אממ... היי(?)
טוב.. עד כמה שאני מעדכנת הרבה... אני לא בדיוק מדברת על מה שקורה,
בנוסף לזה שזה גם לא בדיוק מעניין מישהו, וגם שכולם (הרוב) מספיק עצלנית בשביל לקרוא,
אז גם עכשיו אני אוותר על פרטים.
אני עייפה.
נפשית, פיזית, הכל.
הכל כואב לי כבר, או שזה סתם בראש שלי, אני כבר לא יודעת, באמת שלא.
החופש של השבוע הזה, ממש לא הולך לעזור לי בכלל, אולי אני פשוט לא אראה כמה פרצופים לא רצויים
(אבל גם פרצופים רצויים לא), אבל זה לא שכזה...מפריע לי לראות אותם בבצפר, אחרי הכל,
אני רואה גם את רוטרו ואת אורלי שם כל יום, עוד לא מתתי.
דוגרי.. אני כבר לא יודעת כמה אני באמת מסוגלת לסבול את התקופה הזאת, היא הוציאה אותי לגמרי מהכלים.
זה פשוט משפיע על כל תחום בחיים שלי, וזה הורג.
כאילו.. נמאס לי (אני יודעת שאני אומרת את זה הרבה אבל אני לא מצליחה לצאת מזה) שאני לא מצליחה בדברים שאני משקיעה בהם,
(כמו לשמל המבחן במתמטיקה שהיה יום ראשון שעשיתי אולי תרגיל אחד ועוד איזה סעיף אחד, מעניין כמה אני אקבל #@&$#^*)
נמאס לי שאנשים שהכי אוהבים אותי (או שכככה זה אמור להיות) הכי פוגעים בי, בלי שהם אפילו יודעים את זה באמת.
פשוט נמאס לי להפגע כל פעם מחדש, ולהשבר.
נמאס! הבנתם?!?!?!
אמא שלי עדיין מספיק כועסת עליי, עובר עם הזמן, אבל עדיין,
ואין לי סיכוי שהיא לא תחסיר פעימה ברגע שהיא תשמע שאני נוסעת לת"א, ותוסיף לזה פרצוף כועס
עם איזה משפט של "מה.. נגמר הכסף שהיה לך?" או משהו בסגנון
(כי את הסכום האחרון שיכולתי להוריד מהחשבון בזבזץי על העגיל בלשון).
השבוע הזה, נו מה שהיה לפחות עד עכשיו, היה יחסית מיותר,
שלושה ימים שהייתי אמורה לעשות בהם מבחנים, פשוט כמעט ולא היו אפשר להגיד
ראשון-מתמטיקה, נכשלתי 10000000000000000% .
שני-תנ"ך (כי לא הייתי כשכולם עשו), אז לא למדנו כי החליפו משהו שם צינורות בבאר יעקוב אז השאירו את כל הבצפר בבית (זה לפחות נחמד).
שלישי- אמ.. באנו רק לשמעתיים ראשונות של מדעי טכנולוגיה, השאר היה לנו חופשי,
אז התבשלנו בשמש רוב הזמן ושעה שישית ואחרונה היה אמור להיות לי מבחן בסיפרות, אבל בגלל שלא הייתי לא ידעתי כלום אז אני אעשה אחרי פסח.
(נכון שזה ריתק אתכם?! תודה. אני יודעת)
אני לא דיכאונית(!), למרות שאני יודעת שזה נישמע ככה, פשוט התקופה האחרונה ממש מוזרה, ודיי קשה לי, וכן רואים טוב מאוד שאני לא מצליחה להתמודד איתה.
הכל כאילו נפל עליי יחד בבום אחד גדול (כמו שכבר אמרתי פעם שזה הולך לקרות לי בקרוב.. היי רואים שאני חוזה עתידות :\ יאי),
וזה נורא קשה לי.
בנתיים, להגיד ת'אמת... אני לא יודעת מה בדיוק מחזיק אותי.. אולי פה ושם רק כמה אנשים נורא בודדים, אבל אני כבר לא בטוחה.
מה שכן.. זה שדוד שלי, ההוא שאני והוא זה 2 טיפות מים, וגם הבן שלו ניראה בדיוק כמוני וכמוהו חח, הוא הבנאדם הכי נפלא שאי פעם ראיתי,
ואני כל פעם רואה את זה יותר ויותר, והוא זה שהכי עוזר לי להישאר בבית מטומטם שלי, למרות שלאחרונה אני לא ממש רואה אותו :\
הוא הבנאדם הכי טוב במשפחה הדבילית שלי, טוב נו.. אני יכולה לשבת ולתת לו מחמאות עד שנה הבאה, אז אני אספיק פה חח.
טוב אז כמה תמונות מהימים האחרונים בבצפר וסיימתי חח.
יאנה מחליטה להכות/לצבוע אותי עם הג'יפה של הספוג ללוח במעבדת מחשבים. למה באלימות? למה?! חח 
וזה מאתמול, כשנמאס לנו להתבשל בשמש, הלכנו לספריה. אניה גילתי אצל ויקה אותם אדום 
והחליטה לנסות אותו עליי 
התמונה הבאה לא לבעלי לב חלש!
התוצאה הכללית והסופית של כל זה:
תגובתה של אמא ויקה שלי: "אוי דיאנה את ממש ניראת כמו זונה"
אממ כן.. ואת זה אמרה זאתי שהיא ממש אבל ממששש... לא זאת שהכנוי הזה מתאים לה. ממש לא.
(ויקה זונה! 
חחחח, זה הכל מאהבה.. את יודעת...)
מסקנה: תזכירו לי לא לשים אודם אדום!
הפוסט הזה יצא עם סוג של פיצול אישיות...
אבל אני מניחה שתשרדו את זה הא...
נ.ב: יאנצ'יק אני ממש ממש מקווה שיהיה בסדר במיפוי עצמות, מחזיקה לך אצבעות 
יאללה ביי ביי .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
DianA____*
