שאאאאלום!!!
איזה כופרת אני,נכנסת ביום כיפור לעדכן בבלוג,אבל נורא משעמם ואין מה לעשות.
אז יום כיפור...דווקא די משעשע,טוב תכלס זה בכלל לא אמור להיות יום עצוב.
זה היה אמור להיות יום אחר לחלוטין,כלומר בכלל הייתי צריכה להיות עכשיו עם יאנה(המדהימה ברמות) בחולון אצל ויקה.אבל מה לעשות שאני ואמא שלי לא הולכות מספיק מהר מבית קברות לתחנת רכבת(וגם אין לכם מושג שהיינו צריכות לעבור ברגל בין בתים של ערבים והיה די חם)
אז בסופו של דבר אני ויאנה לא הספקנו לרכבת האחרונה לת"א ונשארנו בגני אביב.
בערב,הייתה לי חתיכת חוויה,ניסיתי לרכב על אופניים,ואתם יודעים איך בלמתי?...אם הבלמים אתם חושבים?..לעע בשביל מה?יש הרי מכונית חונה שנראית מקום די נוח לעצירה.כן,ממש ככה נכנסתי במכונית חונה כשיאנה המדהימה צועקת "מה את עושה??בשביל מה יש בלמים??"
ולי זה היה נראה שתהיה עצירה רכה וחלקה,ורק חשבתי "הלוואי שלא אתהפך".
מה נראה לכם שהצלחתי לנסוע לבד בלי שיאנה תרוץ מאחורי ותצעק "אל תצעקי!!!!!!!" אז לא,לא למדתי לרכב על אופניים,כנראה יש לי פובית אופניים.
אז טוב,לא נורא,יש לי גם רולר^^.
מה אתם חושבים שנכנענו והלכו לישון?לעעע הה לנו מופע בידור של ילדה מקסימה בת 3 שניסתה לברר אם יש לי תחתונים,"דיאנה,אה יו טיבה יסט טרוסיקי?".והיא גם די התלהבה מהעגיל בלשון שלי,אמרה שגם תעשה כשתגדל."דיאנה,אה פגשי אי שיו ראז יאזיק".
יש לנו סירטון די מצחיק איתה רק שאת הסיסמה ליוטוב אני לא זוכרת,אז אולי בהזדמנות.
מאוחר יותר,שמענו את ה-משפט של יום כיפור שצחקנו עליו די הרבה:
למישהו שנמצא 3 מטר ממני "מה לא אומרים שלום?"
והתשובה "אני צם",חיוך מגוחך.
אוקיי,התפקענו מצחוק כי לא הבנו איפה הוא רואה אוכל,עד כמה שאני זוכרת לא פתחנו פיקניק באמצע החנייה.
בסופו של דבר,החזרנו את הילדה הקפואה הבייתה,שנרדמה בבית על האסלה(רציני!).
וראיתי איך משכונה רועשת ומלא באנשים היא הופכת לריקה ודי מפחידה,שכונת רפאים שכזאת.
אז שיהיה לכם שבוע מקסים,מלא באופטימיות ושמחת חיים,ותמיד תראו את חצי הכוס המלאה!~
וכנסו לבלוג הכי מדהימה בישרא-פה.
לסיום,תמונה חמודה מהחדר של יאנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
DianA____*
