כולם נופלים קורבן לקורמניזציה

זה הפוסט האחרון שאני כותבת.אז כן,קשה לי!

נגמר לי היום המלווה.. כולם התגייסו כמעט.. התחיל תיכון ואנחנו לא שמה

בשישי הקרוב יש לנו הקרנה של הטקס וניפגוש כמעט את כולם במדים

ועוד מעט.. ממש עוד מעט.. זאת אני.

עם מדים ומשקפי שמש גדולות וסנדלי כאפות ומקום חדש וחברים חדשים

וזה לא התיכון..זה לא תק''ח יותר.. וזה לא החממה.. אלא אנשים שגדולים ממך בממש קצת

שנותנים לך פקודות.

וזה הזוי וזה קשה.. אבל אני מוכנה לזה.. כלכך מוכנה לגיוס הזה...

על קופסא קטנה שקניתי היה כתוב "ההתחלה היא היעד האמיתי של כל מסע.."

ואני לגמרה מאמינה במשפט הזה. וחיוך מלא בגעגועים עולה לי עכשיו.

כי אני אתגעגע כלכך כלכך לתקופת הזאת! לשש שנים הגדושות האלה ובמיוחד שלושת השנים האחרונות שתיעדתי בבלוג הזה ובבלוג הקודם.

אני עוברת על תמונות,על פוסטים .. על החוויות המטורפות שעברתי.שעברנו.

על המסיבות המשוגעות שעשיתי בבית על הימי דיכאון על תקופת הלימודים על ריבים על פרדות על כאב

על החגיגות על החברים על האנשים שאני הכי אוהבת ואני יאהב ולא ישכח לנצח למרות מה שכולם אומרים!

התמונות והזיכרונות עולים לי בראש.. מציפים.

אושר ודמעות והכל מעורבב ומפחיד... לסיים דבר שהיה קשה והדרך בוודאי לא הייתה קלה...

אבל כל דקה בה.. כל רגע שחוויתי..הייתה פשוט שווה את הכל.

כל החברויות הטובות הטיולים השנתיים.

מאיך שהכרתי את קרמוני בפעם הראשונה בכתה ז' שאמרתי לה שהיא חייבת לראות את האלבום תמונות של היסודי והכרחתי אותה ככה להיות החברה הכי טובה שלי.. והולנדר.. וקרן ברוור.. שהפכנו במהרה לרביעיה. ואז הכרתי את אלינא בכתה ח' ואת ארבל הכרתי בפורים ואז לאט לאט כל הפלינסקיות שלי התווספו ונהפכנו לחבורה אחת גדולה.. חבורה מדהימה.. שאני מקווה שאני לעולם לא אשכח.

והבנים המדהימים-שאין פשוט אין לתאר אותם! תמיד שמה.. תמיד יודעים מה להגיד.. מה לעשות.

והשכבה המדהימה שהייתה...ס''ב.. התאהבתי בכל אחד מהם.. בקלות..

כל השנה שהייתה כל דבר שעשינו היה בזכותם..

ואהבתי כל רגע שהיה.. ואני מקווה שהרגעים שיבואו רק יתעלו על זה.. והזיכרונות ישארו מתוקים כמו שהם.. ודי אני חייבת להפססיק לכתוב כי אני נהפכת לקיטשית וריגשי .. חחח ..

 אז הינה כמה הרבה תמונות של נוסטלגיה מהתיכון... אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת