ממצב?

מקווה שהכל טוב, כי כאילו מתחילה שנה חדשה (לא שאני מרגישה משהו, רגשות אשם שאני לא עושה את הארימת שיעורים שלי במת' לא נחשב אני מניחה).

בכל מקרה... מה לספר....

אתמול הייתי עם טניה בת"א, זה כבר הופך להרגל ליסוע ישר אחרי בצפר ברכבת לעזריאלי לאכול סושי, לשתות אייס קפה עם סיגריה בגג,

להסתובב וליסוע הביתה.

כרגיל כל פעם יש איזה קטע דבילי.

פעם קודמת כשהיינו נדבקו לנו לתחת שני מפגרים שרצו לראות איך יצאנו בחרטה הקטנה הזאת שממים בפלאפון נו שמצטלמים ויש חריטה של התמונה, בלה בלה.

הקיצר, הם ממש עיצבנו אותנו, ואותי בעיקר כי אני ישבתי יותר קרוב ליציאה מהמכונה אז לי יצא יותר לדבר איתם.

המשפט האחרון שהם אמרו היה משהו שקשור ללשחק בקקה, לא זוכרת.

אז הפואנטה בזה שאתמול, אנחנו כזה יורדות במדרגות מהגג, אחרי אייס קפה וסיגריה והם מחכים לנו אחרי המדרגות הנעות.

אנחנו כזה יורדות פתאום אחד בא אליי עושה לי "אפשר אותך שניה?" כולי ישר תוקפת עם "מבט האיכס" שלי "למה ?!?!"

ואז כשהוא התחיל למשוך אותי ביד לצד, כאילו מה?! טניה לא תדע על מה הוא דיבר איתי או מה?!

התחלתי להיקרע מצחוק, איך לא?!

אז ה-דביליזם בהתגלמותו:

אני: "חחח מה אתה רוצה?"

הוא: "את מבינה... אני פשוט ראיתי אותך..."

אני:" חח נו...."

הוא: "ו... אמ.. רגע.. את מעשנת?? 0______O"

אני: לא מצליחה להעיף את הפרצוף המתנשא "כן למה??!?!"

הוא: כולו פתאום מאוכז, למה מה אה אמא שלי שאתה מתאכזב?! "אז טוב אז למשנה, לא משנה...."

הלך.

סליחה באמת ששכחתי לרוץ אחריך והלכתי לכיוון ההפוך ממך חח.

אז כן.. יש אנשים מוזרים בעולם, מה לעשות חח.

אה, עוד פרט חשוב. טניה קנתה מצנה למישהו ליומולדת. זיפו עם חריטה.

ויואו... החנות כזאת קטנה ומפוצצת שניתקענו שם שעה,

לרוב הייתי חוטפת קריזה ומתעצבנת (כי התעכבנו בגלל העומס, מן הסתם, ובגלל שבחרנו לעשות חריטה ברוסית אז זה עשה בעיות),

אבל המוכר היה כך כך נחמד, אמא שלי נניח, הייתה אומרת שהוא מפחיד (מראה חיצוני...), אבל הוא כזה נחמד, והוא אילו אמר לנו לקפוץ לבקר D:

ולבסוף קניתי גם 2 מנות הביתה, וכולם ממש התלהבו ושמחו וזה... זה ממש חימם לי את הלב וואךך חחח.

עדיין לא נגמר, מישהו רוצה?? חח

אמ טוב...

עוד משהו.. יום שבת הייתי בחיפה. אצל קרובי משפחה, כי מישהו שם נולד.

מה לי ולילדים...

כשרק אמרו לי שנוסעים, התחילת שבוע שעבר, ממש התלהבתי, כי יש לי שם קרוב משפחה שיש לו להקה (ההוא שנתן לי את הגיטרה שלו),

והוא הנאדם הכי אהוב עליי במשפחה המעוותת ההיא, אז רציתי ליסוע.

אחר כך, עשיתי חושבים, אשכרה חשבתי.. מאמינים???

ואמרתי שאני לא רוצה, כבר לא בא לי בלה בלה.. ניסיתי להסביר את עצמי בכל דרך אפשרית, אבל זה רק עורר אצל אמא שלי את העצבים.

יום חמישי היא אפילו התקשרה אליי כשהייתי בבצפר וניתקה לי 3 פעמים, ויצא כאילו אני מתיחסת לאמא שלי כאילו היא איזה חברה שמעצבנת אותי.

בכל מקרה, כשבאתי הבייתה התווכחנו עוד קצת, ואז הסכמתי ליסוע בתנאי שלא עושים לי סצנות עם השתיה, כי איך לא?!

בלי זה אני אשב עם פרצוף "תעשבו אותי ותיהיו בשקט, עכשיו!"

ובואו נגיד שאמא שלי יודעת טוב מאוד על מה מדובר, אז היא הסכימה.

אחר כך גם התברר שדודה שלי הזמינה סיור בגנים הבהאיים.

הקיצר.. באנו וזה...

ישנתי כל הנסיעה לשם :|

אתם לא רוצים לדעת באיזה תנוחה...  הכל כאב לי וכשנכנסתי חשבו שאני איזה ילדה מוכה.

בכל מקרה, אחרי שילד שם, ילד בן 5, חתיכת אגואיסט מפונק ולא דביל בכלל עיצבן אותי, ישבנו בשולחן.

נתנו לי כוסית בגודל הציפורן שלי אולי, ואמ.. אני אוהבת או כוסית גדולה יותר, אבל אז זה רק בשתיה עם חברים או לבד, או בכוס רגילה ולערבב.

החלטתי לערבב, כדי לא למשוך יותר מידיי תשומת לב.

רק לעומת הכוסית העוד שניה בלתי ניראת, הכוס לשתיה הקלה הייתה בגודל קערית מרק -_________________-"

וכשביקשתי למזוג לשם וודקה, לכל אחד היה את הפרצוף שלו.

בסה"כ כולם התיחסו לזה בסדר, "בעיקר אבא שלי" (שעוד שניה קופף מהחלון שהיה נורא קרוב אליו) אבל ככה... כולם צחקקו כזה ועשו "ואו" כי שתיתי יחסית הרבה

למה שהם ציפו, אבל הייתי סבבה, רק לא מספיק בשביל לחייך הרבה זמן.. אלא לחצי שעה בערך :(

בכל אופן.. נסענו אחרי כמה זמן לגנים האלה, רק כי דודה שלי ואבא שלי רצו, פאק הוא כל כך מתלקק אליה שזה מחרפן אותייייי!

זאת אישתו של דוד שלי, מה אתה רוצה ממנה?!?!?

(העיקר מאחורי הגב הוא עושה "יואו היא מזדקנת כל כך מהר")

*%*^*%^*^%&*

נו היה יפה... מה אני אגיד, מה איכפת לי. הלכנו.. הלכנו... צילמתי וצילמתי

(אבא שלי העיקר התחיל להגיד לי שאני מצלמת יותר מידיי, כאילו מה אתה בסדר?! מה זה פילים?!?!?! מצלמת וזהו. תיהיה בשקט כבר. העיקר יצא יחסית קצת תמונות!)

... ואמ.. לא יודעת לא הקשבתי למדריכה בשיט.

אחרי זה חזרנו לקרובי משפחה האלה שם, אכלנו קינוח ונסענו הביתה ו.. זהו חח.

אז.. זהו אני אסיים לחפור, תמונות וזהו.

אני ואחותי, בתחילת הנסיעה.

בשניה שעלינו על איילון התחיל המבול. אמא שלי כולה התחילה להיות בהיסטריה ובו זמנית שמחה שלא היא בהגהכי בהתחלה היא כמעט בסכימה לנהוג לשם.

ואני התחלהבתי מהגשם,  יש לי סדרה שלמה של תמונות חח.

בבית שלהם.. ראים שלא התחלנו את הארוחה רק לפי הפרצוף שלי ולא רק בגלל הצלחנות הנקיות.

הבן דוש ההורס שלי... דיי הוא כזה מושיייי. אבל מסכן המפגר ההוא, הבן 5, העליב אותו, לקח ממנו צעצועים ואפילו הפיל אותו בטעות במדרגות. חתיכת דלביוב, הילד ההוא!

שיתנו לי אותו לחודש, יחזור יחחל בן 5.

חמווודיק מוי.

מכאן הכל כבר מהגנים הבהאיים.

ממש אהבתי פה ת'שיער שלי חח. הכוונה שלי הייתה לטפס, לשבת שם. אבל אבא לי כבר צילם :\

דודה ואמא שלי.

דודה, אמא, אחותי הקרציה.

התמונה היחידה שיש לי עם הדודה הכוסית שלי, ודווקה אז הייתה רוח שנשבה בכיוון הנכון ועשתה לי אחלה שיער.

טוב אולי האולסטאר באמת קצת בולט, כי אנשים כבר מתחילים לזכור מה הצבע שלו, בלי לחשוב יותר מידיי חחח.

לקראת הסוף כזה.. הייתי כל כך עייפה ודיי משועממת.

קרציייה.

וחלק מתמונות הנוף שצולמו ע"י דיאנה הצלמת המאגניבההה D:

טוב יש עוד, אבל זה גם ככה אותו דבר כזה, אז מספיק.

יאללה הלכתי לראות נציג שלמה יושב לי בסלון כבר שעה בערך.

נ.ב: ההורים שלי בחופש לכמה ימים. בא לי לעבור לגור על הגג או משהו %&%& אני שונאת כשכולם בבית, אני ממש נחנקת.

שנה טובה.

דיאן.