קורה לי כל כך הרבה פעמים, שפשוט הייתי רוצה שמשהו שאני אמורה לעשות

פשוט יעבור ואני אסתכל על זה כבר כאל משהו שעבר, שעברתי.

קרה לכם פעם??

אני לא יודעת אם אני מסבירה את זה נכון,

אבל זה קורה לי לאחרונה דיי הרבה,

זה משהו כמו בסרטים האלה שילד מביע משאלה ופתאום הוא מגיע למצבו בגיל 30.

ההבדל הוא שאני לא רוצה חס וחלילה להגיע פתאום לגיל הזה, אני אוהבת את הגיל שלי עכשיו,

זה פשוט...

שיש דברים שאני רוצה לעבור ולסיים איתם כבר, ולהסתכל כעל משהו שעבר ונגמר,

להזכר כזה איך ומה עשיתי.

כמו שנניח נזכרים איך נלחצנו מהבגרות שהייתה אמורה להיות ואחרי שכעבר עוברים אותה אז אומרים "שיואו איך דאגנו",

אז משהו בסגנון הזה, רק שלי יוצא לחשוב על זה בכיוון של דברים גדולים יותר בחיים.

העניין שאם כל דבר בחיים היה ככה,

כאילו עובר מעלינו ולנו ישר זה היה מגיע בתור זיכרון, אז היה משעמם לחיות, ואם משעמם.. אז מה הטעם לחיות?!

(מזכיר לי את הסרט קליק).

זה כניראה סוג של פחד לעבור כל מיני דברים בחיים.

טוב חפרתי, סתם מחשבות שלי, אני מעוותת מה לעשות, זה כניראה הבלונד,

טוב אני מקווה שלפחות הבהרתי את עצמי בערך כמו שאני רואה את זה בראש שלי.

[ולא אין לי שומדבר מסויים שאני מדברת עליו כרגע, סתם משהו כללי כזה שחשבתי עליו!]