אין לי כוח לכתוב.

מכירים את ההרגשה שמשהו קורה, אבל אתם לא יודעת מה בדיוק וגם לא איך להסביר את זה, או לפחות לנסות?

אז אם כן, אולי יש לכם מושג מה בערך אני מרגגישה, ואני משתגעת מזה!

ההורים שלי ואחותי היו בסוף שבוע בצפון, זה כזה אושר בשבילי, לא יאומן פשוט!

נשארתי עם סבתא שלי, ועד כמה שזה נישמע מעפן כזה ומשעמם שנישארתי איתה ולא נסעתי לאיזה חברה או מהו,

אני לא מתחרטת על ההחלטה שלי.

אז כן, לא יצאתי ולא ראיתי אנשים, אבל זה רגיל בשבילי, סוף שבוע אחד יותר או פחות זה לא עושה את ההבדל, אני תמיד בבית!

שקט כזה בבית, נעים, מסודר, נקי, עושה לי טוב על הלב חחחחח

אני גם מרגישה חופשיה יותר, כאילו לא מכריחים אותי לעשות דברים

(ואני עושה כן?! שלא תחשבו, אפיללו סידרתי את הארון לפני שניה) ולא בודקים דברים למיניהם (אני לא אפרט).

הקיצר, נחמד לי המצב, טוב נו... כולם חוזרים היום, אז הבית משוגעים באופייני יתחיל בעוד כמה שעות :\

בכל מקרה, היה טוב, טוב שהיה! והקטע הכי קורע זה שהחלטתי לשתות יין אתמול,

סבתא שלי כמובן בצטרפה אליי, שתתה כוסית, הרגישה סחרחורת, הלכה לישון וקמה עם כזאת הרגשה מחורבנת, היה לה ממש הנגאוובר :O:O:O

חח איזה קרועה!

חמישי בלילה גם כשהיא הלכה לישון שתיתי לי וודקה עם איזה מיץ, אני, עצמי ואנוכי... (תקראו לי אלכוהוליסטית, מה איכפת לי כבר)

היה לי מה זה מגניב ראיתי סרט בחדר והפסקתי להרגיש את הידיים ףלפעמים הן גם ניראו לי חסרות שליטה כאלה וקלות/כבדות, כל פעם משהו שונה,

 התחלתי להיקרע מצחוק בגלל זה

קטעים איתנו.

נו איך מתאים לי מראה הסבלית?? חח

טוב זהו אין לי ממש מה לעדכן, רק שהחדר שלי סגול כמו שאמרתי פעם, ועדיין לא צבעתי שוב :S

(הסגול ניהיה כהה יותר אחרי שהוא מתייבש!!)

שבוע הבא אני חייבת ליסוע לקנות כבר מתנה לאמא שלי, אני נוסעת איתה כאילו.

מנמ.. מה עוד לחפור לכם...

אה כן, יוםרביעי הזה, החלטתי להישאר בבית ללמוד למבחן ענקי בתנ"ך שהיה יום חמישי.

היה לי כזה קטע מטורף, שחבל"ז פשוט.

הכלב שלי לא הרגיש טוב, אז כשאכלתי בסביבות 11 וחצי מול הטלוויזיה, הוא התחיל להראות לי סימנים שהוא חייב לצאת.

סבבה, איך שישבתי ככה קמתי ויצאתי איתו, מראה כזה מזוויעה, שפשוט טוב שאף אחד חוץ מכמה ערבים לא ראה אותי.

עציץ בלונדיני נוראי על הראש , טוב את העיניים לא ראו כי אני תמיד עם משקפי שמש דיי גדולות אבל אני רק אספר לכם היו לי סימנים שחורים מתחת לעיניים בגלל האיפור של היום לפני,

שורט שאני ישנה איתו בד"כ, הוא כביכול בסדר בשביל לצאת לשניה מהבית אבל הוא קצר ואני לא יוצאת ככה לרוב, וחולצת רוקרים ענקית של דוד שלי,

אז בשביל שלא יחשבו שאני רק עם חולצה, כי היא כיסתה את המכנס, הכנסתי את הקצה שלה לכיס.. קיצר מראה שובר לבבות מה אני אכיד להם.

(שמישהו ידווח עליי למשטרת האופנה, מה אני אגיד, אני תאונה מהלכת).

(עד כמה שיש לי נוף של וילות ערבים מהחלון, אבל האיכת של המצלמה של אבא שלי עושה אחלה עבודה ודיי אהבתי ת'תמונה)

הקיצר.. הפואנטה לא באיך שניראתי, אלא בזה שהיה שיא החום, הייתי עם חולצה שחורה, וחשבתי שאני עוד שאני נישארת דבוקה למדרכה בחוץ בתור שלולית בגדים לא מתאימים.,

אז התחלתי לסחוב את הכלב שלי מהר מהר הביתה, כשעמדתי מתחת לבניין שמעץי את הטלפון בבית מצלצל,

לשניה חשבתי לעצמי שבטח שוב איזה משפהו דבילי כמו שאלון או פרסומת אז אולי לא להתחיל לרוץ כמו חולת נפש במדרגות הביתה,

ואז קלטתי שיצאתי בלי פלאפון, אז בסופו של דבר כן רצתי מהר הביתה, הכלב שלי לא הבין מה נפל עליי ורץ אחריי

(כמעט שברתי את הראש במדרגות א. כי אני עולה מדרגה כן מדרגה לא, בצעדים גדולים, ב. כי הייתי על איזה נעל פלדפורה של אמא שלי עוד פרט לבוש מדהים, לשילוב הנפלא).

נכנסתי הביתה, הדלת נשארה פתוחה, לכלב שלי הייתה אחלה בחירה עם לצאת שוב מהבית עוד לעמוד לידי ולצבות בי מתנשפת כמו מטורפת בטלפון. הוא היליט להישאר

הקיצר, הצלצול היה מהבנק. הצ'ק של המשכורת שלי לא נכנס. דלביובייים, נתנו לי ת'צ'ק לפני 700 שנה.. באמת..

הקיצר, היה איזה רבע ל12 כבר והפקידה אמרה לי להגיע לבנת עד השעה 1 בשביל לקבל את הצ'ק חזרה.

אה למה הוא לא נכנס? היא אמרה לי שהבעלים שלי לא חתם על הצ'ק  טוב שלא, באותו רגע קיללתי אותו כמו לא יודעת מה,

בזמן שהתחלתי להתקשר לאמא שלי לספר לה על מה שקרה, שבגלל זה אני לא לומדת למבחן ושוב כמעט נפלתי על הראש כי אני בלונדינית שניסתה לעשות הרבה דברים בו זמנית,

שכללו שיחת טלפון, בחירת משהו ללבוש, מחיקת השחור הישן מהעיניין, ולהכניס את עצמי לבגדים הראשונים שנפלו ממדף הארון כשפתחתי ת'דלת, כי לא הצלחתי למצוא משהו "לא מתאמץ" וללא מחפשוף.

בכל מקרה, הגעתי לבנק אחרי שהאוטובוס אחרי שכמעט נדבקתי לתחנת אוטובוס מרוב חום.

בקופה להפתעתי הרבה הייתה מישהי עם פרצוף סוס מוכר, אני הרי ישר מזהה, גם אם אני ניראת כמו קקה שלא ישנה והגיעה בשיא העייפות,

זו הייתה מישהי שעבדה איתי שנה שעברה באטיאס (למזלה השנה היא לאעבדה כבר),

וישר העלה לי חיוך נחמד הזכרון בו אני ויוליה, דוברות הרוסית היחידות בחנות צחקנו עליה שיש לה פרצוף סוס, טוב לא אשמתינו שעם מראה כה היא מתנשאת ועוד סתומה כמו קרש,

ישר אחרי זה נמחק לי החיוך, מן הסתם כי היא מפגרת ואיטית, וגם כי מה הדבילית הזאת עושה בבנק?!!!

הקיצר הבעיה הייתה בזה שלא שהוא לא חתם על הצ'ק, כי הוא כן, בהתחלה הפקידה אמרה לי שהחתימה לא תואמת, ושיכנעתי אותה שכן כי אנייודעת בבירור איך החתימה של המנהל שלי ניראת (מן הסתם ראיתי אותה כל החופש)וא ז היא אמרה שזה בגלל שחסרה חותמת של העסק

כשכבר לקחתי ת'צ'ק בידיים ובאתי ללכת במטרה להגיע כמה שיותר מהר לחנות שבה עבדתי, הפקידה עצרה אותי ואמרה שיש עוד איזה בעיה,

ששמו חותמת של הבנק לא מאחורה אלה מקדימה, בצ'ק כאילו.. והיה לה כתוב במחשב מי שמה את החותמת יודעים מי? המפגרת שעבדה איתי פעם.

הקיצר הגעתי לחנות אחרי שצריתי על שני נהגי מונית בדרך, לא משנה חח...

באתי לחנות, המנהל שלי שמח, חשב סתם קמפצתי לבקר את כולם, ואז כשהוא הבין מה הבעיה הוא נסע איתי לבנק, שלו!

אמרתי שבטח סגור כי עובדים עד 1, הוא אמר לי פשוט לא לדאוג :O סתחתמתי ת'פה, חייכתי חיוך אופייני והתחלנו לדבר על זה שאני משוגעת, מטורפת, ובמקרה גם טיפשה (טוב זה הבלונד), כי למה הייתי צריכה לריב עם מהגי מוניות בזמן שיכולתי לתת לחנות צלצול ומהנהל שלי היה מקפיץ אותי לבנק -____-"

טוב נו לא שזה היה כבר כזה חשוב באותו רגע.

הקיצר, נכנסנו לבנק, הוא התחיל לצרוח על כולם שם,אמרו לו שזה באמת לא חשוב אם יש את החומת של העסק או לא, אלא החותמת שלהבנק שנמצאת בצד הלא נכון עושה את הבעיה.

הוא התחיל לצעוק על כולם שיסדרו את זה. התברר שאי אפשר, וצריך לתת לי צ'ק חדש.

בקיצור המנהל שלי חטף קריזה, הוציא לי את המשכורת במזומן ועוד לקח רותי הביתה, איזה אושר גדול חח.

הוא כזה בנאדם טוב יואו, הוא גם מתיחס אלי כאילו הוא איזה סבא שלי או משהו וכל הזמן שואל מה שלומי ומנסה להבין למה אני כזאת פסיכית, הרי במבט ראשון אני לא ניראת.

וזהו. זה הסוף.. חזרתי הביתה והלכתי ללמוד למבחן, מובן שבגלל העיכוב הזה לא סיימתי ללמוד כי ננירדמתי.. אבל לא נורא חחחח.

ד"א, בקשר לצו ראשון שהגיע אלי...

אז אליי הביתה הגיע שאני צריכה להגיע לירושליים,

עכשיו מה שמעניין, זה שבאותו היום גם הגיע לכתובת של סבא וסבתא  שלי בפ"ת, להגיע לתל השומר, באותו יום ובאותה שעה חחחחח

ההורים שלי כל כך מרוצים שזה משהו...

אני?

לא יודעת לא רוצה לא לשם ולא לשם. לא רוצה בדיקות, לא רוצה צבא!

בלילה היה לי קרררר בגלל הרוח מבחוץ, זה היה כזה נחמד להתכסות מתחת למיטה ולא למות מחום.

אני רוצה שכל היום יהיה סתוי כזה..... לא רק בלילה!

תמונה מתקופת השביתה....

אך...

כמה דברים הספיקו להשתנטת מאז...

(אני לא יודעת אם זה יותר משמח, עושה סתם נוסטלגיה, או מעציב...)

טוב זהו.. נמאס לי לחפור להיום.

סורי שאני לא מעדכנת (לא שזה חשוב, אבל סתם בשביל הפרוטוקול, חח זה מזכיר לי את יאן),

זה פשוט שישרא עושה לי הרבה בעיות וניסיתי לעשכן כבר כמה פעמים וזה תמיד סוגר לי והכל נמחק

גם שהמצלמה שלי לא עובדת ואין לי תמונות, אה וגם שעם ציפורניים יותר קשה לי להקליד חח

 (נישברה לי עכשיו הציפורן באצבע המשולשת  כולה סגרתי ארונית במטבר אוווף!)

טוב זהו.. זזתי

שיהיה שבת שלום