אוך.. אני כל כך עייפה... אלוהים ישמור.. כמה אפשר להרגיש זקנה.

פעם כואב לי הראש, פעם הרגל, פעם בחילה.. אני יודעת מה... שיואו מה יהיה?!?!?!

טוב נתחיל בזה שביום חמישי היה לי מבחן במתמטיקה.

הוא היה כל כך מחורבן שזה לא יאמן פשוט :|

באמת שהתכוננתי... ושוב פעם מה אף פעם לא ידעתי, היה סביר,

וחקירת פונקציות, דבר שתמיד הייתי טובה בו...

פשוט היה כזה תרגיל שרציתי שהאדמה תבלע אותי,

פעם ראשונה שלא יצא לי משהו בחקירת פונציות, זה אחת הנושאים שתמיד היה מציל אותי..

אוקיי הפעם הוא דפק אותי ובגדול י התרגיל הזה פאקינ 35 נקודות,

והוא כמובן לא היה היחיד שהיה לי מסובך #%^$*$^.

זה פשוט שהניגזרת שם הייתה באורך כל רוחב העמוד ואפילו כתבתי בקטן ומסודר הבתחלה :O.

אוקיי אחרי זה לפחות היה סבבה... אחרי בצפר אני ויקה ולנה נסענו לראשון.. ללנצ'י.

צ'אפה, הכלבה החמודיסטיה של לן חיבבה אותי.. יודעים למה?

כי יש לי "ריח של כלב", ולא זה לא כי אני לא מתקלחת (כי אני כן ויקה!), אלא בגלל שגם לי יש כלב בבית!

נו טוב.. אותך, ויקה.. היא לא אהבה במיוחד. חע! חחח.

לן עשתה עגיל שלישי באוזן, בתנוך, וזה ממש חמוד, כי היי אני מתה על פירסינגים ובגעיקר כשזה ספונטני כמו אצלה.

הבעיה העיקרית הייתה זה שזה סתם איזה אחד מעפן שמחורר רק עם אקדח, באופן לא סטרילי לחלוטין,

וכשראיתי את זה, אני וכל הידע הרב שלי בענייני פירסינגים, כמעט התעלפתי שם.

דבר ראשון זה אקדח (אבל בתנוך עוד אפשר אז שיהיה),

2. בנאדם איפה הסטריליות פה הא!?!? קפפיות, לנקות לפחות ת'קדח משהו?? לא?!

3. לטפל בפירסינג חדר עם אלכוהול? הא? איך אתה קורא לעצמך פירסר?

אבל שיהיה... אני לא הולכת להתחורר שם.

אחרי זה נסענו, ויקה ואני לחולון.

נכנסנו אליה הביתה

(פאק ויקה באיזה קומה את גרה, חשבתי עוד שניה אני נחנקת ומתה שם! הרגשתי את כל מה שיש לי בריאות)

ההורים שלה ובת דודה שלה היו שם :|

הם קיבלו אותי עם עינים בגודל של צלחות אחרוחת צהריים הענקיות האלה.

נידהמו מהמראה שלי, אבל אפילו לא הייתי אפילו לבושה בצורה מיוחדת, ג'ינס וחולצת בצפר?! חחח.

אחרי זה בת דודה שלה הראתה להם את העגיל בטבור שהיא עשתה,

ואיך אני לא אלך לראות?!!?

בסופו של דבר יצא שהם ראו גם את שלי..

וויקה החליטה לעשות להורים שלה לא רק הכרות איתי.. אלא גם הכרות עם שאר העגילים שלי,

אין לי הרבה.. אבל בשביל הדור הקודם זה המון ההמונים.

הייתה לי הרגשה שהם עוד שניה מאבדים ת'הכרה לחלוטין.

שיהיה.... אחרי זה נפגשנו עם אניה והלכנו לארומה, אלכנו שתינו אייס קפה.

פגשנו שם אחר כך גם את דוד של אניה וחברה שלו :)

הם חמודים D:

אחרי זה כולנו התפזרנו, ליוינו את אניה, וישבנו באיזה ספסל, שמענו חתוק מקיא בשיחים,

או שזה לפחות מה שאני חושבת שזה היה... וברחנו.

אחרי המקרה הזה התישבנו במקום אחר וכל רחש, של עלים, של שקית עפה, הקפיץ אותנו... ופרשנו הביתה.

חחח עכשיו הגיע הקטע של החיוך... הייתי מה זה עייפה, וניסיתי לא להרדם פשוט.

נשכבנו לישון וויקה אמרה לי בבוקר שהיא דיברה איזה כמה דקות רצופות הרבה ואז...

"דיאנה?... דיאנה???? ד-י-א-נ-ה?!?!?!"

-אין תגובה-

אוקיי.. נירדמתי חחחחחחחח.

סורי חחחחח.... באמת שהייתי עייפה מאוד חח.

בבוקר התעוררנו אכלנו אחרחת בוקר, הלכנו לארומה לשתות אייס קפה,

בסופו של דבר במקום ליסוע לת"א ההורים שלי לקחו אותי.. דווקא יצא נחמד :).

ויק ויק/אמא... נהנתי מאווווד!!!!

(לא ככה ניראתי אצל ויקה!...  פשוט הינה תמונה עם המכנס והקשת האדומים...

בגלל שהבטחתי למישהו תמונה ברורה של זה D: אז הינה קיימתי).

כשחזרתי הביתה הייתה לי הרגשה שאני חייבת פשוט לשמוע איזשהם שירים נוסטלגים.

אז התחלתי לחטת בדיסקים ישנים שיש לי, שעשיתי כל פעם לפני כל פירמוט.

שמעתי בעיקר כמה שירים של פאבריקה 6. אויש כמה שהייתי אובססיבית.

דן פטרוב עדיין כל כך חמוד חחח.

ופשוט ישבתי ובכיתי... כל שיר עשה לי כזאת הרגשה נוסטלגית... בקיצור ממש הרגשה נעימה,

של תקופה טובה.

בקיצור... בהתחלה בכיתי בגלל זה, ואז כשהפסקתי לשמוע את השירים הישנים ושוב התחלתי לשמוע את מה שאני שומעת היום...

התחלתי לבכות בגלל מתמטיקה.. ואז נוספו לי עוד מחשבות.. בקיצור הרגשתי סוג של שבירה פנימית.

לא יודעת מה קרה לי הפעם.

פשוט נמאס לי.. אני מרגישה שאני לא שורדת את התקופה הזאת :\

(ובסדר אני וואנבי וצומי... אוקיי? תחשבו מה שבא לכם ודחפו את הדיעות האלה שלכם עמוק בתחת!)

אז אם כבר נוסטלגיה....

הינה תמונות ישנות שלי, אולי זה רק כמה.. אבל לא היה לי כוח לסרוק עוד,

אז תסתפקו בזה.

חח היום הראשון בכיתה א'.... חחחח איזה חמודה וקטנה:)

אפילו לא הייתי בת 6 אז.

בת 7 חחחח איזה ילד חמודי הייתי חח.

בת 7. תיראו תיראו החצאית היחידה שהייתה שלי!

כי הרי הייתי כזה ילד ולא ילדה חח... אבל טוב הייתי לובשת אותה לאירועים מיוחדים רק.

בת8. חח דם שמלה אחת הייתה לי :))) ואממ.. גם היא תמיד הייתה בארון.

אני פשוט מתה על התמונה, עוד מאז שהיא צולמה.

זה באיזה כיתה ו' ניראה לי, הייתי בת 11 :)

(אך הבלונד של פעם.. למה השיער שלי ניהיה כהה יותר?! למה?!)

גם כיתה ו'... איזה קיפיף.... חחח... נשיות זה לא פה חחח.

חחח כישרון עיוות הפרצוף היה מאז ומתמיד הא.... חחחח (גם איזה כיתה ו' או ה' אני חושבת)

לסיכום: מתברר שהיו לי 2 שמאלות (בתקופות שונות מאוד) וחצאית אחת.

           שאר הזמן הייתי טומבוי קטן (מה באמת?!!?!) טוב נו... זה לא שעכשיו אני כזאת בחורה של חצאיות ועקבים, אבל שיהיה.

           אבל הייתי חמודה, נכון?

בו זמנית עם שירי הנוסטלגיה, גם שיניתי כמה דברים בחדר שלי,

העברת פוסטרים ממקום למקום ושטויות כאלה.. דווקא יצא סבבה:)

והודעתי להרים שאני רוצה להוסיף לקיר האפרסק שלי גם צבע סגול וירוק D:D:D:

אני מקווה לחשוב על משהו מקורי ומגניב :)

ככה  הקיר הזה ניראה עד אתמול בערב

ככה זה כשהוא ערום (בעע)

וזה מה שעשיתי... (לא מקורי.. אבל סליחה.. אני מדביקה דיסקים על הקירות ועל התיקרה כבר מלא זמן... אז סתמו)

הקיר שמבצבץ מעל המיטות (והמטה הפאקצית של אחותי חח) סוף סוף הקיר הזה לא ריק.

והינה.. כאן רואים עד כמה אני אוהבת תמונות בשחור לבן D:

טוב ניראה לי זהו... הסבל נגמר...

לקח לי שעה וחצי לעשות את הפוסט הזה וכמעט ולא התעצלתי, גם כשאני מרגישה קצת לא טוב.. אז יאללה, נא להגיב!

שבוע נעים לכולם 3> וזה לא רק גלידה זה גם לב!!!!!! הינה לכם!