היי..

טוב הבלוג ניראה לי ננטש פה סופית, מה לעשות..

לא היה לי זמן בגרוש, לא חשק וגם לא ממש משהו לכתוב.

כצפוי, יוהנה התחילו ללמוד עוד בשני שעבר (לא אתמול, כמו כולם),

כולם בעבודה כאילו ריחמו עליי וכביכול "השתתפו בצערי", אבל אני?

לא יודעת מה עם האחרים אהל לא איכפת לי בכלל.

אני מרגישה כאילו לא היה חופש בכלל, לא מרגישה ש"גדלתי בעוד שנה"

לא מפנימה שזאת השנה האחרונה ולא כלום.

אני לא יודעת מה קורה סביבי, לא חושבת (זה בטח הבלונד), וגם לא רוצה!

בסה"כ.. השבוע שעבר, עד כמה שהוא יהיה טיפה עמוס לי, עבר נורא מהר,

ועד כמה שהרגשתי לא טוב בכללל, לא יהיה לי זמן לכלום וכל הזמן התלוננתי (אני מקווה שיותר לעצמי מאשר לאחרים),

יצאתי מהבית ב7:25 וחזרתי באיזה 8וחצי רק והספקתי דיי הרבה בשביל השעות האלה :)

אני אתגעגע לשבוע הזה.

למה? פשוט מאוד, הייתי כל הזמן בפעולה ועסוקה!

אני שונאת לשבת בבית ולא לעשות כלום!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני משתגעת ככה!

כל השבוע למדנו עד 12 כי כביכול תחשבו בנו שאנחנו לומדים שבוע לפני כולם, אז ניצלתי את ההזדמנות,

וכל יום נסעתי באוטובוס של לוד והלכתי לעבודה.

בגלל שהייתי עייפה, מהחום ומהכל ביחד לא נתנו לי גם ככה הרבה מה חעשות,

היו אפילו ימים שהרשתי לעצמי לשבת על כיסא ולראות איך כל הבנות עובדות.

יום ראשון כבר הרגשתי בכלל לא טוב אז העבודה הכי גדולה שעשיתי זה לשבת במשרד ולתייק חשבוניות לפי הסדר באיזה קלסר, קשה תותים.

בכל אופן, המצב הפיזי שלי באותו שבוע רק נחלש והמעברים הקיצוניים בין שיא החום למזגן קלטני היו יותר מידיי בשבילי.

יום שבת כל היום רק קראתי ספר ולפעמים ישנתי, לא קמתי כמעט מהמיטה,

לקראת הערב כבר הייתה לי נזלת וכששכבתי האף היה סתום, כל הלילה התאטשתי ויום ראשון הייתי עוד יותר בכיוון לקירור או משהו כזה.

בבצפר כל הזמן נירדמתי בכיסא הרך של חדש מחשבים חח, אתמול בכלל חשבתי שאני עוד שניה מתה.

והיום?... היום כבר לא הצלחתי כמעט לקום.. צחצחתי שיניים בבוקר וחזרתי לישון כי כולם המליצו לי להישאר בבית.

השלמתי טיפה שעות שינה, אני גם מקווה ללכת היום מוקדם יותר לישון, כי אין לי ספר לקרוא חח, וזהו כי בסה"כ אני מרגישה טוב יותר.

אוקיי.. בגלל שלא עידכנתי מיליון שנה, אני אסכם טיפה.

אני מרגישה שטיפונת התבזבז לי החופש, אבל בסה"כ אני לא מתלוננת, כי גם אם לא הספקתי הרבה, הספקתי משהו!

(אפילו כמה משהואים חח)

עשיתי בנג'י,

הספקתי ליסוע לת"א בספונטני כמה פעמים, (ואפילו לא הייתי בלאנט טאטו היקר שלי  זה לא קרה אףף פעם!),

הכרתי פה ושם אנשים שבחיים לא חשבתי שיהיה לי קשר אפילו איזשהו אליהם,

ניהיית בלונדה חח, נו תמיד הייתי, אבל עכשיו עוד יותר (כמו שאמרה מורתי האהובה ללשון-הבעה "תמיד היית בלונדה, את לא צריכה להתרגל, התחום לא חדש לך" )

עבדתי ואני נורא שמחה על כך, כי לא עבדתי אך ורק בשביל כסף, אלא בשביל להיות עסוקה במשהו ולא להיות בבית!,

יצא לי להיות ערב שלי בשמלה ועקבים  

וכרגע יש לי בנייה כבר כמעט שבועיים. מה ניהיה ממני?!?!  חיח

פדיחות פה, פדיחות שם, נההה.. למי איכפת, זה לא רע בכלל חיח .

לא יודעת מה עוד כי בתכלס אין שודבר יותר מידיי מרגש, אבל אני מרגישה שינוי קטן בתוך עצמי וזה כבר משהו טוב.

אני רק רוצה עוד איזה התחדשות חיצונית, אני רק לא יודעת איזו, אני רוצה איזה עגיל אבל אי לי כוח לעוד ויכוחים והתאכזבויות מצד אמא שלי,

גם שאם זה יהיה עגיל בגבה ולא רוק (עגיל בסחוס, אוזן), אז גם בבצפר יהיה לי כל בוקר על ראש ישן ויכוחים עם המנהלים,

לא יודעת מה אפשר לעשות אבל בא לי איזה שינוי!

טוב יש לי כמה תמונות של אמא שלי שאני חייבת לשים כי היא יצאה לי מה זה חמודונת כזאת, אז הינה:

טוב, את אלה הכי אהבתי, נכון שהיא חמודה תותיייים?!

ו.. נאספו לי כמה תמונות של צ'אקי אז אני חייבת לשים,

גם ככה הפוסט הבלוג על סף קריסה חח וגם אין לי תמונות שלי כי או שלא הייתה לי מצלמה, או שלא היה לי כוח, או שניראתי כמו קקה (כמו עכשיו).

אז.. צ'אקי שלי:

הוא רב איתי על פקק של בקבוק קולה באותו רגע

באיזה שישי בבוקר כשאבא שלי קלח אותי לעבודה, ובאותה שניה הוא ראה את אבא שלי, סורי על האיכות ככה זה הפלאםון הקקה שלי :\

טוב זהו.. חפרתי מעל ומעבר לנורמה,

אז יאללה ביי ביי .. נישתמע

נ.ב: מי מוצא לי עוד איזה ספר שקשור לסמים או כל דבר בסגנון???, פשוט את הספר הזה סימתי כל כך מהר שזה מפתיע

אה כן, לספר קוראים "אני, קריסטיאנה פ." מאוד מומלץ באמת! כי אני לא קוראת יותר מידיי ואם אני כבר קוראת זה בטח אומר משהו .

טוב אז ממש הפסקתי לעדכן, מה לעשות?!

זה פשוט שכל החודש שעבר השיגרה שלי הייתה עבודה-בית-להתקלח-לישון-ושוב עבודה.

הרגשתי מנותקת מכולם ומהכל וחסרת חיים לחלוטין.

כל הזמן ישבתי והתלוננתי לעצמי כמה זה לא בסדר, הרי זה החופש האחרון שלי שבו אני עוד נמצאת במסגרת הזאת שנראת בצפר,

ואני לא עושה כלום חוץ מלעבוד, ועוד בעבודה שאני יוצאת שם איזה פסיחבאלניה או חתיכת ביצ'.

בכל מקרה. אני יום שני ברציפות בבית

ולא כי לא שמו אותי בשום משמרת, ההפך! הייתי אמורה ועוד איך לעבוד ביומיים האלה

 וכשהתקשרתי להודיע אתמול שאני לא באה האחראית שלי עוד שניה בלעה ת'לשון

[ולא אני לא מגזימה, ואני לא מתלהבת שאני חשובה, פשוט אני מהוותיקות יותר (חח איזה עלוב זה נישמע) ויש מספיק חדשות טיפשות שעדיף והן יבואו כמה שפחות, נו בעיני, חלק מהן שלא יבואו בכלל כן?!].

קיצר, אני בבית בגלל בכף רגל, אני צולעת מאז יום שבת, כשהתעוררי עם חתיכת שביל דם מלחיץ (לא אותי, אני באורך פלא התלהבתי מהמראות הקשים -_____-")

כולם נבהלו ולי איכשהו... לא היה מי ישמע איכפת,

[אה למה יש לי חתך עמוק וכואב ברגל? כי יום שישי בערב טיפה שתינו לנו עם יאנצ'קה (זה נישמע אלכוהוליסטי או שזאת רק אני?! )

קיצר, היינו בים בלה בלה, החלטנו ללכת למים, בדרך לחוף היו אבנים גדולות, מתברר שגם חדות, נעמדתי על אחת ורגל ימין שלי נפגעה :\

לא שזה הפריע לי באותו רגל, באמת שרצנו והתחרפנו כאילו כלום ולא הרגשתי את  זה אפילו אבל שיהיה, זה מה שקרה בכל אופן]

אבל, עכשיו סופר איכפץ  לי כי עד כמה שחשבתי שהעבודה שלי לא משהו (והיא באמת לא משעו אם להתחשב בכמה שאני מקבלת אבל בסדר),

אני ממש מעדיפה להיות שם ולא בבית!

אני מתחרפנת משיעמום ואני לא יודעת איך יש אנשים שיכולים לשבת בבית וסלפור את הדקות עד תחילת שנת הלימודים :|

אז נכון שהייתי עייפה פה ושם, והרגשתי שאני לא רואה עולם, בעיקר בשבוע האחרון כי זאת שאיתי באותו תפקיד לא הייתה,

אבל אחרי הכל יהיה לי סבבה ואני ממש ממש רוצה כבר לחזור!

אני לא יכולה לשבת יותר בבית $%&%^*&

אז אני מקווה כבר מחר לחזור ולהתחיל בתכנוניי לחופש הזה.

אז תאחלו לי בהצלחה בבקשה, ושאני לא אפול או משהו ואשבור איזה איבד חשוב נוסף בגופי

מנמ... מה עוד לחפור לכם פה....

אה כן!

היום בבוקר, למרות שהייתי אמורה לישון כי לעבודה אני לא יכולה ללכת,קמתי באיזה 7 וחצי כדי  ללכת לעשות בדיקות דם.

האחות הזאת חתיכת דלביובקה ואני שונאת אותה מאז ומתמיד,

אבל אף פעם לא היה לי כזה משמעותי השלב של הלקיחת דם!

דבר ראשון כל שלב ושלב כאב לי!

היא עוד שאלה אותי אם שתיתי מספיק מים בבוקר.

ואממ שמעי, אני לא אמורה להיות בצום לפני הבדיקה? מה שאומר שאני אמורה לשתות מים נטו ולא כל מיני דברים טעימים, אז בהחלט!

אני לא יכולה לשתות מים, ושתיתי כמה שיכולתי על בטן ריקה ושמעו... זה פשוט עשה לי בחילה

וכל הזמן שישבתי וחיכיתי בתור הרגשתי שאני מתה לאכול ולישון!

בכל אופן כאב! אפילו יצא לי להגיד לה את זה .

דבר שני... כשבאתי הביתה רק העזתי להוריד את הפיגנה הזאת ששמים על הוריד שלא ירד דם והייתי עם יד מקופלת כמה שעות טובות

אבל זה לא החלק הכי גרוע ישנתי עם יד מקופלת והכל כשחזרתי וזה.. ונחשו מה..

התעוררתי עם כתם דם כזה באזור של הדקירה (שטף דם או משהו, לא?) ועד עכשיו יש לי את זה כוס אמא שלה!

בכל מקרה.. חבל!

טוב ניראה לי סיפרתי את כל מה שהיה אפשר

(נכון שזה הרבה?!)

אז אני אלך לי לנסות ללמוד כבר לתאוריה! כי דיי כמה אפשר לדחות את השיט הזה.

ואם עוד פעם אחת יתקשרו אליי מאיזה גנון/פעוטון או מה שזה לא יהיה יגידו שאני איזה נטע אמא של איזה נעם ורשמתי אותו לגן שלהם

אני לאיודעת מה אני אעשה E%^%^*%&)%^&*$%&

הם התקשרו בזה הרגע כבר פעם שלישית ונמאס לי אז המשפט שלי היה נורא בוגר, חכם ואמ... בקול של ילד מתבחיין :

"דיי אתם מתקשרים אליי כבר פעם שלישית היום! אני קטינה! אני ולא ניראה לי שיש לי ילדים!"

מסכנה היא פשוט הצטערה והבטיחה לנסות לא להתקשר יותר חחח

אבל מה... פעם ראשונה שהיא התקשרה שזה היה בסביבות 12 כשישנתי  היא לא האמינה שאני לא נטע ממשפחת לא זוכרת מה,

ושאין לי ילד קטן בשם נעם $%%^*&)

באמת....

מי ישמע, למה שאני אקרא לילד שלי נעם?!

טוב יאללה כמה תמונות כי הבלוג שלי מת לחלוטין פה,

לא כל כך מהים ההכי אחרונים, אלא לפני כמה שבועות, מהסיבה הפשוטה שעכשיו אני גוססת בבית ואני ניראת סופר דופר חולה, לא יודעת למה

(פשוט מתמזגת עם הקירות המכוערים והלבנים שיש לי בבית ).

ביום שהספר החמוד שלי עשה לי פן סתם ככה כי הבאתי אליו את אמא שלי D: אז החלטתי גם להתאפר בשביל כמה תמונות

אבא שלי אמר שאני מזכירה לו ככה רמזור.

טעוות! רמזור זה אדום, צהוב וירוק. לא?

גאד איזה מאושרת יצאתי חחח

(ועזבו ת'חזיה שלי טוב?! תמיד רואים אתה כשאני עם גופיה אז תחסכו ממני!)

ועוד כמה פה ושם:

איזה מסכנה יצאתי חחח (אחרי יום עבודה ואז עוד יצאתי החוצה :\ )

אה כן ככה השיער שלי ניראה בלי פן

איזה יום שבת אחד שהמזגן הרג אותי

וזה סתם עי הפסקתי לשים פה את צ'אקי וחבל כי הוא חמוד ומצחיק :)

טוב זהו אין לי כוח יותר,

אז אני זזתי.

להת'