אוקיי באמת נמאס כבר לראות את הפוסט ההוא.

אז יום שלישי היינו בירושלים באופן כליי, היה משעמם ודיי דבילי,

אבל כמה דברים ספציפיים עזרו לטיול הזה לתת לי הרגשה נחמדה.

אז ככה:

 * הייתה לנו מדריכה מוזרה במיוחד, שהייתה מפחידה והזכירה לי את הצעצע של סוס וחמור.

   היא הייתה נורא יפה, בעיקר השיניים ה"קטנות" והציפורניים על הרגליים.. משו משו.

   וגילינו שהיא נורא אוהבת את המילה "חויילו" ופה ושם גם "חוייל". מעניין.

*המחנכת הדורצ'קה שלנו, הולכת ומוכיחה לנו כמה שהכינוי שלה מתאים לה.

 דוגמא א':

             הולכים באיזה יער, אין שבילים ולא כלום, הולכים, נופלים, מחליקים, ניתקעים בקוצים.

             המדריכה אמרה שהתחנה האחרונה ב"יער" הזה, היא בית קברות (נכון מרגש ונותן רגשה טובה?!, ידעתי).

            בכל אופן, אני התחלתי להפגין את הידע שלי בהיסטוריה ואמרתי שזה מזכיר לי "צעדות מוות",

             נו הזה שהיטלר עשה הליכה מהגטאות מפולין לגרמניה ובדרך ההולכים היו אמורים למות.

            בכל אופן התעייפנו וזה, כל אחד התחיל להרגיש את מה שיש לנו בריאות,

            לנה, ויקה ואני הולכות עם המחנכת ואז

            ויקה קולטת את הבית קברות המדובר, התגובה שלה היא: "יבשה!"

            מלי (המחנכת): "לא. זה בית קברות"

            דיי מלי.. באמת?! :O טוב שאמרת לנו.

דוגמא ב':

             "מלי, מתי יש הפסקה לסיגריה?"

              "חח .. מה? אתם רעבים?"

              כן מלי, את יכולה לקרוא לזה גם ככה, אם זה מה שעושה לך טוב....

              ____

              ואניה: "מלי אנחנו נספיק לעשן לפני שיוצאים?"

              מלי: "מה?!... לא מעשנים בבצפר, באמת.. טוב נו לכו לכו"

דוגמא ג':

           מישהו מתקשר למדריכה.. נחשו מי.

           "מה הלכת לאיבוד?!"

            כן כן.. המחנכת שלי הלכה לאיבוד בעיר העתיקה.

           בקיצור הקבוצה שלנו ניתקעה בגללה, המדריכה התחילה להתעצבן ולמלמל "מפגרת", "סתומה" וכל דבר בסגנון.

           אז אחרי 10 דקות בערך, היא חוזרת, מהכיוון ההפוך שממנו אנחנו באנו, כולה לבנה כמו קיר, מבהולת כמו כלבלב נטוש.

           ואז מגיע המשפט לכיוון שלנו "בנות, לכו צמוד למדריכה, שלא תלכו לאיבוד"

          כן אה.. מלי, תודה רבה, נשתדל להיות זהירות בעתיד.

*אחרי ה"יער" והבית קברות נסענו לאיזה קניון שאיין לי מושג איפה הוא היה,

אבל היה שם ארומה, בואו נגיד שאמ.. רצנו לשם חחח.

הקיצר.. קנינו אייס קפה, הייתה שם פינק עישון פתוחה בקניון, וחצי שעה של הפסקה... הכל היה סבבה לחלוטין D:

*וה-דבר הכי חשוב: אחרי האייס קפה,

אני ולנה סוף סוף מצאנו את התנוחה הכי נוחה לישיבה באוטובוס,

בואו נסכם בזה שזה ניראה סוטה מהצד, אבל זה היה נוח, סוף סוף.

אז התחלנו לישמוע מוזיקה בפלאפון שלי וזה.. בואו נגיד שחוץ מאחת ת'שניה ואת המוזיקה.. לא שמענו כלום!

הייתה לנו שיחה נורא מרתקת על אמ.. אממ... נו אממ זה... כל דבר...

הרבה בתקפי צחוק בלתי פוסקים....

ובואו נגיד שכל האוטובוס שמע את כל השיחה שהגאונית שלנו, טוב נו בקטנה.. כולה חושבים שאנחנו חולות נפש, לא רציני.

*בלה בלה.. היינו בכותל, אחת המוכרות של החוטים האדומים האלה ניטפל אליי ליד הכותל והתחילה להגיד כמה אני יפה רק בשביל שאני אקנה אצלה :\

 (כן ברור שאני יפה, אחרי יום שלם של הליכות, נפילות, שיעמום וחירפון רציני.. אין ספק.      

  ראיתי את זאתי נו... ציפי ליבני..  מכוערת וגם סתומה, אני יכולה להיות גאהשראיתי אותה (לא!)

זהו.. תמונות:

עזבו לרגע את זה שאני שם... קלטו את יאנה ויעקוב שם חחחחח כמה אני וטניה ניקרענו מהתמונה הזאת XP

 על הקיר של השמות של אלא שהיו בנהרגו במלחמות.

"כהן, כהן, כהן...."

"מזרחי, מזרחי, זרחי..."

אני והמשפקיים של לנצ'י.

אני על הטנק... (ד"א.. הרגליים שלי היו שם באוויר, רואים כמה אני גבוהה).

חחח השיער שלי...אממ... כן.. (במצפה איי שם למעלה, רוח קר, עניינים....)

לנה ואירה

והמצפה עצמו (והדלביוב  שנכנס במקרה מיא7 שאני לא יודעת איך קוראים לו, שישב לפניי באוטובוס וקורא לי מאז יו שלישי "באבא" אבל בסדר...)

אה כן.. הנהג שלנו גם נדלק עליו, התחיל לגעת לו בפים ובכתף.. אבל שיהיה.. (טוב שלא, הילד עוד שניה התעלף).

הייתי חייבת כי יצאתי עקומה ומתעוות מהשצש ולנה יצאה חרושינקיה בטרוף

לנה מרביצה לי כי יצאתי לא טוב בתמונה שלפני חח

הייתי חייבת לצלם את ויקה נו.. חחחח וגם סתם כל התמונות שלי איתה אצלה אני חושבת.. אבל בסדר.

המדיכה והמחנכת הדורנושקה שלנו

רק המדריכה היפה :| (קלטו, רק בסוף הטיול קלטתי שזה לא חצאית אלא מכנסיים ממש רחבים :\ )

ולזה.. יש גם סירטון שכשלא יהיו לי בעיות עם יו טוב אני אעלה אותו חח.. יאנה ואניה החליטו לרקוד ריקודי דוסים עם כולם מול הכותל, ואז הלכו לצד.

זאתי.. ציפי ליבני.. הייתי חיבת נו מה?

!

היה שם זוג שעומד להתחתן.. הכלה הייתה ממש יפה (בעל לעתיד לא) אבל שיהיה.

אמ.. טוב זהו.. אני חושבת.

לסיכום: היה דווקא סבבה... היה נחמד.

מסקנות באופן בכללי: הקיום בהשלהיות ובבועות  הורג, או לפחות גורם לבעיות.

                              פרטים פעם אחרת כי אין לי יותר כוח וזה כבר לא קשור.

וכן אני מצפה לתגובות כי לקח לי איזה שעתיים לעשות את הפוסט המסכן הזה, כואבת לי היד עכשיו, והתעייפתי מזה נורא... אז באמת.

והינה זה קרה!

ההורים שלי גילו, ההורים שלי יודעים!

אמא שלי לא סומכת עליי יותר,

לא רוצה לשמוע ממני כלום.

אבא שלי סתם בפוזות של אבא שולט,

סבתא שלי יותר בקטע של באמת להיות אמיתיתת ולהראות שהיא מאוכזת.

בקיצור... יום מדפוק לחלוטין, תקופה דפוקה אפילו יותר.

היינו בבית קברות (ה-מקום למריבות משפחתיות), ובמקרה הוצאתי ת'גולה שלמטה,

אמא שלי ישר תקפה אותי ב"מה זה?"

אבא שלי "מה? תראי!"

כן.. הם יודעים על העגיל בלשון!