с новым годом!!!!

אוקיי אז השעות האחרונות של שנת 2007 חולפות להן.

אני ם מקורים ועושה על זה סופט, אין אין עליי, אני יודעת.

אז 2007 הייתה שנה דווקא סבבה.

השתנתי נורא, ואת זה כל אח יכול להגיד ואני גאה בשינוי הזה כמו לא יודעת מה.

הכרתי את עצמי יותר, מכיוונים אחרים, הכרתי מלא אנשים חדשים, נייתי אחרת, ועוד הרבה הרבה.

אז... שנת 2008 שמחה, מצולחת, בריאה, מצחיקה, עם כסף, אנשים שאוהבים מסביב וכל דבר טוב שרק אפשר לרצות.

את ההחלטות שלי לשנה החדשה בפוסט הבא. עכשיו אין לי ממש כוח D:

היום בלילה תהנו מלא מלא מלא, תאכלו, תשתו, תשתו, תצחקו, תשתו, תאכלו, תשתגעו, תצרחו

וכל דבר שעולה לכם בראש שעושה לכם טוב.. סתם כי זה כיף מאוד!

תהנוווו!!!!! D:

דינקי 3> 3> 

"אני אצא עכשיו, ואגיע אתמול"

נכון הגיוני?!?!

תמיד הייתי בטוחה בזהף ועכשיו רק סבתא שלי הוכיחה לי שזה נכון.

אוקיי אז אממ כן.. מההתחלה?..

ת'אמת אני כבר לא יודעת ממה להתחיל, אני כל כך עצבנית, משועשעת, אה וגם כואבת לי הבטן,

והכל בו זמנית.

ננסה להסביר...

סבתא שלי הייתה שלושה שבועות באמריקה (יאי איזה כיף לה הא?!-לא העיניין!)

בקיצור היא הודיע לנו שהיא אמורה להגיע ב16:10 בערך בישראל ב28/12/0, שזה היום!

עד כאן הכל טוב ויפה.... הגענו לפגוש אותה בטרמינל.

נחשו מה... 19:00 כבר ועדיין לא פגשנו אותה.

חיפשנו אותה מ4 וחצי עד 7 בטרמינל, אמא שלי כמעט התחרפנה לי מול העיניים,

וכל פעם כשקניתי עוד אוכל ובאתי מאחוריה היא נבהלה כל פעם מחדש

(אכן ניראה מצחיק, באמת באמת, אבל מסכנה היא ממש דאגה).

גם דוד שלי כל כזה זמן התקשר לבדוק אם כבר מצאנו אותה, אבל אממ.. לא! לא מצאנו.

לאמא שלי כל דבר אפשרי עבר בראש על מה כבר יכול היה לקרות,

אני הצעתי את הפשרות שאולי היא פספסה אותנו (דיי מוזר אבל שיהיה) והיא לקחה מונית ונסע בעצמה הביתה.

לקראת הסוף הלכתי למודיעין בלה בלה, קראו לה בכריזה הכללית אפילו, פעמיים ונחשו מה...

לא, עוד לא מצאנו.

בסופו של דבר נכנענו נסענו הביתה (סתם שרפנו שעתיים, בערך).

אחנו עולים במדרגות לכיוון הדירה... כולם מצפים כבר לראות אותה שם ולהתנפל עליה בצרחות ל

"איזה סתומה! איך הגעת לפה בלעדינו, הרי חיכינו לך!" אבל לא.

אמא שלי אפילו הלכה לשכנה לדבוק אולי היא אצרלה, אחרי הכל אין לה מפתחות, גם שם היא לא הייתה.

(לידע כללי, הנייד שלה כבוי, היא החליטה שאין סוללה, ככה אמא שלי אמרה לי, נו גם ככה סבתא שלי לא מבין גדול בטכנולוגיה:S).

בסופו של דבר באנו הביתה, אמא שלי מתקשרת בשיא הלחץ לקרובי משפחה שלנו באמריקה שאצלהם כי הייתה כל השלושה שבועות האלה,

מצפה לשמוע את הקול של אחד מהם, וכתשובה לשמוע "כן ליוינו אותה למטוס, מה הבעיה?!"

אבל פשוט תשבו ותגלו שמשפחה שלי מפגרת!

הסבתא המפורסמת הזאת שלי עונה לה!

אמא שלי כמעט קיבלה התקף לב והתעלפה (כמעט נו!).

בסופו של דבר מתברר שהיא עולה על טיסה בסביבות 11 , בלילה אצלהם (אצליהם!!!!) ב28/12/07.

ולא כתוב את התאריך מתי היא נוחטת כתוב מתחת לשעת המראה, שעת נחיטה (ללא תאריך!!!!!, כמה דברים אני מדגישה היום אבוי).

שהיא 14:10. שזה אומר מחר!!!!!!!!!!!!!!

כי אהמ אהאמ... אנחנו גם ככה מקדימים אתם ב7 שעות, אז נכון שזה הגיוני לחלוטין שהיא יוצאת לטיסה עוד כמה שעות טובות,

ומגיעה מחר, ולפי ההיגיון של סבתא שלי, היא מגיעה אתמול!, כלומר בעיניה היא מגיע ב28/12 ובעצם היא מגיעה ב29/12 כי אולי הטסה לוקחת כמה זמן?!, לא?.

כאילו באק אני לא יכולה להרגע, איך את יכולה לצאת מאיפשהו ביום מסויים בלילה ולהגיע באותו יום בצהריים ועוד כמה שעות לפני?

אני לא בטוחה אם ההסבר של החלק ההגיוני והלא ציני ברור.

אבל בא לי לחנוק אותה במקום להתנפל בחיבוק, כמו שחשבתי שיהיה.

טוב חפירה, זבו ביי. יש לי משפחה סתומה.

דיאן, היותר חכמה ממשפחתה, פורשת לנוח.