מה דפוק איתי?
למה זה ככה? למה אני תמיד מרגישה שאצלי הכל הכי רע? שאני הכי נדפקתי?
למה אני יכולה לשבת שעות ולחפש פאקים?
כן.. עכשיו טוב וכיף לי ואני לא עצובה ולא כלום. תקופה יפה סך הכל.
תקופה יפה עם חברות, ובצפר וכל המבחוץ.
תקופה נוראית איתי. עם עצמי. עם להיות שלמה עם עצמי.
מראה, אופי, דיבור, כתיבה, הכל.
וזה לא ישנה מה שיגידו- הרגשה דפוקה..
=//
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-מאור-