חח והינה גמני כותבת פוסט על זה :|

אז השביתה נגמרה. שיט!

מחר חוזרים ללמוד, מה זה אין לי כוח.

כאילו כן אני יודעת שככה צריך, בגרויות בלה בלה.

אבל היה לי טוב בשביתה הזאת,

עד כמה שחלק ממנה ישבתי בדיכאון מפחיד ברמות,

שאנשים כבר התחילו לחשוב שאני צריכה עזרה מקצועית,

אבל בכל זאת.

גם אם היו דברים פחות נחמדים, זה עדיין עדיף לי על בצפר.

גם שאני נורא השתנתי בתוקה הזאת של השביתה.

השינוי התחיל עוד לפני, אבל בזמן השביתה הוא התחיל להתבלט הרבה יותר.

התחלתי להיות יותר פתוחה לאנשים,

אני עומדת על שלי בריבים עם ההורים, זה מעצבן, אבל אני חייבת להשיג את שלי,

ולהמשיך לחנך אות אחרת לא נגיע לשומקום!

התחלתי להתנהג שונה, פשוט ככה, ולדעתי זה דווקא טוב,

אני פחות שקטה, עוד יותר מחורפנת, יותר מראה את הצד הקומי שלי ליותר אנשים,

אני יותר חופשיה ועוד כל מיני כאלה שנורא קשה לי להסביר במילים שלא רק אני אבין.

ועוד דברים בסגנון, אולי זה לא נישמע כזה משמעותי, אבל אני מרגישה שינוי ניכר שכלית,

מנטלית, לצערי גם פיזית אבל נוותר על לחשוב על זה, שינוי במראה אני עוד מחפשת דברים חדשים,

אבל זה עוד יבא אל דאגו, אני כל כך רוצה איזה משהו חדש באיך שאני ניראת שזה בטוח יבוא.

חח נישמע ממש נחמד הא.

באותה מידה,..השביתה גם טפה קילקלה אותי, זה שראיתי איך זה לחיות בלי בצפר,

ניראה לי נחמד ונוח ביותר. הרבה פעמים עברה לי במחשבה של

"אולי אני אפרוש?" אני יודעת שצריך ללמוד, אבל אני לומדת כאלה דברים משעממים,

שאני לאאוהבת, שאני ל אצתרך בחיים, אז למה להתעלל מי?!?!

בנוסף לכל השינוי שאני מרגישה טוב איתו, יש כמה אנשים שהכירו אותי לפני חודשיים בערך,

שמרו איתו על קשר רק דרך המחשב, וכשראו אותי שוב, ניראתי להם ממש שונה,

בהתחלה בטוב ואחר כך ברע, מבחינת שתיה ועישון. אבל זין!

אין לי כוח לזה.

אני אוהבת את ה"אני" הזאת ושתישאר כי היא חמודה בעייני חח.

[לזכר ימי הת"א עם יאן שבטח לא יחזרו בקרוב בגלל הבצפר המזדיין הזה]

אני בטוחה שכשאני אחזר תיהיה לי הרגשה שזה חד פעמי ושמחרתיים שוב שביתה,

אני פשוט יודעת שזה יהיה ככה, יהיה לי פאקינג קשה להתרגל לשיגרה המשעממת והסתומה שוב :\

אבל שיהיה, זה לא שיש לי בחירה :(

שיואו כל כך אין לי ראש לבצפר ואין לי כוח לשבת בתא קופים שנעול ב4 קירות,

ולהקשיב לזיבולי של של מורה חסר השכלה, שלא יעזרו לי בשיט בחיי היומיום.

אוקיי ותמונה שנורא אהבתי עם עיצוב יפה :)

נכון יפה?

קרדיט לאיגור. אתה חמוד יא טיבה לובלו :)

[אני עדיין רוצה להרוג אותך על השניוי הקטן שעשית שם אבל לא משנה, הוא יפה].

אה ועוד משהו לא קשור. פגשתי את בת דודה שלי (אנחנו באותו גיל) אתמול,

אחרי שלא התראנו כמעט שנה. זה היה ממש כיף, להפתעתי. עד כמה שאנחנו שונות והכל,

יש לנו מלא צדדים דומים( :O ) . ההורים שלי שונאים את איך שהיא ניראת,

ויש להם דיעה קדומה ומיושנת בטרוף וזה מעצבן אותי. אבל בעיה שלהם,

כשהם יגלו שאני בעצמי לא רחוקה מזה, לא ניראה לי שהם ימשיכו לחשוב ככה.

משפט שזכור לי מאתמול שנאמר ע"י בן דוד שלי (האח הקטן שלה)-ילד בן 14 ונורא חמוד.

הוא נכנס לבית של סבא וסבתא שלי, שתינו אכלנו, הוא מסתכל עלינו המום,

כאילו רואה אותנו פעם ראשונה בחיים עם חיוך מתפשט על הפנים,

ואמור "הו פאנקית ופריקית אוכלות ביחד בשולחן משפחתי" ואז מתחיל לצחוק.

שיעשע אותי נורא איך שהוא אמר את זה. טוב אולי בגלל שאז הייתי שתויה :\

[חשוב לציין שאני לא פריקית! והיא פאנקית] 

טוב אז יאללה אני הולכת לסדר לי ת'חדר.. לעזור לאמא שחמודה ביותר בעולם,

שמנסה ליות עם האופי שלי ולהסתדר איתו עד כמה שהוא קשה, מסובך, מעצבן ולא מ יודעת מה עוד,

היא מרגישה את השינוי שלי יותר ממני ומכל מי שמכיר אותי ביחד ניראה לי.

אז ביי ביי שביתה שלי, נהנתי מאוד, אהב ואזכור אותך תמיד,

חבל שאת ככה הולכת אבל זה מה שצריך :(

אני אתגעגע 3>

עריכה:

אני מבולבלת, אני לא יודעת מה גורם לזה. ממש ממש לא.

אבל אני לגמרי לא יודעת מה אני רוצה מעצמי.

בו זמנית אני גם לא חושבת שזה כזה רע,

כאילו פאקינג 16 בסה"כ.. תנו לחיות, מה יש לי לחשוב על העתיד הרחוק,

אני אחשוב על זה אחר כך.

אבל מה שמפריע לי, זה שמבחוץ הכל ניראה סבבה,

ואני גם מתנהגת ככה בימים האחרונים,

לרגעים אפילו גם באמת באמת מרגישה ככה.

אבל אז כשניהיה שקט מבחוץ, ניהיה לי מוזר מבפנים.

אני לא יודעת איך להסביר את זה,

אבל זה כאילו יש בפנים משהו מבולגן, משהו עוד לא בסדר,

משהו עוד מפריע.. נו לא יודדע. בלאאט!

פשוט משהו.

דיאן.