו מסתכלים אחרוה, נראה לנו שהחיים שלנו חלפו בשניה, אבל כשאנחנו מסתכלים קדימה, נראה כאילו יש לנו עוד כל כך הרבה זמן לחיות.. בכיתה ט' הייתי בהמון מקומות חדשים, היה גן בנים, היה סינימטק, היה המוןן מפעל. הייתי חופשי כזה, עשיתי מה שרציתי, הייתי נשאר הרבה בחשמל. אני לא יכול להגיד שהחופש הגדול היה מי יודע מה.. אבל נגיד, השביתה הייתה פשוט מטורפת, פשוט היה כל כך כיף!

חח.. 2 בלילה עכשיו רק, אין אם מי לדבר במסן-אייסי, אני יושב פה ומעדכן בלוג, שומע לי שירים, אבל איכשהו לא כל כך משעמם לי. אני צריך למשוך את הפוסט הזה יותר, זה מעסיק אותי טוב.
אתם יודעים, ישבתי על זה הרבה, והגעתי למסכנה, אני חושב שאני יודע מה השיר האהוב עליי, עוד מכיתה ח' Plavebo-The Bitter End ואני רוצה גם לשים קישור קטן http://ru.youtube.com/watch?v=2KkarMNlTzY אז זה השיר, שמעו תגידו את דעתכם.
טוב נו, אני אפסיק את הפוסט כאן, אני סתם מדבר על שטויות, יהיו הרבה פוסטים, עכשיו יש לי מחשב.

אני חוזר על עצמי, החיים חוזרים על עצמם, כל פעם מחדש.

The day that never comes..
22,000!!!

ישן ישן הכל ישן, אני לא מצתלם מה אני אעשה?

אני מתחיל לראות שאני עובד קצת אחרת.



Good Charlotte-The chronicles of life and death

You come in cold
You're covered in blood
They're all so happy you've arrived
The doctor cuts your cord
He hands you to your mom
She sets you free into this life
And where do you go?
With no destination, no map to guide you
Wouldn’t you know
That it doesn’t matter, we all end up the same

These are the chronicles of life and death
And everything between
These are the stories of our lives as fictional as they may seem
You come in this world
And you go out just the same
Today could be the best day of your life

And money talks, in this world, that's what idiots will say
But you'll find out, that this world
Is just an idiot's parade
Before you go
You've got some questions, and you want answers
But now you're old, cold, covered in blood
Right back to where you started from

These are the chronicles of life and death
And everything between
These are the stories of our lives as fictional as they may seem
You come in this world
And you go out just the same
Today could be the worst day of your life

But these are the chronicles of life and death
And everything between
These are the stories of our lives as fictional as they may seem
You come in this world
And you go out just the same
Today could be the best day of
Today could be the worst day of
Today could be the last day of
Your life
It’s your life
Your life

נכתב על ידי Jiba , 24/9/2008 01:36  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



37,223

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJiba אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Jiba ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)