היי..
טוב הבלוג ניראה לי ננטש פה סופית, מה לעשות..
לא היה לי זמן בגרוש, לא חשק וגם לא ממש משהו לכתוב.
כצפוי, יוהנה התחילו ללמוד עוד בשני שעבר (לא אתמול, כמו כולם),
כולם בעבודה כאילו ריחמו עליי וכביכול "השתתפו בצערי", אבל אני?
לא יודעת מה עם האחרים אהל לא איכפת לי בכלל.
אני מרגישה כאילו לא היה חופש בכלל, לא מרגישה ש"גדלתי בעוד שנה"
לא מפנימה שזאת השנה האחרונה ולא כלום.
אני לא יודעת מה קורה סביבי, לא חושבת (זה בטח הבלונד), וגם לא רוצה!
בסה"כ.. השבוע שעבר, עד כמה שהוא יהיה טיפה עמוס לי, עבר נורא מהר,
ועד כמה שהרגשתי לא טוב בכללל, לא יהיה לי זמן לכלום וכל הזמן התלוננתי (אני מקווה שיותר לעצמי מאשר לאחרים),
יצאתי מהבית ב7:25 וחזרתי באיזה 8וחצי רק והספקתי דיי הרבה בשביל השעות האלה :)
אני אתגעגע לשבוע הזה.
למה? פשוט מאוד, הייתי כל הזמן בפעולה ועסוקה!
אני שונאת לשבת בבית ולא לעשות כלום!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני משתגעת ככה!
כל השבוע למדנו עד 12 כי כביכול תחשבו בנו שאנחנו לומדים שבוע לפני כולם, אז ניצלתי את ההזדמנות,
וכל יום נסעתי באוטובוס של לוד והלכתי לעבודה.
בגלל שהייתי עייפה, מהחום ומהכל ביחד לא נתנו לי גם ככה הרבה מה חעשות,
היו אפילו ימים שהרשתי לעצמי לשבת על כיסא ולראות איך כל הבנות עובדות.
יום ראשון כבר הרגשתי בכלל לא טוב אז העבודה הכי גדולה שעשיתי זה לשבת במשרד ולתייק חשבוניות לפי הסדר באיזה קלסר, קשה תותים.
בכל אופן, המצב הפיזי שלי באותו שבוע רק נחלש והמעברים הקיצוניים בין שיא החום למזגן קלטני היו יותר מידיי בשבילי.
יום שבת כל היום רק קראתי ספר ולפעמים ישנתי, לא קמתי כמעט מהמיטה,
לקראת הערב כבר הייתה לי נזלת וכששכבתי האף היה סתום, כל הלילה התאטשתי ויום ראשון הייתי עוד יותר בכיוון לקירור או משהו כזה.
בבצפר כל הזמן נירדמתי בכיסא הרך של חדש מחשבים חח, אתמול בכלל חשבתי שאני עוד שניה מתה.
והיום?... היום כבר לא הצלחתי כמעט לקום.. צחצחתי שיניים בבוקר וחזרתי לישון כי כולם המליצו לי להישאר בבית.
השלמתי טיפה שעות שינה, אני גם מקווה ללכת היום מוקדם יותר לישון, כי אין לי ספר לקרוא חח, וזהו כי בסה"כ אני מרגישה טוב יותר.
אוקיי.. בגלל שלא עידכנתי מיליון שנה, אני אסכם טיפה.
אני מרגישה שטיפונת התבזבז לי החופש, אבל בסה"כ אני לא מתלוננת, כי גם אם לא הספקתי הרבה, הספקתי משהו!
(אפילו כמה משהואים חח)
עשיתי בנג'י,
הספקתי ליסוע לת"א בספונטני כמה פעמים, (ואפילו לא הייתי בלאנט טאטו היקר שלי זה לא קרה אףף פעם!),
הכרתי פה ושם אנשים שבחיים לא חשבתי שיהיה לי קשר אפילו איזשהו אליהם,
ניהיית בלונדה חח, נו תמיד הייתי, אבל עכשיו עוד יותר (כמו שאמרה מורתי האהובה ללשון-הבעה "תמיד היית בלונדה, את לא צריכה להתרגל, התחום לא חדש לך" 
)
עבדתי ואני נורא שמחה על כך, כי לא עבדתי אך ורק בשביל כסף, אלא בשביל להיות עסוקה במשהו ולא להיות בבית!,
יצא לי להיות ערב שלי בשמלה ועקבים
וכרגע יש לי בנייה כבר כמעט שבועיים. מה ניהיה ממני?!?! חיח
פדיחות פה, פדיחות שם, נההה.. למי איכפת, זה לא רע בכלל חיח .
לא יודעת מה עוד כי בתכלס אין שודבר יותר מידיי מרגש, אבל אני מרגישה שינוי קטן בתוך עצמי וזה כבר משהו טוב.
אני רק רוצה עוד איזה התחדשות חיצונית, אני רק לא יודעת איזו, אני רוצה איזה עגיל אבל אי לי כוח לעוד ויכוחים והתאכזבויות מצד אמא שלי,
גם שאם זה יהיה עגיל בגבה ולא רוק (עגיל בסחוס, אוזן), אז גם בבצפר יהיה לי כל בוקר על ראש ישן ויכוחים עם המנהלים,
לא יודעת מה אפשר לעשות אבל בא לי איזה שינוי!
טוב יש לי כמה תמונות של אמא שלי שאני חייבת לשים כי היא יצאה לי מה זה חמודונת כזאת, אז הינה:
טוב, את אלה הכי אהבתי, נכון שהיא חמודה תותיייים?!
ו.. נאספו לי כמה תמונות של צ'אקי אז אני חייבת לשים,
גם ככה הפוסט הבלוג על סף קריסה חח וגם אין לי תמונות שלי כי או שלא הייתה לי מצלמה, או שלא היה לי כוח, או שניראתי כמו קקה (כמו עכשיו).
אז.. צ'אקי שלי:
הוא רב איתי על פקק של בקבוק קולה באותו רגע
באיזה שישי בבוקר כשאבא שלי קלח אותי לעבודה, ובאותה שניה הוא ראה את אבא שלי, סורי על האיכות ככה זה הפלאםון הקקה שלי :\
טוב זהו.. חפרתי מעל ומעבר לנורמה,
אז יאללה ביי ביי .. נישתמע 
נ.ב: מי מוצא לי עוד איזה ספר שקשור לסמים או כל דבר בסגנון???, פשוט את הספר הזה סימתי כל כך מהר שזה מפתיע
אה כן, לספר קוראים "אני, קריסטיאנה פ." מאוד מומלץ באמת! כי אני לא קוראת יותר מידיי ואם אני כבר קוראת זה בטח אומר משהו .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
DianA____*
