| 2/2007
אל תדאג, כבר לא חושבת עליך.
נפתחתי בפניך, סיפרתי לך כל מה שאני מרגישה. אבל הכל.
אפילו אמרתי שאני אוהבת, אבל מיד תיקנתי-
'לא אהבה רומנטית, אהבה בין נשמות'
כן, אפילו אתה הודת שאתה אוהב אותי בצורה הזו,
רק בצורה הזו ולא בשום צורה אחרת.
אמרת- 'מצטער, אני פשוט לא מרגיש',
ואיך היית כזה רגיש ובצורה הכי מתוקה ועדינה,
הסברת שזה לא יקרה,
שאתה מבין, מזדהה, אבל פשוט לא מרגיש.
ציפיתי שתתנשא, תתלהב, תמחץ, תרסק...
אבל היית הכל חוץ מזה!
הודת בחיוך נבוך שאתה מוחמא וזה הכל.
אילו רק פגעת, הכל היה יכול להיות הרבה יותר קל,
יכולתי לשנוא אותך וחסל.
אבל לא פגעת. ריגשת, הקסמת....
וכשאמרת לא- רק אהבתי אותך יותר.
שנינו הבנו שעדיף לנתק,
הסברתי שאנלא יכולה לאבד אותך,
אמרת שכל מה שאני אחליט תקבל,
אצלך החלטות אפעם לא היו הצד החזק...
לקחנו הפסקה של שבוע ואיך שהוא נגמר,
התקשרתי להסביר שאנלא יכולה לאבד אותך
ושלמרות הכל שהתגברתי.
קיבלת.
וכך הקשר רק הלך והתחזק לו, הלך והתהדק לו...
לא רומנטית, אפלטונית.
ובזמן הזה עדיין רציתי כ"כ מעבר
אני מוכנה להתערב אתך שבאותה התקופה,
לא היה בעולם אדם חוץ מאמא שלך שדאג לך כמוני,
חשב עליך בלי הפסקה...
עדין, כמעט כל שיר שאני שומעת מזכיר לי אותך...
אותנו. יחד.
אני חושבת שאהבה, באיזשהו מובן בוחרים, לא פשוט מרגישים.
אהבה מתהווה.
כשבוחרים (במודע או שלא) לאהוב אדם,
אז אוהבים אותו כמו שהוא, לומדים להתמודד ולאהוב את החסרונות שלו,
ופשוט אוהבים אותו, גם אם לא 'מרגישים' מהרגע הראשון.
וזה יכול לקרות עם כל אדם,
רק צריך לבחור לאהוב.
וזה מה שקרה לי איתך.
לא התאהבתי בך מהרגע הראשון,
אתה לא חתיך הורס ואין בך משו בולט מיוחד מדי
(חוץ מהנפש המדהימה שמגלים רק אחרי הכרות מעמיקה..)
פשוט שלא במודע בחרתי בך,
נשבתי בקסמיך, ביחס המיוחד שנתת לי,
שחשבתי שהוא מיוחד רק לי עד שהבנתי שאתה פשוט כזה מדהים עם כולם...
והתחלתי לאהוב אותך כמו שלא אהבתי אפחד אפעם.
אז למה לעזזאל אתה לא יכלת פשוט לבחור בי?!
מבחינתך הכל עבר ויכלנו לצחוק ולגחגך על מה שבשבילי, עדיין נשאר.
איך דברנו על זה בלי הפסקה, בלי מבוכה, כאילו אנחנו מדברים על זוג אחר.
לקח לי הרבה זמן לעכל, להפנים ולקבל שאמרת 'לא',
ופתאום הבנתי איך לכל מילה שלך יש משמעות מיוחד עבורי
ואיך מבלי לשים לב, אתה יכול לשבור אותי. עם מילה אחת.
ובסופו של דבר הלא יאומן קרה.
צחקנו יותר מידי, רחוק מידי, הרשת לעצמך רחוק מידי.
ומבלי להתכוון, פגעת.
בול במטרה, פגעת!
וזה היה כ"כ טוב, כי שנאתי אותך כ"כ...
בעצם, לא שנאתי, אנלא מסוגלת.
אבל כעסתי, התאכזבתי.
וכל מה שלא קרה לי אחרי הדחיה לפני כמה חודשים, צף ועלה עכשיו.
הבנתי כמה אתה לא בריא לי,
אז החלטתי לנתק. להתנתק.
אחרי שבוע שלא שמעת צלצול ואף לא הודעה ממני,
שבוע של אחרי שבת שלימה ביחד.
פתאום דרשת בשלומי,
היה לך מוזר, הדאיג אותך שלא שמעת ממני כ"כ הרבה זמן (שבוע שלם!)
ואפילו השיחה הזאת הייתה רק דרך מסך המחשב כי נפגשנו במקרה.
אתה לא הטיפוס שמתקשר סתם כך ללא סיבה.
הגבתי באדישות ובאותו הרגע כנראה לא ייחסת לזה חשיבות כי מיהרת ,
למרות שאתה יודע שכל מה קשור איכשהו אליך גורם לי להתלהב.
אחרי כמה ימים הגיעה גם סמס-
'מה קורה איתך? בטוחה שאת לא רוצה לדבר על זה?'
הסברתי שלא, שככה הרבה יותר בריא לי. לשנינו.
אמרת שחשבת שכבר עברנו את זה (איך יכלת להיות כ"כ עיוור??),
אבל, שוב, ההחלטה בידי.
באותו הרגע כ"כ שמחתי שאתה, אתה- אדיש, לא מציק.
לא רציתי שתעיק.
אהבתי אותך כ"כ, אם היית מציע חתונה,
בלי היסוס הייתי שמה הינומה.
כבר כמעט חודש אנחנו 'לא' , לא טלפון, לא סמס, לא רוצה להיות בזרועותיך,
ולא, אל תדאג! אני כבר לא חולמת עליך.....
-מוקדש בהמון אהבה ליעל בר, מי יתן ותמצאי את בחיר ליבך מהר : ) -
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
