בקריה (לא, לא זו שבתל אביב. איזושהי "קריה" בארץ), היכן שגרות חלק מחברותיי הטובות ביותר, יצא שנהייתי חלק מהקבוצה. הבנות מכירות אותי, מדברות איתי, הקרובות ביותר גם מתקשרות מדי פעם... כמובן, אני מתנחלת אצלן הרבה על מנת להימנע משבתות בבית, וגם סתם כדי לראות אותן.
שלוש חברות קרובות במיוחד יש לי בקריה, נקרא להן צילי, גילי ונילי. בנוסף ישנן בקבוצה גם אלדדית ומידדית, ויוספינה. (אלו רק הבנות שקשורות לפוסט הזה - טוב, מלבד נילי, היא פשוט חברה כ"כ ותיקה שלי שאין ביכולתי לא לציין אותה. אבל עקרונית, יש עוד. פשוט אין לי כוח לחשוב על עוד שמות מוזרים.)
אני ישנה כמעט תמיד אצל צילי, כי היא פשוט זו שתמיד תשמח לארח אותי, למרות העובדה שאי אפשר לאכול אצלה בארוחות שישי, כי אבא שלה לא כ"כ מבין עברית ועקב זאת יהיה לו לא נעים אם אנכח בארוחה שלהם... נילי לא נמצאת אף פעם (הבוגדת!), וגילי... גילי טוענת כי אמא שלה תרגיש לא נעים "לעזור לי להתרחק מהבית". שיהיה. (אה, אלדדית סוגרת הרבה שבתות ולא יוצא כ"כ שמסתדר להיות אצלה, עם מידדית גם לא הסתדר והיא סוג של שומרת שבת, וגרה בקצה השני של הקריה כך שתהיה בעיה להגיע לראות את כולן, ואת יוספינה אני בכלל לא כ"כ מכירה.)
בכל אופן, לצילי יש בית ריק השבת, כך שהוזמנתי בששון ובשמחה לשבת + פנסיון מלא (ארוחת ערב וארוחת בוקר, אבל גם ארוחות צהריים, ארוחות ביניים ונשנושים). ובאופן טבעי, רצינו להזמין את הבנות אלינו בערב. עכשיו, תבינו, גילי תמיד רוצה לצאת. לרקוד. ואין כ"כ איפה, חוץ ממועדון אחד. ובאמת כבר נמאס לכולן לרקוד רק שם, כך שההחלטה הכוללת הייתה לא לצאת. היא התרגזה, והחליטה שהיא גם לא תבוא עם אלדדית ויוספינה לבקר אצלינו. ברור למה זה מרגיז. מה העניין "להעניש" אותנו על זה שלא יוצאים? למה את מעדיפה לשבת בבית, לבד, ולא לעשות כלום, על פני להיות איתנו, לשבת, לצחוק... כל מה שאכפת לך זה לרקוד???
ובכלל, לפי מה שהבנתי, היא מתרחקת מכולן. היא לא מתקשרת כל השבוע מהבסיס לאף אחת, ופתאום ביום חמישי - "אתן רוצות לצאת?"... כן, זה קצת מעליב. גם איתי, זה מין דבר כזה... תמיד אני זאת שצריכה ליזום שיחה. במסנג'ר, בטלפון או בפייסבוק. היא גם אף פעם לא מדברת. צריך לשאול אותה שאלות כדי שתענה. היא לא מפתחת את השיחה אף פעם. היא לא אומרת אפילו "ביי" לפני שהיא הולכת.
Why am I getting the silence treatment? Did I do something, maybe say something wrong?...
מספיק פעמים קיבלתי יחס כזה. גם עם הסעלב (שהיה, סוג של, ה"חבר" הראשון שלי), וזו הסיבה שבסופו של דבר הקשר בינינו נגמר (עכשיו אנחנו בקשר מאוד קרוב של ידידות. אבל לפחות הייתה לו הישרות לבקש סליחה על מה שהיה, גם אם סלחתי לו על זה לפני שנים...). אותו דבר היה גם עם אפרוחון (הערת ביניים: נגמרים לי הצבעים!) אבל איתו המצב השתנה מספיק מהר, אחרת כנראה לא היינו זוג עכשיו (נכון?)...
ואני תוהה. זה קרה לי, ופגע בי, עם כל-כך הרבה אנשים שרציתי להיות קרובה אליהם, והם לא התעניינו בקרבתי ובסופו של דבר נפגעתי מזה כשהמצב לא השתנה. זה לא היה רק מה שסיפרתי, היו לי "חברות" כאלה, שלקח לי זמן להבין שאני לא באמת מעניינת אותן...
אני בטוחה שאני כן מעניינת אותה, ברמה מסויימת. אני חשובה לה. אבל, יש סיכוי כזה, שאני עבורה מהאנשים האלה שדואגים שהם יהיו בסדר אבל לא באמת רוצים לדבר איתם?
מה באמת עושים עם חברה קרובה-רחוקה כזאת? ממשיכים לנסות? מפסיקים, תוך לקיחת הסיכון של התפוגגות הקשר, מלבד בהזדמנויות שאנחנו כן רואות אחת את השנייה בתוך הקבוצה?
יכול להיות שאני לוקחת את זה יותר מדי ברצינות. אני בדרך-כלל לוקחת את החברות שלי ברצינות.
החברות שלי הן המשפחה שלי. איך אפשר לזלזל בקשר אתן??
אשמח לקבל עצות ומענות בתגובות...
שבת-שלום לכולנו!
, כי היא פשוט זו שתמיד שמחה לארח אותי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ThunderSound