כלום לא קורה, כלום לא משתנה.

נתקעתי בשגרת הבצפר, וכשאני לא מתעסקת בענייני בצפר (שזה בערך כל פעם כשאני בבית ואין מבחן שמתקרב),

אז אני פשוט תקועה בחדר שלי מול המחשב ומתחרפנת משיעמום.

אבל בסדר, כל עוד אני לא יושבת בבאסה זה ניראה לי בסדר.

עד כמה שאין לי מה לעשות, אני כל כך מעופפת אפילו בבית (אמנם פחות מבבצפר, אבל עדיין), שזה לא באמת מפריע.

יום רביעי הייתה אסיפת הורים, אה.. לא רציני, דווקא בסדר, חוץ ממתמטיקה שהתחלתי לקדת השנה כי ניהיה לי קשה,

לא נורא.

מה שמגניב... זה שהמבחן האחרון שעשיתי במתמטיקה, ביום ראשון שעבר כאילו....

אז אמרתי שאני חולה, שאני לא מרגישה טוב, שאני עושה אותו סתם (כי היו קצת אנשים בכיתה וכי לא יודעתי כלום),

אה ובאמת אמרתי שאני לא יודעת כלום, בקיצור אמרתי שהמבחן מיתר כי אני אכשל על בטוח. אבל זה לא הציק לי,

כמו כל דבר אחר בזמן האחרון.

הגשתי ראשונה, לא עשיתי 2 וחצי תרגילים, מה שכן עשיתי היה מחורבש לחלוטין,

ואת הציון אבא שלי גילה לפני כי הוא היה באסיפת הורים.

לא תאמינו כמה קיבלתי....

קיבלתי 56, דבר ראשון עברתי, דבר שני כבר שנתיים שלא הייתי כל כך שמחה לקבל במתמטיקה כזה ציון.

מה שהיה מצחיק, זה שלפני האסיפת הורים, כשהודעתי עליה לאבא שלי.

הוא ישר התחיל לשאו פרטים וזה, מתי, באיזה יום בלה בלה בלה.. נו עניתי לו וזה.

ואז אמרתי לו שהוא לא חייב לשרוף זמן ודלק, אלא הוא פשוט יכול להתקשר למחנכת שלי ולדבר איתה.

ממש פירטי לו הכל, שלפי דעתי כל בנאדם היה שואל רק מה המספר והולך להתקשר.

אז אבא שלי התחיל שוב עם אותן שאלות, שוב עניתי לו ושוב הזכרתי לו שהוא יכול כולה להתקשר (הכל חזר על עצמו ממש מספר פעמים :\ ),

אז אחרי זיוני שכל משכנעים שלי הוא סוף סוף ביקש את המספר (המטרה להתקשר ולא לבוא כן?!),

כבר באתי לקום ולחפש בפלאפון, אמרתי רגע ואז השאלה המנצחת  "אז איפה הכיתה שלך נמצאת?"

אין אין... חבל"ז, אבא שלי זה פשוט עב"ם.. אם אתה לא בא אז למה לך לשמוע הסברים לא ברורים שלי באיזה כיוון נמצאת הכיתה שלי?!

ו.. נחזור לזה שאין לי מה לעשות ו/או מה להגיד/לכתוב....

אז אני אשים כמה תמונות בשביל לשרוף עוד כמה דקות מחיי המרתקים.

זהו כל התמונות האלה ניראות לי ממש נדושות וחסרות כל טעם...

אז נגמר.

ביי ביי,

סוף שבוע נעים.

דיאן 3>