אכן, קשה להאמין אבל יש חיים אחרי הפסיכומטרי..!

ותאמינו לי,

הם הרבה יותר טובים :)

יש את השלב שבו מתחיל להמאס,

שבו אומרים-

די נמאס ללמוד!

אני פורשת!

אבל בדיוק באותו רגע,

מגיעה הבחינה האמיתית ומצילה אותך

מהמתח, מאי הודאות האין סופית הזאת-

מה מרגישים כשזה אמיתי?

אז אני חייבת לשתף אתכם,

הבחינה האמיתית מרגישה פשוט כמו סימולציה,

רק שכשיוצאים ממנה אפשר סוף סוף לקחת נשימה עמוקה של רווחה

ולחייך..: )

המדריכה שהכינה אותי ואת חברותי היקרות מאוד לפסיכו

הכינה אותנו מראש שרוב השאלות די מוכרות והפורמט אמור להיות די באנלי...

אלא אם כן מוחותיהם הקודחים (והם קודחים!) של חברי המרכז הארצי לבחינות ולהערכה יצליחו להמציא משו יותר מפלצתי ממה שכבר קיים...

"קודחים"-

אין הגדרה טובה יותר למוחותיהם של האנשים האלה!

מחפשים מה קצה גבול היכולת של הבנ"א...

אני רוצה לפגוש את הבנ"א שהצליח לפתור 25 שאלות ב25 דקות (כן, כן דקה לכל שאלה)

ובנוסף להצלחה בתרגילים, (שלא תמיד קשים ככ, פשוט אין זמן לפתור אותם)

צריך לסמן את התשובות בדף תשובות בצורה נכונה,

כלומר- להשחיר את העיגול לגמרי לגמרי, שלא ישאר לבן, אחרת השאלה נפסלת...

בין פרק לפרק-

אין אפילו 3 שניות הפסקה בשביל להפוך את הדף...

בקיצור,

יש יותר דברים שיכולים לגרום לפסילת השאלה מאשר לקבלתה כנכונה...

וכל החרטה הזאת צריכה לאשר שאני מספיק טובה ללימודים אקדמאים...

מזל שבלימודים עצמם אין כזה לחץ של זמן..

ועכשיו,

אנקדוטות קצרות מהווי הבחינה:

*בשביל שתוכל להכנס לכיתה שבה אתה אמור להבחן-

אתה צריך להציג תעודת זהות, ואם יצאת לרגע לשירותים (לפני הבחינה)

התעודת זהות חייבת להיות עליך, אחרת הבוחן בכניסה לא יוכל לזהות אותך,

גם אם לפני שלוש שניות וחצי הוא ראה אותך וסימן שנכנסת...

*העובדה שכבר 3 חודשים כל חייך סובבים סביב הלימודים וההכנות לבחינה,

שכבר 3 חודשים אתה חי, נושם, חושב, מתעורר בלילה מזיע מסיוט שבו רודפות אחריך אנפלאות,

לא מעניינות אפחד.

החצי שעה הראשונה שלפני הבחינה מוקדשת להסברים מפורטים ומיגעים עם ניקוד

על איך לסמן, מה מתי...למה..כמה....

רק לא איפה;)

המרכז הארצי יעשה הכל, אבל הכל כדי שלא יוכלו להעתיק,

שלא ירצו להעתיק (העונש של מי שנתפס מעתיק הוא הרחקה מכל מוסד אקדמאי שהוא למשך 5 שנים, לא נעים...),

ופשוט כדי שהכל יהיה 100% אמין,

לא יתנו לאפחד לצאת מהכיתה עד שהשאלונים וחוברות הבחינה נספרו...

אבל למשו אחד הם שכחו לדאוג....

לכסאות נורמליים.

יש למישו מושג איזה נורא זה לשבת במשך 4 שעות על כסא סטודנט?!

אחרי שכבר חשבת שנגמר הסיוט, ולמרות הנקע בצוואר אפשר לחייך לרווחה...

מבקשים ממך להקדיש עוד כמה דקות למלא שאלון קצר....

בדר"כ, אין לי בעיה למלא שאלונים וכל מיני שטויות.....

רק שהפעם, העיתוי היה ככ גרוע....!!

מה עוד כמה דקות?? עברו כבר 4 שעות!! תניחו לי!!

הידעתם?

עד לפני כמה שנים,

הבחינה כללה "רק" שישה פרקים-

2 כמותי, 2 מילולי, 2 אנגלית.

ולצרכים סטטיסטיים היו מבקשים מאנשים להשאר בסוף למלא עוד שני פרקים...

וכמובן שאפחד לא נשאר.

אז המרכז הארצי החליט למרר לנו את החיים ולהוסיף בעל כורחנו 2 פרקי פיילוט נוספים שלא נכללים בציון...

כששמעתי על הדבר הזה אמרתי- איזה חראים כל אלה שלא נשארו פעם למלא את הפרקים האלה,

בגללם אנחנו סובלים 8 פרקים,

יאללה שטויות..זה גם ככה לא משפיע על הציון...

אבל רק אחרי שקבלתי את הנקע בצוואר הבנתי-

אם זה היה תלוי בי,

גם אני הייתי בורחת.................

: )