 כינוי:
Jiba בן: 32 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
לאחרונה תוקפת אותי ההרגשה הזאת יותר ויותר, בערך כל יום, כאילו כל יום אני עושה משהו כזה.. אני כל יום מתאר לעצמי, שמישהו צופה במהלכים שלי דרך העיניים שלי, מרגיש את התחושות שלי, שומע כל צליל שאני שומע.. ממש כל יום, אתמול בדרך הבייתה, ירדתי כל כך מהר, אני חושב שנסעתי יותר מהר ממה שנסעתי ביום כיפור אפילו, רציתי להרגיש את המהירות, פשוט לתת לגלגלים להסתובב להם, ואני, אני עומד יציב, מדיי פעם עושה לי כמה פניות, נוסע בזיגזגים במהירות מטורפת, מרגיש כמו לגלוש. ובאותו רגע, נראה לי שמעולם לא רציתי שמישהו יראה את מה שאני ראיתי אז כמו שרציתי באותו רגע. מה רציני זה לא קורה לאף אחד? אני דיי בטוח שזה קורה לעוד המון אנשים..
ואין אפילו מה לכתוב, הפוסט הקודם היה ממש מוזה של כמה ימים, עד שתיקנתי את המחשב וכתבתי הכל. ועכשיו, עכשיו אני כותב סתם, כי מתחשק לי לכתוב, אך אין לי שום מוזה, אני לא יודע על מה לכתוב. התחלתי לכתוב על דברים שאני מרגיש, פעם הייתי כותב על הדעות שלי, אבל עכשיו אני סתם כותב על הרגשות שלי, שגם עליהן אני רושם במטאפורות שרק אני אבין, ואני באמת לא חושב שזה יעניין מישהו בכלל. ותאכלס, ברוב הפעמים, שאני באמת חולק את מה שאני מרגיש עם מישהו, כי אני בטוח שהוא יעודד אותי. אני אומר לו הכל, ומה שיש לו להגיד לי זה שהוא מכיר את ההרגשה, ואז מתחיל לספר לי על הבעיות שלו... מה אני אמור להפיק מכך? אף אחד לא באמת מקשיב לאף אחד, ולאף אחד לא באמת אכפת מה החבר שלו מרגיש. אני שם לב שגם אני עושה את זה לפעמים, בסך הכל אנחנו אנשים, זה טיבעי שנהיה שקועים בעצמנו. אבל אני מנסה לעצור את עצמי כשאני מתחיל, ומנסה להקשיב לאחרים ולנסות לעזור להם. וכך יוצא, שאני רק שומע ושומע עוד ועוד בעיות, וכל אחד מרגיש חרא, ואני מעודד ומנסה לעזור, ובכל פעם שאני שומע בעיות של אחרים אני לא יכול להביע את שלי, כי זה לא בדיוק יעזור להם. ואני, אני מסתדר, התרגלתי כבר,אז לא יצא לי בכלל להביע רגשות כלשהן. אז מה נשאר לי לעשות? "לשתות לעשן ולחשוב, אין עוד דרך חזרה." ואם מישהי חושבת שאני בוכה עליה בלילות, היא טועה. לא, אפילו לא פעם אחת. התרגלתי כבר חחח, החיים שלי לימדו אותי על החרא הזה המון, אך אני ממשיך לחזור על טעויות עדיין. ולפעמים אני סתם יושב וחושב על זה, כמה שהכל חרא, ומתחיל לצחוק, לצחוק בקול רם, צחוק מתגלגל ואמיתי ותמיד יודע, שהיה יכול להיות גרוע יותר.
So you don't know where you're going
But you want to talk
And you feel like you're going where you've been before
You'll tell anyone who will listen but you feel ignored
Nothing's really making any sense at all
Let's talk 
| |
אז הם היו 2, כן בסך הכל 2, 2 ולא יותר, אני חושב. תמיד תמיד הלכו ביחד, לא יודע אם הם חיבבו אחד את השני במיוחד, אבל לפי מה שאני ראיתי, היו ניגודים מוחלטים הם, זה גרם להם סוג של איזון, עזרו הם אחד לשני כשהאחד הרגיש לא טוב, אבל הרבה פעמים רבו.
אחד היה רגיש, לא יותר מדיי רגיש, אבל רגיש מאוד לעומת חברו, שהיה גבר גבר כזה, אחד ששם זין, שיודע לשים זין כמו שצריך, שלא באמת אכפת לו מכל הדברים שנקראים רגשות, והוא יודע הכל. הרגיש הרבה להרגיש רע, בדרך כלל הרגיש רע, אך למרות הכל, גם הוא לא היה טיפש, לפעמים אפילו אהב להיות עצוב, אף אחד לא אוהב להיות עצוב, אבל הוא יודע יותר, הוא יודע יותר מכולם, הוא יודע שזה בסך הכל רגש, ומרגשות, הוא נהנה מכל. אחד תמיד הביט קדימה, והבין שבסוף יהיה טוב אבל השני הצליח להביט אך ורק אחורה. אני חושב שהם הלכו גב אל גב, תמיד, וכל אחד סיפר לשני מה הוא רואה.לפעמים הם לא האמינו זה לזה. בגלל שהיו תמיד ביחד, לאף אחד מהם לא הלך במיוחד עם בנות. תמיד כשהוא ניסה, והיה ממש קרוב, לשני כבר נמאס ואמר, נשבר לי מזה, אנחנו הולכים, והוא לא הצליח להתנגד משום מה.. כל חייהם, תמיד היו קרובים מילימטר מהמטרה, ובסוף נסוגו. זה היה נראה לי תמיד כל כך טיפשי מהצד, אבל כל פעם ששאלתי אותם, הם התעלמו, ניסיתי לשאול אנשים אחרים, מה יהיה איתם בסופו של דבר? כל אחד טען אחרת, אך בסופו של דבר, כולם אמרו דברים דומים, כולם אמרו שיום אחד יהיה בסדר, שיום יבוא והם ישיגו את מטרתם. אחד האמין בניסים, באלוהים הוא האמין, והשני היה ריאליסט מוחלט, למרות שהרגיש צדק רבות, השני אף פעם לא הקשיב לו, ותמיד אמר "זה סתם עוד צירוף מקרים.."
אני זוכר את הפעם ההיא, בחופש הגדול בין כיתה ח' ל-ט', ברוסיה, אני ראיתי אותם מהצד, מסתכלים על אותה חומה.. אותו שיר התנגן בראש, ספוגים זיעה, וכמעט מוכנים לוותר... לפתע האחד אמר "הפעם, זה בשבילך.." ובאותו הרגע, השני לקח את הפיקוד, תפס את הסקייט, הסתער אל החומה בטירוף, וקפץ את הOLLIE הכי ענק שעשה איי פעם, הוא עבר את החומה ושמע את כל האנשים בפארק מוחאים לו כפיים..
אבל זה רק מקרה אחד, אבל השני תמיד אמר שזה בגלל שהוא טוב, ולא בגלל כח שמיימי כל שהו..
שניהם אהבו את הלילה, עשה להם טוב הלילה, לילה של יום שישי, לילה של חופש, בלי מגבלות, חוץ מהבוקר, שתמיד הגיע מוקדם מדיי... אחד תמיד רצה מישהי בלילה, אבל השני, לא היה אכפת לו כל כך, או שהיה אכפת לו, אך ידע להסתיר את זה יפה. הוא היה יכול לשבת עם חברים שעות ורק להעביר צחוקים או פשוט לשבת ולדבר על החיים, תלוי באווירה.. כל הלילה.
כל הדברים האלה, כל ההפכים ולפעמים אפילו ההסכמות היחידות, תמיד יענו לך על השאלה, למה הוא מגיע מתי שהוא רוצה, בהפתעה מוחלטת, לפעמים חזק ולפעמים שברירי ורגיש.
מה יהיה עם השניים? אני אצתרך לחיות ולראות, אני יודע שאף אחד לא יוכל לתת לי תשובה, אך אמשיך לשאול, סתם כי זה עוזר לי להחליט.
סיפור שלם כתבתי לכם פה, שסביר להניח שלא תבינו כלום ממנו, אני לא מאשים,
אבל בכל זאת, תגיבו, לפחות על ההשקעה P:
| |
yea you told me already...
accept your fate.. just fucking accept it already
skate it off
drink it off
fuck it off
again and again
| |
Fort Minor-Where'd You Go?
Where'd you go?
I miss you so,
Seems like it's been forever,
That you've been gone.
She said "Some days I feel like shit,
Some days I wanna quit, and just be normal for a bit,"
I don't understand why you have to always be gone,
I get along but the trips always feel so long,
And, I find myself trying to stay by the phone,
'Cause your voice always helps me to not feel so alone,
But I feel like an idiot, workin' my day around the call,
But when I pick up I don't have much to say,
So, I want you to know it's a little fucked up,
That I'm stuck here waitin', at times debatin',
Tellin' you that I've had it with you and your career,
Me and the rest of the family here singing "Where'd you go?"
please come back home
You know the place where you used to live,
Used to barbecue up burgers and ribs,
Used to have a little party every Halloween with candy by the pile,
But now, you only stop by every once and a while,
Shit, I find myself just fillin' my time,
With anything to keep the thought of you from my mind,
I'm doin' fine, I plan to keep it that way,
You can call me if you find that you have something to say,
And I'll tell you, I want you to know it's a little fucked up,
That I'm stuck here waitin', at times debatin',
Tellin' you that I've had it with you and your career,
Me and the rest of the family here singing "Where'd you go?"
I miss you so,
Seems like it's been forever,
That you've been gone.
Where'd you go?
I miss you so,
Seems like it's been forever,
That you've been gone,
Please come back home...
I want you to know it's a little fucked up,
That I'm stuck here waitin', no longer debatin',
Tired of sittin' and hatin' and makin' these excuses,
For why you're not around, and feeling so useless,
It seems one thing has been true all along,
You don't really know what you've got 'til it's gone,
I guess I've had it with you and your career,
When you come back I won't be here and you can sing it
Where'd you go?
I miss you so,
Seems like it's been forever,
That you've been gone.
Where'd you go?
I miss you so,
Seems like it's been forever,
That you've been gone,
Please come back home...
Please come back home...
Please come back home...
Please come back home...
Please come back home...
This song is really talking to me...
| |
שלום,
אני נימצא בבית של שלי ויש פה עברית וזה, כי המחשב שלי שוב לא עובד, אז חשבתי לנצל את ההזדמנות לעדכן, כי דיי רציתי, הייתה מוזה, עכשיו קצת פחות, אבל בכל זאת.
הרגשה מוזרה תקפה אותי לפני יומיים, בדרכי הבייתה.
הכל היה אפל ורטוב, היה גשם בכל זאת, ואני הולך לי מהתחנה את ה300 מטר שלי הבייתה ולפתע משהו גרם לי לעצור, עצרתי לרגע והרמתי את הראש, אולי לראות אם יש עננים, אני כבר לא זוכר, על גדר של קצת יותר מ2 מטר יושב עורב שחור וגדול, בהתחלה נבהלתי, הסתכלתי שוב וראיתי שזה חתול שחור שנתקעה לו קופסת שימורים על הראש. זה היה מראה מעורר רחמים, איך הוא יושב לו שם למעלה, על גדר בעובי של כמה סנטימטרים, והוא לא רואה כלום, הוא לא היה יכול לעלות לשם לבד... כנראה שמישהו שם אותו שם.. והוא פשוט ישב שם ורעד. חשבתי שהוא ישרוט אותי, טוב נו, ישרוט אז ישרוט.. טיפסתי על הגדר ונגעתי בו, הוא לא הגיב משו מיוחד, ניסיתי להוריד את הפחית מראשו, אך לא הצלחתי, פחדתי להכאיב לו, ואז ניסיתי למשוך חזק יותר והחתול משך לצד שלו ועזר לי לשחרר אותו עד שהפחית יצאה. החתול הסתכל עליי לרגע וברח. אני מסתובב כדיי להמשיך בדרכי הבייתה ורואה בערך 10 חתולים יושבים מעבר לכביש ומסתכלים עליי כאילו סוגדים לי... הרגשתי גאה בעצמי.
ורק בלילה אני רגשן כזה... אלה מן אנרגיות כאלה שקיימות רק בלילה או משהו, אוירה יפה שכזאת. אני אוהב שהכל אפל ואפור, מסתורי כזה, זה הופך את הכל להרבה יותר מעניין. אני כל כך אוהב את החורף, ולווא דווקא בגלל הגשם, הגשם נחמד והכל, אבל אני אוהב את החורף בגלל שקר, לא. אני אוהב את הסתיו יותר מהחורף, כי עדיין לא קר במיוחד אבל קריר בכל זאת, ובתקופת הסתיו הימים מתחילים להיתקצר, כמה שאני אוהב את זה.
טיפה מעצבן שאני מוצא את עצמי מוחק כל פעם מחדש את מה שאני רוצה להגיד, מפני שאי אפשר להגיד הרבה דברים, כי תמיד רוצים שרק אנשים מסויימים ידעו, ולא כל השאר, ורוצים שאותם אנשים כבר יגלו לבד, יגלו את זה כאן, כאילו שבכלל לא התכוונו לומר זאת להם, והם גילו את זה בעצמם..
ובנימה זו, לא עשיתי פוסט תמונות של ממש מכיתה ח' בערך חחחחחחח, אז הנה בבקשה, יום מהנה בביתה של שלי, כרמי הצלם הפלצן צילם!
אני לא אחד שבא והולך.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
