כינוי:
Jiba בן: 32 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
ציטוט שלי סרטים, שירים, תמונות, ציורים..
הבעת רגשות הכל... הבעת רצון למשהו שיקרה.. משהו שלא קרה אף פעם, או משהו
שקרה בעבר... כלום לא באמת ככה. מה שקרה, היה סתם
באותו רגע, ונראה קסום ויפה רק היום, כשמסתכלים על זה ומבינים איזה רגע
איבדת. מה שאף פעם לא קרה, סביר להניח שאף פעם לא יקרה. בסרטים הבמאי תמיד
מנסה להביע את החלום של הדבר שהוא רצה שיקרה, בחלק מהמקרים. הוא רוצה להראות
את החיים שלו בעבר, את מה שהוא הרגיש, אבל לא את מה שקרה באמת, את איך שזה נראה מבחוץ. או את החיים שהוא היה רוצה שיהיו לו, אך לא יהיו לו אף פעם. כלום בחיים לא
ככה, בדמיון שלנו אנחנו קסומים, יפים וגיבורים אבל בעולם שלנו אנחנו
חוזרים להיות חתיכות בשר. בחיים שלי אני אוכל להיזכר בהרבה רגעים שאוכל
להחשיב אותם לקסומים, כה, אפילו היו כאלה שנראו כאילו נלקחו מאיזה סרט טוב, אבל תמיד יש מה להוסיף,
תמיד אנשים מחפשים את השלמות, השלמות שלא קיימת, לא הייתה ולא תהיה. הדבר שאני הכי שונא, זה כשאנשים
קוראים את מה שאני כותב, רואים איך שאני מתנהג מהצד ולא חושבים לרגע שהם אפילו לא מכירים אותי. תנסו לרגע
להטיל ספק בכל המחשבות שלכם, להטיל ספק, לבדוק אם מה שאתם עושים, חושבים
באמת נכון, תופתעו לגלות הרבה דברים חדשים על עצמיכם.
זה קטע טפה ערוך של משהו שכתבתי לפני כמה חודשים, פשוט, עכשיו אני יודע, אני כל כך צודק.
וזה שיר, שיר שפשוט מראה את כל זה, בצורה זו או אחרת.
תקראו את זה, שווה, אם תבינו בכלל. תקשיבו לו, בחור חכם.
Placebo-Twenty Years
There are twenty years to go
and twenty ways to know
who will wear
who will wear the hat
There are twenty years to go
the best of all i hope
enjoy the ride
the medicine show
Thems the breaks
for we designer fakes
we need to concentrate on more than meets the eye
There are twenty years to go
the faithful and the low
the best of starts
the broken heart,the stone
There are twenty years to go
the punch drunk and the blow
the worst of starts
the mercy part,the phone
Thems the breaks
for we designer fakes
we need to concentrate on more than meets the eye
Thems the breaks
for we designer fakes
but it`s you i take 'cause you´re the truth, not I
There are twenty years to go
a golden age i know
but all will pass
will end too fast,you know
There are twenty years to go
and many friends i hope
though some may hold the rose
some hold the rope
that´s the end and that´s the start of it
that´s the whole and that´s the part of it
that´s the high and that´s the heart of it
that´s the long and that´s the short of it
that´s the best and that´s the test in it
that´s the doubt,the doubt,the trust in it
that´s the sight and that´s the sound of it
that´s the gift and that´s the trick in it
you´re the truth,not I
you´re the truth,not I
you´re the truth,not I
you´re the truth,not I אם מסתכלים על השיר מבחינת המילים שלו, זה השיר הכי יפה שפגשתי עד היום. זה פשוט מראה לכם שכל דבר בעולם הזה צריך את ההפך ממנו ופשוט ככה זה, שככל שהדברים טובים כך הם גם רעים. אבל אני יכול לדבר על השיר הזה שעות, אני אתן לכם להבין לבד.
אנשים, אם אתם קוראים בבלוג שלי ולא מגיבים, ואין לי שמץ של מושג שאתם קוראים פה. אני מכבד את זה. אבל בבקשה תגיבו רק פעם אחת פה בשביל שאני אדע על קיומכם, באמת חשוב לי, מספיק שתגידו את השם שלכם וזהו, לא חייב שתגיבו על מה שקראתם פה. סתם כי זו תמונה מגניבה  שבוע טוב!
| |
אז כל הערב הזה לא היה מוצלח במיוחד, בדרך הבייתה, בירידה, לבד, התמלאתי זעם שלא היה לי שנים. כל כך הרבה רוע התפרץ מתוכי, כאילו השטן עצמו שלט בי לרגע. כל כך הרבה גועל שיכולתי לעשות ולא עשיתי עבר לי בראש, ומה שמדהים היה שאני הצתערתי שלא עשיתי את זה.. אני לא סתם חוזר על עצמי, טינופת שכזאת לא הרגשתי כלפיי בנאדם כבר המון זמן. ואז ישר חשבתי, בחיים לא היה לי את הלב להגיד דברים כאלה.. אבל מה אם יום אחד הייתי מתעלם מהכל, ופשוט שופך את כל זה, כמה דמעות היו נשפכות במקביל.
עצרתי לי בגן המשחקים, לרגע התיישבתי ופשוט התחלתי לבכות, לבכות כמו ילד קטן, הדמעות התחילו לרדת להן, ואני לא בכיין. כאילו כל הזעם הזה התפרץ בתור דמעות החוצה בסוף היום. מה שהיה מוזר בכל העניין, הזעם שלי הופנה לבנאדם אחד אבל הבכי לבנאדם אחר לגמריי.. והצער, הצער הופנה אך ורק אליי. העצבים, העצבים הלכו לכל דבר שהיה סביבי. אני לא יודע מה כל זה היה קשור בכלל, ולמה נזכרתי בזה לעזעזאל? אולי בגלל התמונות, אולי בגלל השיר.
וכל החיים, כל החיים כנראה, יהיה חלק אחד חסר בי, חלק מהפאזל הגדול הזה שנקרא ג'יבה. וכמה שאני לא אנסה להשיג את החלק הזה, זה אף פעם לא ילך, ואתם יודעים למה? לרגע עצרתי, אני לא יודע לענות אפילו למה.. אין לי מושג למה, זה פשוט ככה זה.. אולי סתם עוד שיעור שהייתי צריך ללמוד. כמה שהייתי רוצה שזה יהיה יותר מזה.
חיבוק לעזעזאל זה היה חיבוק אני פשוט לא מאמין כמה שאני שונא את עצמי ברגע זה חתיכת הומו.מצתער על הפוסט הגרוע, מזמן לא פרקתי רגשות כאן, פעם באה יהיה פוסט טוב יותר. Well I guess I'm in the blacklist of every girl in town .
| |
כשיש כמות מסויימת של אוכל, שאם מחלקים אותה שווה בשווה, אף אחד לא נשאר רעב. הם היו חמישה, חמישה חברים, כל אחד היה שונה מהאחר, הצליח במשו קצת יותר במשו אחר קצת פחות. אחד מהם היה שמן, כן הוא היה שמן מאוד.. כל החיים הם אכלו את האוכל, חילקו הכל שווה בשווה, והכל הספיק לכולם. עד היום הזה. יום אחד הם התעוררו, והיה חסר חלק אחד במנה היומית שלהם, לאן הייתה יכולה היא להיעלם? אין אף אחד ב100 ק"מ הקרובים מסביבם, רק הם. הם ישבו וחשבו והבינו, שמישהו אכל חלק.. אבל מי זה היה יכול להיות? כולם הלחששו להם וריכלו מאחוריי הגב וכולם הסיתו את כולם שזה היה השמן.. ולמה הם החליטו ככה? כי הוא שמן כמובן, הוא בטח צריך יותר אוכל, אז הם הניחו שזה היה הוא. הם קיללו אותו, הרביצו לו והשפילו אותו. זכרו לו את זה עד סוף ימי חייו.
כל החיים הוא סבל מהגועל שלהם, מהשנאה הזאת, בליבו, הוא ידע שזה לא היה הוא, הוא בחיים לא היה גונב את האוכל, הוא ידע שהיה נוכל אחד, שהפליל אותו, בגלל שהוא היה שמן, בגלל שהוא מצא שעיר לעזעזאל להאשים אותו בכל.
גזענות
מילה חזקה לא? כולם מכירים אותה כבר.. איך לא.. אנחנו הרי גרים בישראל! שאגב נחשבת למדינה הכי גזענים בעולם. אז ישראל.. ישראל מדינה.. ישראל מדינה מדהימה האמת, כמה שאני מתלונן וכמה שאני מקלל וכמה שאני אומר שאני רוצה לעבור מכאן. בסך הכל מדינה מדהימה. וכן, עם אנשים מדהימים, אנשים חכמים, יותר מכל מקום אחר בעולם. כמובן שישר עולה מחשבה בראשכם "איזה אנשים חכמים!? כולם פה ערסים!" אבל יודעים מה? יש את זה בכל מקום! בכל מקום רק בשמות אחרים! חבר שלי אמר לי "הכניסה לישראל היא ליהודים בלבד!" זה מה שנכתב בחוקה הישראלית כשנוסדה לנו ארצנו הקטנה. חשבתי לעצמי, מה זה החרא הזה!? הרי בסוף יוצא שאנחנו יותר נאצים מהם! אבל אז הגיעה המחשבה השניה, הפחות פזיזה, חשבתי לעצמי, אם היו מכניסים לישראל את כולם, אני מניח שהיום, לא הייתה לנו מדינה. במהלך ההיסטוריה הרגו יהודים, אז למה שלא יהרגו היום? ואני חושב, שטוב שכך, טוב שהמדינה שלנו היא יהודית, לעזעזאל טוב שאנחנו יכולים ללכת למכולת לקנות חלב! הרי בגרמניה הנאצית, אפילו את זה לא יכולנו. ואתם יודעים למה? כי אנחנו יהודים. כי "רצחנו" את ישו, לפי מה שאומרים, אז כל החיים רודפים אותנו ומוצאים איך להאשים אותנו, אבל אני עוד אגיע לזה. דיברתי על ישראל, ב60 שנה, קמה אחת המדינות המתקדמות בעולם, מוקפת אויבים שהיו רוצים לחנוק אותנו בידיהם. אבל למרות הכל, למרות שהם הרבה יותר מאיתנו, הם יושבים בבית, רואים טלויזיה ומקנאים, כמה שהם מקנאים, בזה שהמדינה שלנו, הרבה יותר טובה משלהם, בזה שלמרות כל השנאה! למרות כל הרדיפות! כל המלחמות! וכל ההשפלות! אנחנו הצלחנו יותר מהם. באה לי מן מוזה כזאת, לכתוב את כל זה.. בגלל מה שאני רואה בטלויזיה, בגלל שאנחנו אשמים בזה שאנחנו מגנים על עצמינו. ואתם יודעים מה הכי הורג אותי? שהפלסטינאים אומרים בגאווה "מוות ליהודים" ויורים קסאמים בשביל להרוג אותנו, מתחמקים בלי עונש. וכשאנחנו מחזירים להם, "אנחנו הורגים אנשים חפים מפשע" כשאני שומע דברים כאלה, מזכיר לי את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וכל פעם שאני שומע דברים כאלה, לא בא לי לחיות בעולם הזה. אני משקר לעצמי, ואומר, לא יכול להיות.. אבל כשאני קורא בעיתון, ששורפים בתי כנסת בכל העולם, בגלל שיש מלחמה בישראל. כשלאף אחד לא אכפת מהפלסטינאים, שמצדם של כל העולם שימותו שיחנקו כולם ביחד, ותאמינו לי שלאף אחד לא אכפת. אבל כשמוצאים סיבה להאשים את ישראל, מנצלים אותה, ופתאום "מסכנים הפלסטינאים!" ובכל פעם כשאני רואה דברים כאלה, בא לי למות, למות, כי אולי בעולם הבא זה יהיה אחרת. מקווה שהבנתם את המשל הקטן שכתבתי למעלה.
פרץ רגשות מטורף תקף אותי אתמול.
| |
25,000
ומה שתמיד מצחיק אותי, זה שתמיד מגיע מצב שכולם עצובים, ורק אני יושב וצוחק ואין לי דאגות, אף פעם אין לי דאגות
ואני אוהב את זה :]
25,000!!!
| |
לדף הבא
דפים:
|