הייתי 3 חודשים "בין עבודות" או "בבית" או "מובטלת" או משהו באמצע ומחר אני חוזרת לתלם של משרה מלאה, 5 ימים בשבוע כמו אדם בוגר ואחראי. מה שאומר שיהיה צריך להסתגל שוב להרבה פחות זמן פנוי, ויותר גרוע מזה, הרבה פחות זמן עם הכלב.
קצב החיים כשאין משרה מלאה הוא אחר. כן עבדתי על כל מיני דברים, אבל חוץ מדברים נקודתיים הייתי בבית, עשינו דברים כמו טיול בוקר ב11:00 וטיול ערב ב22:00, הלכנו למספרת כלבים ב2 בצהריים, נסענו המון ברכבת לבן הזוג בשעות המתות של היום ככה שכמעט תמיד הייתה לנו רביעיית מושבים לעצמנו.
ועכשיו הכל צריך לחזור להיות מתוכנן ומדוד. מתי אני בבית ומתי לא, מתי יש זמן לעשות כל דבר. יום שישי יצטרך לחזור להיות יום סידורים מעיק יחד עם שאר אוכלוסיית המשרה המלאה הסטנדרטית של עובדי הצווארון הכחול.
אז הנה אני, מתכוננת מחדש. יש לי רשימה לוגיסטית ורשימה מנטלית וחלומות סיוט על כישלון בקטע שהתת מודע שלי מעדיף לא להסתכן במטאפורות כדי שאני לא אפספס בטעות את המסר.
אבל בסה"כ הכל בסדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
