כבר אין לי מה לומר
הכל נהיה אותו דבר
אין למי לספר ואין למי לשפוך
על אף אחד כבר לא יכול לסמוך
כל כך הייתי רוצה את המצב להפוך
כבר נמאס לי על אותו החרא לדרוך
זה יותר ממשעמם זה כבר צפוי
הזמן עושה אותי פסימי ודהוי
זה כבר לא נקרא לשמור בלב, זה נקרא לחיות
אני לא זוכר איך זה להתלונן על בעיות
והן לא נעלמות
החרא בא בצרורות
למה שום דבר לא בא בטוב
ולמה אי אפשר פה בשמות לנקוב
זה מרגיש כאילו אין כבר אנשים
הרחובות הומים
בפרצופים רעים
מוחות חמדנים
כולם משתגעים, בכל מקום אלימות
אכזריות חמדנות
הם בכלל לא מבינים
כמה נזק הם עושים
זה מפחיד אותי לראות
את כמות הזיהום שהם מסוגלים לפלוט
אין שום בעיה להיות נחמד כשצריך
הרי בכל ספריה לצביעות יש מדריך
המוח מתקתק רווחים והפסדים
כבר בכלל לא משנה על כמה אנשים בדרך דורכים
והקבצן בפינה
צריך להאכיל משפחה
לשלם שכר דירה
אנשים אפילו לא מסתכלים
נראה להם ברור מאליו שעל פניו הם חולפים
אם רק אני רואה זאת, זה מוזר
זה רק מדגיש עד כמה העולם מכוער
למה נופל עליי כל כך הרבה חרא במכה
אלוהים אם עשיתי משהו רע
סליחה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Jiba
