 כינוי:
Jiba בן: 32 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2009
אז מה חבר'ה, לא הייתי כאן כבר הרבה זמן, אז הגיע הזמן לספר סיפורים ולדבר שטויות!
צ'רלי תמיד היה בחור דיי צנוע, אתם יודעים, לפני שכל העניין הזה התחיל. דווקא לא הלך לו במיוחד עם בנות אז, בלימודים גם לפני זה לא הלך לו כי תמיד היה דיי עצלן. הבעיה היא שתמיד ניסה ליזום דברים אך גילה מאוחר מדיי שהיעוד שלו הוא לא ליזום, הוא בסך הכל צריך לחכות..
אז בהתחלה תמיד ניסה ולא הלך לו והוא ניסה וניסה, ולא, עדיין לא הלך. הוא לא הבין למה, חשב שזה בגלל שהוא פחדן, או אולי לא מנוסה? לפניי שנתיים זה היה, אולי טיפה יותר, הפעם הבין הוא, שלא יהיה יותר מזה. זה המקסימום שהלב שלו יוכל להכיל איי פעם, כמובן שכלום לא ידוע, או אולי זה סתם כי אובססיבי היה. אבל אותה ילדה, וואו, הייתה שיא חלומותיו, לא ראה מישי יפה ממנה.. וגם, אתם יודעים, יופי זה רק גורם ראשוני, בהתחלה חשב שהיא סתם עוד אחת. למד להכיר אותה לאט לאט, והשיחות, השיחות פשוט זרמו כמו נהר שלא שקט לרגע. לא יודע, אולי זה גם מה שהיא חשבה עליו ככה.. אבל צ'רלי, צ'רלי עשה הרבה פאשלות, תמיד, בכלל היה דיי מגושם היה נופל הרבה. לא יודע אם זה קשור בכלל. לא יכל לעשות הוא את הצעד הראשון וכל כך רצה לעשות אותו, אני חושב שהיא הרגישה בדיוק אותו דבר, כי היא ממש כמוהו, בצורה מוזרה. אני חושב שהיה יכול להיות ביניהם משהו יפה, צירוף מנצח כזה, שלא רואים כל יום ואפילו לא כל שנה..
אבל הכל רק התדרדר והתדרדר להם, הוא היה חסר נסיון ולא יכל ליזום דבר אבל מצד שני גם היא לא יכלה ליזום דבר... כי בכלל לא כל בנאדם יכול ליזום משהו. זה התחיל להגיע למצבים בלתי נסבלים, עד שבסוף זה נגמר, היא חתכה את זה. מאוכזב היה כל כך הילד, מאוכזב בעיקר מהעובדה שהוא צפה זאת מראש, אך ניסה למשוך את זה עוד ועוד, בגלל שפשוט לא יכל להסתכל לאמת בעיניים..
אבל עכשיו אני רואה אותו, והוא דווקא הסתדר, הסתדר מצויין אפילו. ומדיי פעם זה מתפרץ לו, הוא שופך לי את כל הצער שלו. ואתם יודעים מה הכי עצוב לי בכל הסיפור הזה? בעוד 50 שנה, כשהוא ישב עם חברו אחריי משחק שש-בש, הוא יזכור אותה, וכאשר יזכיר אותה, יעלו לו דמעות בעיניים. בעוד היא, אפילו לא תזכור את שמו.
ובכל הסיפורים שלי אני רק חוזר עוד ועוד אחורה, כאילו שהתחלתי מהסוף, וחזרתי להתחלה, ההתחלה רחוקה יותר מכאן..
לא הוא וברור שלא אני לא מבינים למה מגיע לה כבוד שכזה..מזל? אולי.. צירוף של סיטואציות של הזמן הנכון במקום הנכון... אבל למה מכל הסיפורים על הטעויות של צ'רלי, שאני כל כך מנסה להימנע מהן.. אני חוזר ומועד באותם מקומות?
בא לי להמליץ לכם על שיר, קוראים לו The Fallen Interlude
שיר ללילה.
http://www.youtube.com/watch?v=glBDrSigNJo
וזה סתם מילים שממש אהבתי Good Charlotte- The day that I die
One day I woke up
I woke up knowing
Today is the day
I will die
Cashdogg was barking
Went to the park and enjoyed it one last time
I called my mother, told her I loved her
And I begged her not to cry
I wrote a letter
I said I'd miss her
And I signed that Goodbye
You know the happiest day of my life
I swear the happiest day of my life
Is the day that I die
Can you feel the cold tonight (the day that I die)
It sets in, but it's alright (the day that I die)
Darkness falls, I'm letting go (the day that I die)
All alone but I feel fine
We took a drive and we drove through D.C.
To see the places we lived, long conversations
We talked of old friends and all the things that we did
The summer nights
Drunken fights
Mistakes we made
Did we live it right
You know the happiest day of my life
I swear the happiest day of my life
Is the day that I die
Can you feel the cold tonight? (the day that I die)
It sets in, but it's alright (the day that I die)
Darkness falls, I'm letting go (the day that I die)
All alone but I feel just fine
You know the happiest day of my life
I know the happiest day of my life
I swear the happiest day of my life
Is the day that I die
Can you feel the cold tonight? (the day that I die)
It sets in, but it's alright (the day that I die)
Darkness falls, I'm letting go (the day that I die)
All alone but I feel fine
Did I live it right, I hope I lived it right, (the day that I die)
Did I live it right? (the day that I die)
Did I live it right, I hope I lived it right, (the day that I die)
I know I lived it right
Philosophy is Dead
| |
"זה הדבר שהייתי צריך לדעת?"
"לא," ענה האלכימאי. "מה שאתה צריך לדעת הוא זה: לפני שחלומך מתגשם, נשמת העולם בוחנת את כל מה שלמדת לאורך הדרך. היא עושה זאת לא מתוך רשעות, אלא כדיי שתוכל, יחד עם החלום, להתנסות גם בהתמודדות ובניצחון. זה הרגע שרוב האנשים נכנעים. זה הרגע ש'מתים מצמא בדיוק כשהדקלים מופיעים על קו האופק', כפי שאומרים בשפת המדבר.
כל חיפוש נפתח תמיד במזל של מתחילים. וכל חיפוש מסתיים במבחן למנצח."
האלכימאי\ פאולו קואלו
סתם, כי אהבתי את מה שהוא אמר
| |
צ'רלי אף פעם לא הבין מה הוא רוצה מעצמו! לא ידע מה הוא עושה בכלל, רק ידע שהוא עושה את מה שהוא רוצה לעשות את מה שהוא הכי אוהב לעשות. דבר זה תמיד הכניס אותו לצרות ולסיבוכים שלא ידע איך לצאת מהם.. היה יכול בקלות להבריז לאנשים סתם כי פתאום לא התחשק לו, זה בגללש שהוא התרגל לחיות ככה פשוט, אתה יודע, לזרום.. לזרום כמו הרוח.. הגיע למן תודעה כזאת שהוא עושה מה שהוא רוצה, ומאז שהחליט ככה, לא יכול להפסיק. הבעיה אצל הבחור הייתה גם שהוא תמיד הבין טעויות הרבה אחריי שביצע אותן, אך למרות הכל הוא לא באמת הצתער עליהן, הוא לא מצתער על כלום.
בכלל, כל החיים שלו נראו כמו טיל שממריא לכוכבם, הטיל עף למעלה במהירות האור, ונופלים ממנו כל המנועים בדרך כדיי לאבד משקל, עד שבסוף מגיעה לירח, חללית קטנטנה... אבל מצליחה בסוף, כן היא מצליחה.
בלימודים הצליח רק במקצועות שלא היה צריך ללמוד הרבה בשבילם, אתם יודעים אנגלית מתמטיקה וכאלה.. למשל היה דיי גרוע בהיסטוריה מהסיבה הפשוטה שהיה עצלן מדיי בשביל ללמוד לפני מבחנים.
גם אתם יודעים, כל זה היה נראה לו כל כך פטתי.. זה לא באמת עניין אותו, היה יכול לבלות את הזמן שלו בדברים אחרים, דברים שהיה נהנה מהם.
גם עם בנות היה מתנהג ברשלנות כזאת, כי פשוט ככה הוא היה או שזה סתם בגלל שזה מה שהוא הכניס לעצמו לראש אז...בכלל קשה לדבר על זה עכשיו, כאילו, הלך לו טוב בהתחלה והכל, אבל בסוף תמיד היה משו רע קורה, לא בהכרך רע, היה כל יום עם מישהי אחרת, ממש ככה, ככה אהב את זה, ותמיד אמר "עם הזמן זה רק מאבד את הטעם..." באמת שזה היה מוזר מה שהיה קורה איתו היו לו מצבי רוח כמו של חולה נפש יום אחד הוא רצה דבר אחד יום שני דבר אחר.
איי לא יודע.. קשה לי לדבר עליו היום. דיי קשה, לא שמעתי ממנו כבר חצי שנה, פשוט נעלם, הלך לחפש את גורלו..
החלטתי שאני לא לומד ממנו..
| |
"עת לאכול, ועת ללכת"זה מסוג הדברים שלמד הנער במדבר, אבל השאלה היא אם החיים ארוכים מספיק בשביל לחכות, כי אפשר לחכות ולחכות, אבל לך תדע מתי יעודו יגיע. אבל בנאדם אחר אמר לי שההחלטות הכי חשובות בחיים שלי, לא יהיו ההחלטות שלי בכלל וכל מה שאני צריך לעשות זה לחכות.. אבל לחכות זה דיי קשה, כי אני לא בנאדם סבלני. אני מנסה להתעלות על עצמי אבל לפעמים פשוט קשה לי ואני מתפרץ. הקטע על הגומיה, בעצם מתאר את כל מערכות היחסים בעולם, ככה הן בנויות, בין אם זה זוגיות ובין אם זה חברים ואפילו בין אם זה בין משו שעומד להפוך לזוגיות. חברים הכי טובים, זה אנשים שנשארים איתך תמיד, אף פעם אין לך בעיה לעקוץ אותם או לצחוק עליהם עד גבול הטעם הטוב. אבל לפעמים יש את הילד בחבורה שלא בא לך לצחוק עליו ואתה לא בדיוק יכול לעקוץ אותו. בגלל שאתה מרגיש ממנו משהו שדוחה אותך מלעשות זאת, עכשיו זה, לא חבר שלך. או שאתה עוד לא התרגלת אליו או שפשוט אין כימיה.זוגיות, אתם יודעים זה כבר הרבה יותר מסובך, כי החברים תמיד יאהבו אותך, אתה לא יכול להיפרד מהם אבל מהחברה כן, אתה תמיד יכול למצוא אחת אחרת, חברים הרבה יותר קשה לרכוש.זה תמיד מגיע למצב שצד אחד מנסה לגרום לצד השני להיות מרוצה ממנו, וכשהצד השני מגלה נקודה חלשה הוא לוחץ עליה.. בכל פעם כשצד אחד פוגע בצד השני, הצד השני נפגע, וכועס על הפוגע, הפוגע מבקש סליחה והפעם הפגוע הוא זה שלוחץ על הנקודה החלשה, הוא ימרר אותו כל עוד הוא יכול.. וכשהשני יוותר, הנפגע יצתער על כך שלא סלח לו לפני כן.זה קורה המון, ואני מנסה לא להיכנע לזה, לא לנטור טינה לגביי דברים כאלה, להיות יותר סלחן, כי אם מושכים את הגומיה חזק מדיי, היא נקרעת. אבל בלי זה אי אפשר, ובלי זה, אף מערכת יחסים לא תחזיק מעמד, חייבים את האקשן. זה מה שאנחנו מחפשים, דיי מוזר האמת.. בגלל זה אנחנו אוהבים הפכים, כדיי שתמיד יהיה על מה להתווכח, כדיי שהצד השני ישלים אותך. אני גם מזהה בזוגיות כאשר אני נמצא בה, אני מזהה כשמנסים ללחוץ על הנקודה החלשה שלי, אני מזהה את זה באותו הרגע, אבל אני ממשיך בשלי כי אני יודע שאין לחי מה להפסיד ולא כל כך אכפת לי לצאת מושפל, ולרוב אני הבוגר בינינו. הרי לשים זין, תמיד מעלה לך את הסיכויים, אבל זה סיכון שקשה לקחת, ומי כמוני יודע, אבל גם להמשיך לנסות זה סיכון לדחיה. אז מה בעצם צריך לעשות? אין לי מושג.. ללכת לפי מה שהתת מודע אומר לך או משהו, לחכות לאותות מסויימים, הרבה קורה לי שאני רואה משהו קורה ואני רואה בזה יותר ממה שזה באמת, מנסה להסתכל בין השורות, לא להסתכל עם העיניים לרגע, להסתכל עם קצת יותר מזה. אבל מי יודע, אולי הכל בולשיט, ואולי זה צירוף מקרים שהדלת נתרקה ברגע ששאלתי את השאלה..
לא היה לך מה להגיד על זה, זה רק מעיד על זה שאכפת לך. 26,000!!!
| |
אז יש גומיה, גומיה גמישה, ומשני הצדדים עומדים שני כוחות שמושכים את הגומיה, בהתחלה השמאלי. עם המשיכה הימני נמשך לכיוון השמאלי, ואחר כך גם הימני מושך וקורה אותו הסיפור. יום אחד הגומיה תיקרע, כי עם כל משיכה כזאת הקרע גדל וגדל, וזה יכול להימשך שנים, זה רק תלוי בכח המשיכה של שני הצדדים..
אם רק היו מבינים הם שאם שניהם ימשכו קצת, רק קצת בו זמנית, הם יעמדו במקום, ויישארו כך לנצח, הגומיה לא הייתה נקרעת...
אבל בכל פעם, כל כיוון ינסה להראות יותר כח, שהוא חזק יותר, ואף אחד לא יחליט להיות הבוגר בין השניים, זה אבוד.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
