 כינוי:
Jiba בן: 32 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2011
אחרי לילה מלא בצחוקים ואלכוהול, ואחרי נסיעה מעצבנת באוטובוס, ירדתי בתחנה שלי וכבר היה כמעט 4 בבוקר. יצאתי מהאוטובוס והייתי לבוש מעיל וכובע וצעיף ולא אהבתי את איך שאני נראה אבל לא רציתי שיהיה לי קר אז אמרתי לא נורא. התחנה דיי רחוקה מהבית, יש הליכה לא קצרה. כל השיכרות והמצב רוח כבר עברו לי, אז נשארנו רק אני והדרך , שלא נהגה לספר לי בשורות טובות אף פעם, אהבה להזכיר לי שלמרות שהיה כיף היום, יש את הדברים האחרים, שהם כבר, לא כל כך כיפיים. אני לא אוהב לדבר איתה בגלל זה, כי נדירות הפעמים שהיא לא מתלוננת ואני שונא כשמתלוננים, בגלל זה אני מתלונן הרבה בצחוק, כי זה מצחיק אותי, אבל היא תמיד רצינית הדרך. ניסיתי לא לשמוע את הדרך אז הוצאתי את האמפי, שמתי אוזניות והדרך בחרה לי את השירים, גם שירים שמחים לרוב לא משמיעה לי הדרך בלילות קרים לבדי. אז הלכתי ושרתי ברחוב, שרתי חזק כי מה אכפת לי, מילא אף אחד לא שומע. אני לא שר יפה אבל אני עדיין אוהב לשיר. דרך שאמורה להימשך 20 דקות, הרגישה כמו 10 שעות, אז קשה היה פשוט ללכת ולשתוק בפנים, אני נאלצתי לדבר עם הדרך, שלא יהיה לי משעמם. אז הדרך סיפרה לי איך היה פעם, ושאלה אם אני מתגעגע, אמרתי שכן, ואז גם אני סיפרתי לה איך היה פעם. אני ממש אוהב להיזכר באיך שהיה פעם, זה כיף, אבל לא איתה, כי היא לא הייתה שם אפילו, ולמרות שהיא לא הייתה שם כשזה קרה, נראה שהיא מדברת על זה יותר מכולם. אני אוהב לדבר על זה עם חברים שהיו שם, אנשים שהיו עדים למה שקרה, בגלל זה אני ממש שונא כשקורה משהו מגניב ואין איתי אף אחד לצחוק על זה, לראות את זה או אפילו להיות עצוב בגלל זה והדרך לא נחשבת מבחינתי, אני לא מת עליה. אני זוכר איך פעם הלכנו רק אני והדרך וראינו חתול יושב על גדר ממש גבוהה עם פחית שימורים על הראש ומיילל, אני לא יודע איך הוא בכלל היה יכול להגיע לגובה הזה עם הפחית על הראש, והפחית לא יכלה להיות שם לפני כי היא הייתה נופלת, אני חושב שאיזה בן זונה שם אותו שם ככה. אז ניסיתי למשוך לו את הפחית מהראש בעדינות כי הייתי בטוח שהוא ישרוט אותי אבל הוא לא עשה את זה, הוא רק משך את הראש בחזרה, אז משכתי חזק יותר והיא יצאה, ואז הוא הסתכל עליי למשך שניה וקפץ משם. הרגשתי טוב עם עצמי והסתובבתי להמשיך ללכת. הסתובבתי וראיתי עשרה חתולים יושבים בצד השני של הכביש ומסתכלים עליי, זה היה מוזר, כמה חבל שאף אחד אחר לא נמצא איתי עכשיו אמרתי. אבל למרות הכל הדרך הייתה תמיד אותו דבר בערך, דיי ריקה, חתולים ליד הפחים, תנים חוצים את הכביש בבהלה, לפעמים אפילו חזירים! ולפעמים איזה מבוגר שיוצא לעשן באמצע הלילה שאני נורא מתעצבן עליו, כי הוא מסתכל עליי מוזר בגלל שאני הולך ושר, ואז אני נאלץ להנמיך את הקול, לא יודע למה אפילו, למה זה כל כך מביך? אבל אז נהיה לי לא נעים שאני כועס עליו, כי נראה שכל כך רע לו, פשוט באלי לבוא ולשאול אותו מה קרה, לנסות לעזור איכשהו. אחרי שכבר עברתי אותו בקצת, הפנתי את ראשי לדרך והבטתי לשמיים, ובאותו רגע ראיתי כוכב נופל, איך שמחתי! הלכתי וחשבתי איזו משאלה לבקש, ואז נזכרתי שבדיוק ראיתי את האיש הזה שכל כך רע לו, אתם מילא לא יודעים את מי ראיתי, אז לא אכפת לי לספר לכם שביקשתי שיהיה לו טוב, גם כל המצב הזה, שהסתכלתי עליו וריחמתי עליו ובדיוק נפל הכוכב הזה, לא הרגיש לי מבוזבז כל כך המשאלה הזאת בסוף. יוצא לי לראות המון כוכבים נופלים ואני תמיד מבקש מהם משאלות שאף פעם לא מתגשמות, אבל אני עדיין אוהב לבקש אותן. התחיל גשם, שמחתי דווקא, היה מתאים לי ככה, טפטוף נעים כזה שהלך והתחזק לו לגשם זלעפות אמיתי שהלך באלכסון וגרם לי להיכנס לאיזה בלוק, עמדתי דקה או שתיים והתחילו לכאוב לי הרגליים, אז התיישבתי על הריצפה, וישיבה על הריצפה הזכירה לי בדיחה שגרמה לי לצחוק בקול ככה לבד, לצחוק זה לא כמו לשיר, לא אכפת לי שישמעו אותי עושה את זה לבד. הגשם המשיך והמשיך וממש כעסתי על הדרך, שפשוט לא רצתה לתת לי לחזור הבייתה, רק רצתה להתלונן עוד ועוד, ואני לא הקשבתי לה, ואז הייתה מן שתיקה כזאת שצועקת אמת. עד שנשברתי, התחלתי גם להתלונן. סיפרתי לה על סבתא, על כמה שאהבתי אותה ועל כל החוויות שחווינו ביחד, שנורא עצוב לי שלא היו איתנו עוד אנשים שאני אוכל להיזכר איתם במה שהיינו עושים. סיפרתי להם איך זה קרה,מה קרה לפני ומה קרה אחריי. סיפרתי לה את כל הפרטים בצורה האינטימית ביותר, בלי שום בושה, כי לדרך אין עוד חברים, היא לא תספר לאיש. סיפרתי לה איך כל אחד הגיב, מי עזר ומי תמך, ומי סתם התגלה כמניאק. ועל כמה שכל מה שקרה היה לא צפוי כל כך. ושאלתי אותה האם באמת סבתא צופה בי עכשיו מלמעלה? ואז התחלתי לדבר בקול רם למקרה שהיא באמת צופה בי מלמעלה שגם היא תוכל לשמוע, דיברתי ודיברתי את כל הדברים שלא הספקתי לדבר לפני.ואז שתקתי. סיפרתי לה על זה שבודד לי ובדרך כלל אין לי למי לספר, סיפרתי לה גם על זה שחברה שלי נפרדה ממני למרות שעוד לא רציתי להיפרד וזה גרם לי להרגיש רע. ושלמרות הכל, זה יפה כי זה הכי הרבה שעד היום יצא לי להחזיק. והדרך אמרה לי את כל הדברים שבגללם זה יכול היה לקרות, וסיפרה לי שאין ביכולתי שום דבר לשנות ואולי זה הכל קארמה בכלל ומגיע לי. אז קמתי ואמרתי לה שאני שם זין על הכל ואני אתגבר ואמצא לי מישהי אחרת בקלות ושאני בכלל לא מרגיש בדידות, קמתי והתחלתי ללכת מהר הבייתה למרות הגשם. אני לא יודע לשים זין על הכל אולי רק על חלק, אבל אני עדיין אוהב להגיד שכן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
