מה קורה?
מקווה שנהנים מהחופש וזה...
כי יודעים מה.. עד כמה שאני לא עושה כלום בחופש, ובאמת שכלום, אני מרגישה טוב.
אנשים שחשובים לי מתחילים לחיות עם יותר אופטימיות בחיים,ומשתדלים לראות את חצי הכוס המלאה,
ולהגיד את האמת.. זה עושה לי ממש טוב, אני שמחה בשבילהם וזה משמח אותי.
אפילו קמתי היום בבוקר עם חיוך מאוזן לאוזן ואני לא יודעת למה אפילו.
אולי בגלל שאני ואחותי היינו לבד בבית בבוקר אז הדבר הראשון שחשבתי עליו זה להפיל ת'צמי כבר מהמיטה, לצחצח שיניים, להכין קפה, ולמצוא את התיק עם הסיגריות,
אבל יאללה... מה זה משנה למה, העיקר הרגשתי שהכל טוב, ובאמת דיי להיות כזאת פסימית, כמה אפשר?!
אז כמה דברים לא ממש מסתדרים אז מה... תמיד יהיו דברים שכן, ואני באמת צריכה להגיד תודה על הדברים האלה, כי אני לוקחת הכל כמובן מאליו,
וגם אם יראה לי שלא.. אני פשוט אמשיך עם הזרם! כי היי.. אני כולה בת 16, מה איכפת לי מ.. אמ.. כל דבר?!
יום שישי החלפתי עם ההורים שלי חדר.. טאדההה...
פשוט ככה אמא שלי העירה אותי
(אחרי שכמה זמן לפני זה טיפה התעוררתי ושמעתי את אמא שלי אומרת "אין סיכוי, דיאנה יכולה להמשיך לישון עד מחר", וברור שחזרתי לישון חח)
עם המשפט "קומי, עוד שעה באים לעזור לנו להחליף בין החדרים שלנו".
עכשיו יש לי חדר גדול יותר, ולמרות שהוא יחד עם אחותי...אני מתחילה להרגיש שהיא מתחילה להיות יותר הגיונית
(או שהיא פשוט הבינה שאין לה סיכוי לנצח את העקשנות והעצבים שלי).
אז החדר בסדר... אבל לצערי עכשיו החדר של ההורים ניראה מושי מושלם (אני שונאת להגיד את המילה הזאת!),
כי הוא בצבע אפרסק והרהיטים שלהלם חומים ומרוב שהכל נמוך כביכול (כי אמ.. בואו נחשוב למה.. אין להם מיטת קומותיים?)
אז החדר ממש ממש לא נינראה קטן, למרות שהוא באמת כזה.
לעומת זאת החדר שאני נמצאת בו עכשיו... ניראה לא משהו, ולא מספיק אני.
ז"א... הוא כזה.. מזכיר לי בית חולים של ילדים או משהו, והקירות הלבנים ממש עוזרים להרגשה :|
בקיצור.. יש לי חדר אחר ואני חייבת לצבוע אותו!!!!
והפעם לא באפרסק, אני רוצה חדר סגול! ואני רוצה להוסיף כל מיני דברים בירוק או משהו.. ניראה כבר.
הכרזתי היום בפני ההורים שלי שאני רוצה לצבוע, וכמובן שאת אבא שלי תקפה העצלנות, אז הוא תקף אותי ב"מתי אני אצבע לך אותו?"
ותיראו איזה מתוחכמת אני...אמרתי שאני רוצה לבצוע בעצמי, ובשביל השכנע אפילו אמרתי שהתאמנתי בבצפר כשצבענו ת'קיר,
למרות שצבעתי ממש אולי רק פס רחב אחד(נו יש לנו קיר מפוספס אחד.. לא חשוב חח) וציירתי כמה עיגולים וכתמים.. אבל בסדר...
בואו לא נספר לו וניתן לו הרגשה שלבת שלו יש ניסיון רב בצביעת קירות D:
וגם אם יצא לי עקום פה ושם.. מה שסביר להניח שיקרה, זה יהיה בעיניי חמוד, ילדותי אממ.. עקום חח.. ובקיצור פשוט כמוני.
(יצאתי נורא, אבל העגיל יצא פה מגניב חח)
אמא שלי... עד כמה שביום שישי כשהיה את כל הבלאגן של המעבר והיא נתנה לי הרגשה מחורבנת לחלוטין שהיא שונאת אותי,
ואין סיכוי שהיא תוותר לי על עניין העגל,
מתחילה (טפו טפו טפו) להיות איתי בסדר, ואת זה אני יודעת כי שלשום בערב (יום שבת) לפני שהיא הלכה לישון שתינו צחקנו אחת על השניה,
באמאשלי.. כמעט השתנתי על עצמי... אבל זה היה שווה את ההתפקעות מצחוק הפתאומית הזאת.
בקיצור.. אמא זה חשוב, והיא תמיד תאהב את הילדים שלה, גם אם הם עושים לה בעיות.. ככה זה!
(אבא זה סתם מישהו שמוציא זרע ומביא כסף הביתה)
דוד שלי סתם כפרעליו...
למרות שאתמול הוא הוא וסבתא שלי העירו אותי בצעקות בפאקינג 12 בבוקר/צהריים,
אני שמחה שהם צעקו מספיק חזק בשביל לגרום לי לפתוח חצי עין .. כי סוף סוף דודים שלי באו אלינו D: (והיי אותי.. קשה להעיר אז ח"ח חח)
אז הייתי מאושרת. רק חבל שהם באו בלי שידעתי כי ניראה לי דודה שלי נבהלה ממראות דיאנה הלא מאופרת שכרגע יצאה מהמיטה,
כי אממ סליחה אבל אתמול הצבע הלבן של הקיר בחדר שלי חדר לי לצבע הפנים, כך שהייתי לבנה כמו מומיה,
ועוד אחת כזאת שעברה תאונה אצל ספר עם פן מקולקל ומסלסל שיער לא טוב.
אבל בסיידר.. ניראה לי היא תסתדר.
הגעתי למסקנה שעם מתמטיקה פשוט אין לי סיכוי!
פשוט ככה.. לא מצליחה, לא יוצא, אני מבינה, אבל לא הולך לי!
וכשאני חושבת על זה... (ואו קלטו אני חושבת לפעמים. בדיוק התחיל לכאוב לי הראש, אני חייבת להיגמל מזה!)
באמת שיש לי סבלנות, ובאמת ניסיתי לפתור את התרגילים שאורלי נתנה.. אבל פשוט לא!
זה כרגע אחד הדברים שמטרידים אותי.. זה מעצבן, זה מציק, וזה מיותר!
אז גג אני אעשה 3 יח'. סבבה אז השנה הזאת לגמרי התבזבזה, ביחוד במתמטיקה.. אבל זה מה יש.
אני הולכת להתבאס בעתיד אם אני אצתרך להשלים את זה ל4, אבל מה הטעם שזה סתם יוריד לי עכשיו ת'ממוצע, ושזה סתם יעשה לי חרא על הנשמה?!
זוכרים שאמרתי משהו על פסיכומטרי שאני הולכת לעשות קורסים בקיץ ואז לבחינה עצמה בתחילת י"ב?
אני אישית לא זוכרת שאמרתי, אבל בכל אופן... הינה מה שקורה עם זה:
אתמול דיברתי על זה עם אמא שלי סוף סוף, כאילו שילמנו וזה, אבל למזלי עד שלא התחילו הקורסים אפשר לפרוש עם החזר כספי!
בכל אופן.. חשבתי על זה כבר הרבה ולמרות שהמחיר הוא יותר זול מאשר לעשות את הפסיכומטרי בעתיד,
אבל גם ככה הכסף שניראה לנו שאנחנו חוסכים ילך על הנסיעה, כי זה בבצפר שלי וסליחה אבל זה שעה נסיעה+הליכה של 20 דק' ועוד פעמיים ביום!
אז עד כמה ששנה שעברה ברגע שהיה לנו כולה שעה וחצי חופשי ישר רצנו החוצה ליסוע לבד הביתה..
אבל אני לא מסכימה לבזבז ככה חצי מהחופש.
חוץ מזה, שעוד לפני שהיה ת'שביתה וזה, אז תכננתי לעצמי ת'חופש יחסית טוב, כך שאני אעבוד כמו חמור, אבל יהיה לי כסף,
וגם אם זה לא יצא איך שתכננתי אני עדיין רוצה לנסות.
ואם אני אלך לקורסים האלה, זה לא יהיה ממש ככה.
הקיצר, אין לי עכשיו זין לזה, אני רוצה חופש מבצפר, ואני רוצה ללכת לעבוד!
*אוף הפסים שלי כבר לא סתם ורודים, הם ורודים לחלוטין, אני לא אוהבת את הגוון הזה כבר, ואני חייבת לעשות עם זה משהו חח.
לסיכום: אל תסתכלו על חצי הכוס הריקה, וגם לא על המלאה. תסתכלו על הכוס!
יאללה אנשים.. תשמחו בשבילי שאני אופטימית, לפחות ברגע זה, שיש לי את כל העגילים שרציתי איי פעם
(כי השלמת את הרשימה שלי שתכננתי מאיזה כיתה ו או ז).
Lächeln, ich bin blond!
3> המון המון
דיאנקי 3>
נ.ב: יאנצ'י.. תעצבי לי ת'בלווווג D: (סתם כי את מעצבת יפה, את אוהבת סגול, נו וכי אני מתעצלת חחח)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
DianA____*
