ת'אמת.. אני אפילו לא יודעת ממה להתחיל....

לא רק כי זה הולך להיות פוסט חופר ודיי מסובך להבנה, אלא כי אני מתגרדת מהיתושים האלה כבר שעה.

כמו שכבר אמרתי היום

"אווף ניראה לי התלוננתי יותר מידיי שאני לא נאהבת ע"י הסובבים אותי... היתושים החליטו להפגין אהבה כלפי בשביל שאני אפסיק לחשוב ככה :|"

בכל מקרה...הכל אצלי מתפצל ואני מרגישה שאני משתגעת וניקרעת מבפנים.

באמת שאני לא באה עכשיו על איזה פוסט דיכאוני, עצוב או כל דבר אחר בסגנון,

אני אפילו מרגישה סוג של שמה ילדותית ופטתית כזאת (נו זאת אני אחרי הכל..)

זה פשוט הקטע שאני מרגישה שאני זזה בהילוך איטי והכל מואץ סביבי

(החלק של הפיזיקה מהמתכונת השפיע עליי כניראה).

אני מרגישה מבולבלת, לא מבינה כלום פשוט,

כאילו.. תקועה בבועה משלי, שדרכה רואים את המציאות, מה שאומר שאני לא רואה הכל ורוד או כל דבר אחר ומסויים,

אבל.. הבועה הזאת כביכול מונעת ממני להתעורר סוף סוף.

וכאילו לא מתחברת למציאות של עצמי,

אני דיי בטוחה שהרוב לא יקלטו מה מו.. ועל מה אני מזיינת בשכל,

(לא שהרבה קוראים את זה אבל שיהיה... תנו לי להמשיך להרגיש ככה).

בכל אופן.. התחילו המתכונות,

יום שני היה אנגלית, סיימתי תוך רבע שעה וברור שיש לי טעויות דביליות.. כמה צפוי :\

אחרי המתכונת נסעתי לת"א, לקחת סוף סוף את המשקפיים שלי כי "אם אין אני לי, מי לי?!" (חח מזכיר לי את שוסטר ושלומי.. לא משנה)

אז החלפתי גם את העגיל באף לנקודה, כי מילה, המנהלת היקרה שלנו, ניתפלת לאנשים עם עגיל באף #%^$^&

(וזה שחצי מבצפר עם סיידליפ, עגילים בגבה וומפאיירים.. לא איכפת לך?!)

בואו נגיד שאני מתחרטת טיפה שהחלפתי,

אבל לפחות ראיתי את שני הפירסרים שלי וישבתי איתם באותו חדר

אני פשוט מתה עליהם, אחד מהם כבר זוכרת אותי.. ואמר שאני ניראת בת 14.. איזה אושר חיחיח,

(טוב נו... לבשתי עוד חולצת בצפר וניראתי דיי תלמידה)

וגם.. ראיתי את איליה!

אני לא יודעת למה.. אבל כמו שבר אמרתי היום ליאנה,

המקום הזה עושה לי אנרגיות מה זה חיוביות, לאחרונה גם אם אני לא מתחוררת אפילו,

אני יכולה להיכנס בשיא הבסה שלי לשם ולצאת קורנת מאושר =S

קיצר.. היה שווה, רק באסה שיש לי עגיל נקודה.

והיום היה מדעי טכנולוגיה.. אני אפילו לא יודעת איך אני מרגישה לגבי כל זה.

(מה שבטוח זה שלאיילה יהיה קשה לקרוא את המתכונת שלי כי כתבתי כמה שזכרתי ובלה בלה אבל כל כך מיהרתי שהדיסלקציה שם חגגה מכל הלב)

כאילו לא יודעת.. זה כבר התחיל.. ואני פשוט מרגישה לא קשורה לזה,

מתיחסת לכל זה כאל בחנים לא חשובים או משהו,

לא מרוכזת בשיט כשאני מנסה להתכונן,

זה כאילו אשליה, זה לא באמת קורה, המודע שלי מסרב לקבל את המציאות הזאת.

התקופה הזאת קשה לי מידיי,

(בתוך תוכי אני מרגישה סוג של פחד כלפי כל זה... אבל, זה נובע מעוד הרבה סיבות)

ואני מתמודדת בצורה שהכי נוחה לי...

אני שמה זין.

זה פשוט כי אני לא יכולה לעשות שומדבר אחר...

הכל קורה, ובו זמנית גם לא ממש.

בנוסף, הזמן משתגע לי... השבוע הזה עבר מהר (באתי יום כל יום לא בגלל המתכונות),

אני אפילו לא מפנימה מה התאריך, ועוד המון דברים נוספים שאין סיכוי לדבר עליהם!

מצד אחד אני מתחרפנת, (אני על כדורי רגיעון.. שוב, רק לא מהסיבות שבגללן נתנו לי אותם)

מצד שאני אני שיא האדישות המהלכת.

לכו תבינו.

(כן כן.. לא עשיתי פן ובאתי ככה לבצפר, גם מחר אני אראה דומה.. אם לא גרוע יותר)

שבוע הבא, ראשון ושני נוסעים לסמינר (יאי...)

 ואז ב1/6 מתכונת במתמטיקה.. ה-סיוט השנתי שלי ניראה ל י

אני לא רוצה לא רוצה לאאאא רווצהההה!

לא רוצה כלום.

תנו לי להישאר בבית ריק לבד ויהיה לי בסדר.

באמת שאני לא יודעת עד כמה הצלחתי להביע את עצמי,

אבל אני בקושי מבחנה את עצמי,

לפחות בנושא הספציפי הזה,

מבחינת מילים זה סלט אחד גדול מה שקורה לי.

אז בתאבון..

ולילה טוב.

דיאן  

שיושבת ומתגרדת לה כרגע בעצבנות ועוד שניה עושה חורים בגוף!