http://youtube.com/watch?v=tAYNltFM42w
לא מבינה בזה יותר מדי.
לא מתיימרת להבין.
לא מבינה את השיקולים ואת המחשבות ומה שעומד מאחורי ולפני ובמהלך ובתהליכים.
ודווקא מהנקודה הזאת, המרוחקת, יותר קל לי לראות את זה בצורה הכי פשוטה ולהזדעזע.
להזדעזע ממה שקורה, מאיך שזה קורה.
הרי אנחנו שלחנו אותם, אנחנו אמרנו להם לפעול שם, ללכת כי "נדאג לכם" כי "החיילים שלנו הם בעדיפות הראשונה" כי לנו יש מוסר אדם.
יש?
"העסקה השתלמה?" "הבאנו יותר מדי?" "מה יהיה הלאה?" "היינו צריכים קודם לעשות את איקס ורק אחרי זה את וואי"
"העסקה השתלמה?"?! אתם שומעים את עצמם?
שכחתם פה משהו. שכחתם שיש פה שני אנשים בתוך ה"עסקה" הזאת. יש פה שני אנשים בתוך ה"שיקולים" האלו.
אתם שלחתם אותם לשמור על העולם, אתם שלחתם אותם להיות גיבורים, לשמור כי אנחנו לא מצליחים.
אלו החיילים שלכם! אלו החיילים שלנו! הם אמורים להיות הדבר הכי חשוב לנו!
אבל איזה מזל שיש לנו את בר רפאלי שמביאה לנו כבוד בפסטיבלים, נכון?
תסתכלו מה קורה פה!!! מה זה הזלזול הזה?! אלו בני אדם...
מה זה הזלזול הזה במשפחות?
למה לא יכלו להודיע להם על זה שהם מתים? איך אפשר לנהל בכלל משא ומתן כשאתה לא יודע מה אתה מקבל?
לא אמור להיות פה איזשהו חוק? למה אף אחד לא מתערב? למה זה מתנהל ככה?
אני לא מבינה הרבה.
אני מודה.
אבל אני מבינה שיש פה בני אדם, ואני יודעת שבמשא ומתן צריך לדעת מה מקבלים, ולא רק בשנייה שמקבלים.
ואני יודעת שאמורה להיות איזושהי פיסה קטנה של מוסר.
אני יודעת שאנשים לא אמורים להיות רעים מטבעם,
ואני יודעת שלרוצח לא עורכים פסטיבל בשובו...
אז תשמור על העולם, ילד.
ואנחנו נשב פה במזגן ונראה טלויזיה. רוב הזמן לא נחשוב עליך.
תשמור על העולם, ילד.
ואנחנו נחשוב על עצמנו ונרחם על עצמנו על שטויות.
תשמור על העולם, ילד.
ותאמין שאנחנו באמת נלחם למענך, שנעשה הכל בשביל שתהיה בטוח כאן, כי ככה הבטחנו לך, לא?..
=/
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-מאור-