שאלווום...
אז אמ.. כן הבטחתי גג פוסט אתמול, אבל לא היה לי כוח והלכתי לישון D: חיח
היום, כל היום הייתי בבית, אמ.. החלטתי שאין סיבה ללכת היום לבצפר, אבל ישנתי רוב היום
(אפילו חלמתי חלום מהההההה-זההה מפחיד בסביבות 6-7 בערב)
אז כן.. אני עצלנית, לא נורא...
בכל אופן... עד כמה שמיום העצמאות עבר כמעט שבוע (בעיניי שבועיים אבל בסדר)
היה ממש ממש כיף, הייתי עם ויקה, אניה, בת דודה של אניה וחבר שלה,
כצפוי אין לי כוח לפרט, דיברתי על זה מספיק גם ככה),
אני רק יכולה להגיד שבחיים לא הייתי כזאת שיכורה, אבל נחשו מה.. אני זוכרת הכל!
אני רק אסכם ככה בכלליות, שלא עמדתי על הרגליים בשיט, ופעם ראשונה בחיים שלי השתכרתי כל כך מהר,
פעם ראשונה נמנמתי על ספסל באמצע פארק(לפי מה שאני זוכרת גם נפלתי ממנו....),
ופעם ראשונה הקאתי בגלל אלכוהול.
רק שגיליתי היום 2 סימנים כחולים חדשים
על היד.. ועל הגב התחתון :| (על הגב אמא שלי ראתה :\ ושאלה מה זה חח).
הקיצר.. היה כיף!
יום שישי ערב דודים שלי באו אלינו, לכבוד היומולדת של סבתא שלי.
היה נחמד וזה... דודים שלי נו.
אני שמה לב שסאשה מנסה כמייטב יכולתו לגרום לי להישאר עם יאן (הבן דוד הקטן והשמגדולי שלי),
בתקווה שאני איכשהו אנסה להיות איתו, אבל היי אל תקח ללב, אתה לא רואה שאני וילדים זה לא ביחד?!
(למרות שאני הכי ילדותית שיש).
בכל מקרה... סאשה (הכי צפוי שיש) ידע שאני מעשנת ובלה בלה.
כשהוא הלך לעשן, הכלתי אחריו בשיא ה"זנב", קלטתי שהמעפרה בחדר שלי ולא ב"מרפסת",
אני: "אויש.. להביא לך מעפה?"
הוא: "אה כן... למה היא לא פה באמת?!" *מבט של עוד שניה ניקרע מצחוק*
אני:"היא בחדר שלי חיחי"
הוא:"נו.. ומה היא עושה שם?!"
אני:"אני מחדדת בה עפרונת!"
אחרי ז הוא עשה לי סוג של שיחה של
"עזבי ת'חרא הזה סתם מבזבז לך ת'כסף שאין לך, וזה לא מושלך הא" (כפרעליו),
בלי שבכלל הודתי בעובדה הזאת, עד שהתחלתי לגמגם משהו כמו "נו אבל אבל.. אני"
"זרקי... סתם גבנו"
טוב נו.. אני באמת אשתדל הפעם, ואל תצחקו עליי! בסופו של דבר אני אצליח ואתם לא.
(שימו לב לשילוב המנצח של גרביים ירוקות ומכנס אדום 
)
לאחרונה אני מרגישה שאני שיא הילדה המפונקת והילדותית, אבל מה?.. לא איכפת לי,
וזה אפילו משעשע אותי. פשוט לא איכפת לי מכלום כזה... ובא לי לצחוק/לצרוח לאנשים בפנים, או ללכת מכות/להרוג
(כל אחד ומה שמגיע לו).
הבעיה העיקרית בתקופה הזאת היא בזה שאני כל הזמן עייפה, וזה לא שאני עושה פעילות כלשהי,
אני לא עושה שיעורים, אני לא לומדת, אפילו לעדכן אין לי כוח, וזה לא שאני עושה פעילות ספורטיבית,
לא יודעת מה יש. פשוט תמיד בא לי לישון.
אני פשוט יכולה ללכת, להרגיש עייפה ומחוסר כוח פיזי להתישב באמצע שומקו.. לא יודעת מה זה, וזה מלחיץ לפעמים.
אני רוצה כדורי מרץ!
שבוע הבא יש לי שתי מתכונות, אנגלית ומדעי טכנולוגיה, אני כל כך לא מרגישה שהשלב הזה של השנה כבר הגיע,
וזה ממש ממש לא טוב!
אני חייבת להתעורר כבר, לפני שזה יתן לי סטירה.
בכל מקרה.. מחר, (ב"ה) אנחנו נוסעים לקניון הזהב כניראה, אני ממש מקווה שניסע בסופו של דבר, ואז יום חמישי מרוסיה באהבה..
אח.. לסגור את התקופה חסרת הבגרויות/מתכונות, משהו...
אוקיי... הפוסט הזה איזה כמו 10 פוסטים אבל זה סתם כי לא עידכנתי מלא זמן.
אז תמונות (תקופה לא פוטוגנית, סורי)
זה מזכיר לי ת'אור שבקצה המנהרה
טוב יאללה הייתי... הפוסט ענקי תודו :)
דיאן
נ.ב: כל כך בא לי הליקס שני :\
נ.ב 2: יש לי כדורי רגיעון, מאת הרופאה שלי, ואני לא מתכוונת לקחת הרבה מהם כי אני גם ככה על נורופן תמיד, אז תמשיכו להיזהר בשקט D:
נ.ב 3: יצא לי עכשיו כזה פן מושי מושי מושלם, וזה כזה באסה שעד מחר הוא יהרס #%&%*^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
DianA____*
